1.התובע הועסק במשך כשלוש שנים על ידי הנתבעת, שהציבה אותו ברשות הדואר במשך כל תקופת עבודתו. בפנינו תביעה שהגיש שבמרכזה טענתו שהיה זכאי ליהנות מתנאי העסקה זהים לאלה של עובדי הדואר.
התשתית העובדתית
2.בשנת 2000 פרסמה רשות הדואר (להלן גם: "הדואר") מכרז שעניינו מיון דברי דואר. הנתבעת זכתה במכרז, ונחתם בינה לבין הדואר הסכם שעניינו מיון דברי דואר וסידורם עבור מחוז מיון תל-אביב ותחום דואר בינלאומי. התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 26.4.05 עד ליום 30.6.08. מתחילת עבודתו הוא הוצב בדואר כממיין דברי דואר. עבודתו בוצעה בעיקר בלילות, שישה ימים בשבוע.
3.התובע הוגדר כעובד שעתי. שכר היסוד שלו לשעה היה שכר מינימום. עם זאת, בשנת 2001, דהיינו הרבה קודם שהחל לעבוד אצל הנתבעת, ביקש הדואר מהנתבעת, ומשאר חברות כוח האדם שעובדיהן הועסקו במיון דברי דואר, להוסיף 3 ₪ מעבר לשכר המינימום של כל עובד. זאת, על חשבון השוואת תנאי עובדי הקבלן לעובדי הדואר. בהתאם, הנתבעת שילמה לתובע 3 ₪ עבור כל שעת עבודה, כרכיב שכר נפרד בתלוש השכר החודשי, לצידו נרשם "ע"ח השוואת תנאים".
4.בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה בדבר ביטולה של רשות הדואר והפיכתה לחברה ממשלתית מיום 1.3.06, נחתם ביום 7.12.05 הסכם קיבוצי מיוחד בין רשות הדואר והסתדרות העובדים הכללית החדשה, בדבר מעבר עובדי רשות הדואר מרשות הדואר לחברת דואר ישראל בע"מ (להלן: "הסכם המעבר"). באותו היום שבו נחתם הסכם המעבר נחתם בין הרשות להסתדרות גם הסכם קיבוצי מיוחד בדבר תנאי העבודה שיחולו בדואר (להלן: "ההסכם הקיבוצי בדואר").
ביום 1.7.08 התובע נקלט כעובד בדואר, ובכך הסתיימו יחסי העבודה בינו ובין הנתבעת. במועד סיום יחסי העבודה ערכה לו הנתבעת גמר חשבון שבמסגרתו שולמו זכויותיו ובכלל זה פיצויי פיטורים בסך כולל של 8,923 ₪, חלקם ישירות על ידי הנתבעת וחלקם באמצעות שחרור כספי הפיצויים בקרן מיטבית. ביום 13.8.08 התובע חתם על "כתב שחרור וסילוק" (נספח נ1 לתצהיר ברכה).
דיון והכרעה
זכאות התובע להשוואת תנאים מכוח חוק העסקת קבלני כח אדם
5.התובע טוען שהעסקתו בדואר הייתה העסקה באמצעות קבלן כוח אדם, ועל כן הוא היה זכאי להשוואת תנאי העסקתו לתנאי העסקתם של עובדי הדואר למן תחילת עבודתו בנתבעת. זאת, מכוח סעיף 13 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו -1996 (להלן: "חוק קבלני כוח אדם").
הנתבעת טוענת שהתובע אינו זכאי להשוואת תנאים עבור תקופת עבודתו אצלה, שכן בהתקשרות בינה ובין הדואר היא לא שימשה קבלן כוח אדם המספק עובדים, אלא כקבלן שירותים שביצע פרויקט מיקור חוץ למיון דברי דואר.
6.בפרשת רשות העתיקות (ע"ע 203-10 רשות העתיקות נ' חגאזי (17.3.13)), הוסברה כך האבחנה בין קבלן שירותים לקבלן כוח אדם:
"קבלן שירותים, הוא קבלן המספק מוצר מוגמר למזמין. קבלן השירותים הוא זה שיספק את חומרי הגלם, ככל שקיימים כאלה לצורך קבלת המוצר או השירות המוגמר, והוא שיפעיל את עובדיו ויפקח עליהם עד להשלמת המוצר המוגמר. לעומת זאת, קבלני כוח האדם מספקים לארגון עובדים זמניים. באופן זה, העבודה נעשית על ידי עובדי הקבלן בחצריו של המזמין, והמזמין הוא זה שמפעיל את העובדים, נותן הוראותיו, ומפקח על ביצוע העבודה... "
מיקור חוץ אותנטי של פונקציות מתקיים כשפונקציה מסוימת בהליך הייצור של מפעל מועברת למפעל אחר, המתמחה בביצועה (עע 30139-06-12 פורתי נ' מודיעין אזרחי בע"מ (15.7.14)), והאסמכתאות שם). הדגש הוא על כך שקבלן השירות אינו מספק עובדים למזמין אלא מספק לו שירות הנחוץ לו, כשלעתים קבלן השירות מייצר את המוצר בחצריו, ולעתים הוא מספק את השירות או המוצר בחצריו של המזמין. כשמדובר במיקור חוץ אותנטי, מבצעי העבודה הם עובדיו של קבלן השירות בלבד, ולא עובדיו של המזמין.
7.במקרה הקונקרטי שלפנינו, לאחר בחינת מכלול הראיות שבתיק, השתכנענו שאין בסיס לטענת הנתבעת לפיה היא שימשה כקבלנית שירות של הדואר. משכך, אנו מקבלים את טענת התובע לפיה הנתבעת היוותה עבורו קבלן כוח אדם, וחלות עליה הוראות חוק העסקת קבלני כח אדם. להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו:
ראשית הנתבעת מחזיקה ברישיון קבלן כח אדם, והיא חברה מן המניין בארגון החברות לאספקת שירותי משאבי אנוש. אף שמה מעיד עליה כאלף עדים שהיא מספקת כוח אדם. אף בהקשרו הספציפי של התיק שבפנינו, הוכח לנו שהנתבעת פועלת כחברת כוח אדם בדואר, ומספקת כוח אדם לדואר בתחומים שונים (ע' 27, ש' 22 לפרוטוקול). במסגרת התקשרותה עם הדואר הנתבעת התחייבה והצהירה על כך שהיא בעלת רישיון בר תוקף לעסוק כקבלן כח אדם בהתאם לחוק קבלני כח אדם, וההתקשרות בין הצדדים הותנתה במפורש בקיומו ותוקפו של הרישיון. כמו כן, היא התחייבה בהסכם למלא באופן מלא אחר הוראות חוק קבלני כח אדם בנוגע להעסקת עובדיה בדואר (סעיף 4 להסכם);
שנית מנוסח ההסכם בין הדואר והנתבעת (נספח א' לתצהיר מזרחי) עולה שההתקשרות הייתה לאספקת עובדים, ולא למיקור חוץ של מיון דברי דואר, על אף שההסכם נוקט לעיתים בלשון של מתן שירותים. כך, ההסכם קובע שלדואר נדרשים "שירותי כח אדם" ולא הזמנת שירותים, והנתבעת מקבלת על עצמה "את ביצוע השירותים ואספקת כוח האדם" ומתחייבת "לספק, לפי דרישת המזמין, עובדים לביצוע השירותים" (חלק המבוא להסכם; סעיף 2 להסכם). מפרט השירותים שבהסכם קובע שמבצעת השירותים היא "חברת השמה" בעוד "ממיין" "מסדר מגשים" ו"עובד חדש" מוגדרים במפורש כעובדי חברת ההשמה המועסקים במיון דברי דואר מושא ההסכם. זאת ועוד, אפילו בעדותה מטעם הנתבעת של גב' מזרחי מצאנו חיזוקים לכך שעסקינן בחברת כח אדם. כך, מזרחי הציגה עצמה כאחראית על הקשר עם חברות כוח אדם (ע' 22, ש' 1), ואף כינתה בעדותה באופן מפורש את הנתבעת כ"חברת כוח אדם" (ע' 23, ש' 5);