ע"פ
בית המשפט העליון ירושלים בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים
|
8574-17
12/08/2018
|
בפני הרכב השופטים:
1. נ' הנדל
2. מ' מזוז
3. ג' קרא
|
| - נגד - |
המערערת:
שירי סובול
עו"ד אלי כהן
עו"ד איריס טוביאנה
עו"ד גיל פרידמן
|
המשיבה:
מדינת ישראל
עו"ד עידית פרג'ון
|
| פסק דין |
השופט ג' קרא:
ביום 18.2.2016 נרצחה הילית סובול (להלן: המנוחה) בדקירות סכין בחדר המדרגות שמחוץ לדירתה. הרוצח, ערן דוד (להלן: הנאשם), הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון ברציחתה. המערערת, אחותה התאומה של המנוחה, הודתה והורשעה אף היא במסגרת הסדר טיעון בשידול לחבלה בכוונה מחמירה במנוחה ובכך שסייעה לנאשם לאחר המעשה.
ביום 19.9.2017 גזר בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ג' נויטל, השופטת ט' חיימוביץ והשופט ג' גונטובניק) על המערערת שש שנות מאסר בפועל ועונש מאסר מותנה. מכאן הערעור שבפנינו, המופנה נגד חומרת גזר הדין.
ההליך בפני בית המשפט קמא
- כתב האישום המתוקן בו הודו המערערת והנאשם מגולל מערכת יחסים מעורערת ומורכבת בין שתי אחיות תאומות, המערערת והמנוחה. במהלך השנים ניטשו בין המערערת למנוחה מריבות וסכסוכים רבים שהובילו לשנאה עזה מצד המערערת כלפי המנוחה. נגד המנוחה אף הוגש כתב אישום בגין תקיפה וגרימת חבלה של ממש למערערת ולאימן של השתיים (להלן: האם), ועקב כך נשלחה המנוחה למסגרות חוץ ביתיות.
- עובר לאירועים מושא כתב האישום, ניהלה המערערת מערכת יחסים רומנטית עם הנאשם, שהתאפיינה בכך שלמערערת הייתה השפעה רבה על הנאשם והיא ידעה שיעשה כל אשר תבקש ממנו. החל מחודש יולי 2015 לערך ועד ליום 18.2.2016, המערערת והנאשם החליפו ביניהם מסרונים, במסגרתם הביעה המערערת את חששה ותסכולה משהותה של המנוחה בדירה בה התגוררו השתיים יחד עם אימן (להלן: הדירה) וייחלה למותה. בין היתר, כתבה המערערת לנאשם, בהתייחסה אל המנוחה: "שתמות כבר"; "שתמות זה מה שאני רוצה"; "הלוואי ערבי אי (צ"ל "או" – ג'.ק.) מחבל ידקור אותה". כן כתבה המערערת לנאשם כי המנוחה הכריחה אותה להיפרד מהנאשם ואף הכריחה אותה להיפגש עם אחר. בכך נטעה המערערת אצל הנאשם רצון וצורך לגרום למנוחה חבלה חמורה, וזאת על מנת שהאחרונה תחדל להטריד את המערערת ותחדל לפגוע בקשר בין המערערת לנאשם.
- ביום 18.2.2016 או קודם לכן, ביצעו המערערת והנאשם מספר פעולות מתוך כוונה של המערערת שהנאשם יגרום למנוחה חבלה חמורה, ומתוך כוונה תחילה של הנאשם לגרום למותה של המנוחה. כך, הנאשם הצטייד בחבילת כפפות, בשני סכינים ובבגדים להחלפה, והמערערת שלחה לו מסרונים והודיעה לו כי היא והמנוחה עדיין נמצאות בדירה.
- ביום 18.2.2016 הגיע הנאשם לחדר המדרגות הסמוך לדירה כשהוא עוטה על ידיו כפפות. הנאשם פגש במנוחה ותקף אותה בכך שדקר אותה למעלה מ-130 דקירות סכין במקומות רבים בגופה. בעוד הנאשם דוקר את המנוחה, ובכוונה להרחיק כל חשד מהנאשם ומעצמה, התקשרה המערערת למוקד 100 של משטרת ישראל ומסרה כי המנוחה נדקרה על ידי אדם שאינה מכירה, ככל הנראה על ידי ערבי. לאחר שהנאשם דקר את המנוחה, המערערת עזרה לנאשם בכוונה שיימלט מעונש בכך שהכניסה אותו לתוך הדירה; מסרה לו מגבונים באמצעותם הנאשם התנקה מהדם; הסתירה אותו בחדרה של האם לאחר שהחליף את בגדיו; והוציאה את ידית דלת החדר מבחוץ על מנת למנוע אפשרות להיכנס אליו. בנוסף, המערערת הסתירה את בגדי הנאשם, את הסכינים ואת חבילת הכפפות. כאשר הגיעה המשטרה לדירה, מסרה המערערת בכזב כי ערבי דקר את המנוחה וכי לא ניתן להיכנס לחדרה של האם. כמו כן, שלחה המערערת מסרונים לנאשם והזהירה אותו כי השוטרים נמצאים בדרכם אליו.
כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למנוחה פצעי דקירה רבים שהובילו למותה.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת