עפ"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
1083-07-11
27/11/2011
|
בפני השופט:
אביגיל כהן
|
- נגד - |
התובע:
גל סוקולובסקי
|
הנתבע:
עיריית תל-אביב
|
פסק-דין |
פסק דין
1.בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת לימור בן שמן) בתיק 08090550066 ו- 08090437098 מיום 18/5/11 ולפיו הורשע המערער בכך שבשני מועדים שונים גרם למטרד, הפרעה, אי נוחות וסדר ברחוב – עבירות לפי סעיף 58 לחוק עזר לתל אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון), התש"ם – 1980 (להלן: "חוק העזר"), ובגזר הדין הוטל עליו קנס כולל בסך של 1,500 ₪.
2.על פי סעיף 58 לחוק העזר:
"לא יעשה אדם ברחוב כל מעשה שיש בו כדי לגרום סכנה, מפגע, מטרד, הפרעה או אי נוחות של ממש או שיש בו כדי להפר את הסדר ברחוב".
3.בהודעת הקנס מספר 0809055006 נכתב, כי ביום 8/2/10 בשעה 18:34, בכניסה למרכז עינב גרם המערער להפרעה, מטרד בכך שכרז באמצעות מגביר קול (מגאפון) בשטח הרחוב (בכניסה למרכז עינב) והפריע לישיבת מועצת העיר.
בהודעת הקנס מספר 08090437098 נכתב, כי ביום 19/10/09 בשעה 18:15, גרם המערער למטרד הפרעה ואי נוחות בכך שהפעיל מגביר קול (מגפון) בשטח הציבורי בסמוך למבנה המשמש לישיבת מועצת העיר.
הדיון בשני התיקים אוחד בהסכמה.
4.תמצית טענות המערער:
א)המערער טוען, כי הוא אוהד קבוצת הפועל תל אביב ופעיל במחאה הציבורית כנגד הריסה אולם אוסישקין. במסגרת אותה פעילות ציבורית הוא מוחה נגד מעשיו של ראש עיריית תל אביב אשר לטענתו אחראי אישית להריסת אולם הכדורסל ברחוב אוסישקין.
המערער טוען, כי בינו ובין ראש העירייה שוררת יריבות ארוכה אשר כללה הוראה מפורשת למנוע ממנו מלהיכנס לישיבות מועצת העירייה. המערער הגיש בנושא זה עתירה מנהלית אשר נמחקה לאחר שראש העירייה הסכים לאפשר כניסתו של המערער לישיבות המועצה (עת"מ 1942/09 סוקולובסקי נ' חולדאי) ותלויה ועומדת עתירה מנהלית נוספת אשר הגיש המערער נגד עיריית תל אביב (עת"מ 26542-01-10).
ב)המערער טוען, כי בטרם התקבלה הפשרה אשר הובילה למחיקת עת"מ 1942/09, הוא לא היה מורשה להיכנס לישיבות המועצה ולכן נאלץ למחות בצורה ציבורית ומחוץ לישיבות המועצה.
כך שבשני מקרים נפרדים, הוא עמד מחוץ לישיבת המועצה וכרז בגנות ראש העירייה שחלף לצורך כניסה לישיבות.
המערער מציין, כי הוא צעק בין היתר: "כי ראש העירייה שקרן, שחצן ודיקטטור". (מתוך סעיף 1.4 לכתב הערעור).
ג)המערער טוען, כי לא היה כל מקום לקנוס אותו בגין אותן צעקות והתבטאויות אשר חוסות תחת חופש הביטוי, בעוד שהוא לא הפר את הסדר הציבורי וכי מתן קנס בגין התבטאויות אלו מהווה אכיפה סלקטיבית ופסולה ממניעים פוליטיים.
ד)המערער טוען, כי בית משפט קמא שגה בכך כאשר קבע, שהסדר הציבורי הופר ברחוב וכי קיימת עבירה ספציפית בנוגע לכריזה, (סעיף 430 לחוק העזר העירוני), ואילו במקרה דנן, בחרו להאשים אותו בעבירה של הפרת הסדר הציבורי כאשר לא ניתן לקבוע, שהמקום בו עמד יכול להיכנס להגדרת "רחוב".
ה)המערער טען, כי שגה בית משפט קמא כאשר קבע, שהתבטאויותיו לא חוסות תחת "חופש הביטוי".
ו)עוד טען המערער, כי בית משפט קמא שגה, כאשר לא דן בטענותיו הנוגעות לאכיפה סלקטיבית.
5.תמצית טענות המשיבה:
א)פסק דינו של בית משפט קמא מבוסס על חומר הראיות שהוצג בפניו ולא נפל כל פגם בהכרעת הדין ובגזר הדין, לרבות הטענה ולפיה ההתבטאויות לא חוסות תחת "חופש הביטוי".
ב)ניתן היה להאשים את המערער בעבירה לפי סעיף 58 לחוק העזר, והגדרת "רחוב" כוללת גם את המקום שבו בוצעו העבירות נשוא המקרה שבפנינו.