ס"ק 63788-11-15

זוהי בקשת המבקשת לערוך שינוי במגבלות שהוטלו בהחלטתנו מה 31.12.15 (להלן- ההחלטה) על זכות השביתה של המשיבים 1-2 (להלן- המשיבים). עיקר השינוי המבוקש הוא להוציא מגדר המסגרות המושבתות את כלל המסגרות הקרויות "קורות הגג" וכן את חלופת המעצר (בית זיו).

עיקר טענות המבקשת כפי שהועלו בבקשתה וכן כעולה מדברי דובריה בדיון מאתמול הוא: השבתת המסגרות הספציפיות האמורות בהיקף כפי שנקבע בהחלטה גורמת סיכון משמעותי לנערים החוסים בהן; לא ניתן למצוא פתרונות להפעלת המסגרות במהלך שביתה שכן נדרשים שני אנשי צוות נוכחים לכל הפחות (ובחלופת המעצר שלושה), ובנסיבות הקיימות לא ניתן להבטיח זאת. עד כדי כך הגיעו הדברים עד שבהשבתת אחת מקורות הגג (מקום אחר) נאלצה המבקשת להוציא מתוכה חלק מן הנערים (בהערכות מראש) כאשר הנערים נאלצו לנדוד בין ברחובות בין בבתים בעיתיים שמהם הוצאו; המבקשת טוענת עוד כי בהליך מקביל המתנהל בבית הדין בתל אביב (ס"ק23340-11-15) הוגבלה באופן משמעותי הרבה יותר זכות השביתה של העובדים דשם (עובדי עמותת ענ"ב- המפעילה מסגרות מקבילות לאלו המופעלות על ידי המבקשת). למרות זאת לא חלה כל פגיעה בהתקדמות במו"מ בין הצדדים. לא זו אף זו, בר"ע שהוגשה על ידי המשיבה 1 – שהיא הארגון היציג גם שם, על החלטה זו, נדחתה. אליבא דמבקשת יש בכך אינדיקציה לגבולות ה"סבירות" של היקפי השביתה שיש מקום להתיר למשיבים.

בדיון לפנינו טען מר שמול מטעם המבקשת כי בשלב זה המנהלים אשר הם שממלאים מקומם של העובדים הנעדרים נתונים תחת עומס רב אשר משבש ביותר את שגרת חייהם וחיי משפחתם.

המבקשת מוסיפה ומציינת כי כבר בראשית ההליך דכאן הודיעו המשיבים כי ימנעו מהשבתת מסגרות רגישות במיוחד, אלא שבפועל הם עושים ההפך הגמור, ומרבים בהשבתת מסגרות אלה (תוך שבמקביל ישנן מסגרות אחרות שכלל אינן מושבתות) וזאת בחוסר תום לב ותוך שבניגוד למצג של התחשבות בצרכי הנערים למעשה אין המשיבים שמים לנגד עיניהם אלא את האינטרס הצר שלהם. המבקשת מציינת כי "בית זיו" לא הושבת מעולם.לטעמה, המשיבים עושים שמוש בנשק השביתה שלא לצורכי קידום המו"מ אלא דוקא בנקודות זמן בלתי רלבנטיות (כגון בסמיכות לדיוני ועדת הרווחה של הכנסת שדנה בסוגיות הנוגעות למחלוקת הכלכלית שבין הצדדים)

עוד ציינה המבקשת כי סבב ההשבתות הנוכחי נקבע על ידי המשיבים בחוסר תום לב, במקביל להתנהלות דיונים בועדת העבודה והרווחה של הכנסת בענינים נשוא המחלוקת הכלכלית בין הצדדים דכאן , כאשר דחית הדיונים שם לא היתה בשליטת מי מן הצדדים למו"מ הקיבוצי.

המשיבים טוענים כי המסגרות שאת השבתתן מבקשים למנוע להבא כבר הושבתו בעבר מאז ההחלטה ללא כל נזקים וללא שהועלו כל קשיים בקשר לכך; אשר למסגרת "מקום אחר" הרי שהטענות בקשר לתוצאות ההודעה על השבתתה לא נודעו להם אלא עד הדיון דאתמול. המשיבים מדגישים כי לא נערכה כל פניה לוועדת החריגים בטרם החליטה המבקשת באופן מונע להוציא חלק מן הנערים מן המסגרת, ולו היתה פניה בנושא, היתה הועדה מתחשבת בצרכי הנערים.; בהקשר זה ובכלל מצינים המשיבים כי המבקשת אינה מנצלת כראוי האפשרות לפנות לוועדת החריגים ואילו כאשר נערכות פניות כאמור, (כולל פניה מהימים האחרונים) הועדה התחשבה בבקשות ואף נכונה להבא להתחשב בהן (גם כשמדובר בעניינם אישיים של מנהלי המבקשת). בין היתר תוכל להתחשב גם לענין היקף שעות השביתה ומועדיה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי בפועל על ההחלטה לא הוגש ערעור ועל כן אין מקום להגשת בקשה זו . לענין זה טוענים המשיבים כי המבקשת לא הצביעה על כל שינוי בנסיבות המצדיק שינוי בהחלטה, אלא חזרה על טעמים כלליים שעמדו ביסוד בקשתה המקורית לצו מניעה וששמשו גם הבסיס להחלטה.

המשיבים טוענים עוד כי אין כל קשר בין עיתוי סבב השביתות עליו הודיעו השבוע לבין מועד הדיון בוועדת הרווחה וכי אף המו"מ לגופו אינו מושפע מדיונים אלה. כן מוסיפים כי העובדה שאינם מקיימים שביתות באופן רציף אלא בזמנים הנבחרים על ידם אינה צריכה לעמוד להם לרועץ.

להשלמת התמונה יאמר כי הצדדים עדכנו את בית הדין כי לגופו של ענין המו"מ בין הצדדים הביא להתקדמות כברת דרך ממשית; כי עדין נותרו מספר סוגיות הדורשות הכרעה בטרם גיבוש הסכם; כי נקבעה ישיבת מו"מ נוספת להיום ובהמשך יקבעו ישיבות נוספות.

כן יצוין כי מאז ההחלטה לא קוימו השבתות של מסגרות באופן רצוף וכן כי התברר בדיון דאתמול כי בסה"כ יש 4 מסגרות שכלל לא הושבתו עדיין , בעוד מסגרות אחרות מושבתות פעמים חוזרות.

הכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל המסקנות הבאות: