סוכנויות אפק-רקורד בע"מ ואח' נ' אוטוורקס בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשה של הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת") לסלק על הסף את התביעה נגדה.

עסקינן בתביעה שהוגשה עוד בשנת 2004, ותוקנה בחודש יולי 2010. על פי הנטען בכתב התביעה המתוקן, התובעות הן חברות ישראליות העוסקות ברכישת חלקי חילוף חלופיים לכלי רכב. הנתבעת היא חברה ישראלית העוסקת ביבוא חלקי חילוף לכלי רכב. הנתבעת היא בעלת מניות בחברה זרה בשם טימוט, המאגדת מספר חברות זרות העוסקות בסחר, הפצה ושיווק חלקי חילוף לרכב. טימוט מרכזת את כח הקניה של כלל נציגיה לשם רכישת חלקי חילוף עבורם.

יצויין כי הנתבעות התנגדו לתיקונו של כתב התביעה, אך שלושה מותבים שונים אישרו את תיקון התביעה במתכונתה הנוכחית, למעט אי התרת צירופה של טימוט כנתבעת נוספת בתיק (ראה החלטות כב' השופט א' אורנשטיין מיום 11.11.2009, כב' השופט א' גרוניס מיום 7.3.2010 והחלטתי שלי מיום 16.6.2010).

התובעות עותרות לסעד הצהרתי לפיו הנתבעת היא צד להסדר כובל עם טימוט ובעלי מניותיה וכי פעילותה בישראל, במישרין או באמצעות טימוט, מהווה הסדר כובל אסור, תוך התעשרות שלא כדין על חשבון התובעות. עוד עותרות התובעות לצוי מניעה קבועים שיאסרו על הנתבעת להפיץ בישראל חלפים לכלי רכב, לפנות ליצרנים עימם קשורות התובעות בהסכמי בלעדיות ולפנות בדרך כלשהי אל לקוחות התובעות.

הנתבעת מבקשת לסלק על הסף את התביעה נגדה מחמת שלושה טעמים: שימוש לרעה בהליכי משפט, העדר עילה והיותה של התביעה קנטרנית וטורדנית.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות.

כידוע:

"הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף ... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן."

עא 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן (1983) , פ"ד לז (4) 721, 724 (פורסם בנבו).

כפי שנראה להלן, המקרה הנוכחי איננו כזה.

טענותיה של הנתבעת לפיה מדובר בשימוש לרעה בהליכי משפט וכי מדובר בתובענה קנטרנית וטורדנית, הן טענות שמחייבת עריכתו של ברור עובדתי מורכב. על כן, לא ניתן וגם לא ראוי להכריע בהן במסגרת הליך של סילוק על הסף. כך למשל, יש לברר מהי השפעתו של ההסדר בין טימוט, בעלי המניות בה והנתבעת על שוק החלפים בישראל, הגם שמרבית הצדדים להסדר (למעט הנתבעת) הן חברות זרות הפועלות בחו"ל. כך גם יש לקיים ברור עובדתי של טענת הנתבעת לפיה התובעות הן שמקיימות הסדר כובל של אי תחרות ביניהן וכי התביעה הנוכחית הוגשה רק לאחר שהנתבעת דחתה הצעה להצטרף לאותו הסדר קרטליסטי. גם השאלה האם התובעות דרשו סעדים בלתי לגיטימיים שנועדו לחסום את פעילותה של הנתבעת בישראל, היא שאלה שהתשובה לה יכולה להינתן רק לאחר ברור השאלות העובדתיות שפורטו לעיל. לא הרי תביעה לצו מניעה שיאסור על פעילותו הקרטליסטית של צד להסדר כובל, כהרי תביעה לצו מניעה נגד מי שלא נפל כל דופי חוקי בפעילותו בישראל.

גם הטענה כאילו התביעה אינה מגלה עילה משום שלא יכול להיות הסדר כובל כאשר אין זמינות גאוגרפית של הצדדים להסדר ביחס לשוק הישראלי, היא טענה שמניחה כמובן מאליו את הטעון עדיין הוכחה, קרי, שבמקרה דנן פעילותה של טימוט בכלל, והנתבעת בפרט, אינה פוגעת בתחרות בשוק הישראלי. דא עקא, גם הנחה זו טעונה ברור עובדתי שכן היא מצוייה בלב המחלוקת בין הצדדים בתיק זה, לאחר שהתובעות פירטו בכתב התביעה שורה של מעשים המיוחסים לנתבעת, שנועדו לטענתן לדחוק את רגליהן ולהכביד על פעילותן העסקית. רק לאחר שייקבע ממצא עובדתי בשאלה האם יש בפעילותה של טימוט ובעלי המניות בה, לרבות הנתבעת, כדי לפגוע בתחרות בשוק החלפים בישראל, ניתן יהיה לקבוע האם יש בידי התובעות עילת תביעה נגד הנתבעת.

אף הטענה לפיה אין לתובעות עילת תביעה של עשיית עושר ולא במשפט, קשורה בטבורה בשאלה העובדתית האם אכן הנתבעת היא צד להסדר כובל והאם ההסדר האמור משפיע על התחרות בישראל. אכן, הדין איננו אוסר יבוא מקביל, אך כאן הטענה אינה נגד יבוא מקביל קלאסי, אלא נגד התנהגות קרטליסטית המיוחסת לנתבעת והגוף המאוגד העומד על פי הטענה מאחוריה. כמו כן, הטענה היא נגד גרימת הפרתם של חוזי בלעדיות מחייבים בין התובעות ליצרנים, ולא נגד יבוא של הנתבעת מצד שלישי. כאשר היבוא המקביל נעשה במישרין מהיצרן עצמו, שקשור בהסכמי בלעדיות עם היבואן הרשמי, בהחלט עומדת ליבואן הרשמי עילת תביעה אפשרית בגין גרם הפרת חוזה.

טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בכך שהנתבעת כבר העלתה טענות דומות במסגרת התנגדותה לתיקון התביעה. חרף טענות אלה, התיר בית המשפט את תיקון התביעה (ראה החלטת כב' השופט א' אורנשטיין והחלטת כב' השופט א' גרוניס), ומכאן שהמועד לברור טענותיה של הנתבעת הוא במסגרת המשפט גופו, ולא במסגרת בקשה לסילוק על הסף. כך למשל קבע כב' השופט א' אורנשטיין כי השאלה האם מדובר בסעדים לגיטימיים אם לאו טעונה בירור עובדתי ומשפטי ולכן אין מקום להורות על מחיקתם מכתב התביעה המתוקן (ע' 7 להחלטה מיום 11.11.2009).

אשר על כן, הבקשה נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעות הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

הצדדים יודיעו האם יש טעם בקיום ישיבת קדם המשפט, בשים לב לכך שאין בקשות תלויות ועומדות.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

חגי ברנר, שופט