נתן נ' דונה חב' להנדסה ובנין בע"מ

פסק דין

1.ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מ' ברעם – כתוארו אז) בת"א 3700/09, מיום 15.3.11, בגדרו חויבה המשיבה לפצות את המערערים בסך של 10,000 ₪. פסק הדין האמור ניתן על יסוד הסכמת הצדדים למתן פסק דין בפשרה, בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק").

להלן תמצית העובדות הצריכות לעניין:

2.בין המערערים, שהינם בני זוג, ובין המשיבה, חברה קבלנית, נכרת ביום 8.8.07 הסכם לרכישת דירת קוטג' בעלת 4 חדרים בעיר מעלה אדומים (להלן: "ההסכם" ו-"הדירה", בהתאמה). על-פי הנטען בכתב התביעה שהוגש בשנת 2009 על-ידי המערערים, במסגרת ההסכם האמור התחייבה המשיבה לבנות את גג הבניין (שחלקו מצוי במישרין מעל הדירה) מבטון מחופה רעפים. חלף זאת, נבנה הגג על בסיס קונסטרוקציה מעץ ללא שימוש בבטון כלל. עוד נטען בכתב התביעה, כי גם מרפסת לחדר השינה בדירה לא נבנתה, ואף זאת בניגוד להוראות ההסכם. את נזקיהם הממוניים והלא-ממוניים בגין הפרות אלו העמידו התובעים על-סך 128,580 ₪.

3.בכתב הגנתה הודתה המשיבה, כי על-פי התוכניות היה על גג הרעפים להיבנות על קונסטרוקציה מבטון, אולם ציינה להגנתה, כי בפועל נבנה חלק מהגג מבטון מזוין. עוד טענה, כי השינוי נעשה בהתאם לזכות המוקנית לה על פי ההסכם, לשנות את תוכנית הבנייה לפי דרישת רשויות התכנון.

באשר לסוגיית המרפסת, הפנתה המשיבה לכך שבכתב הוויתור עליו חתמו המערערים ביום 24.6.08, הם ויתרו על זכותם לבניית המרפסת האמורה, לאחר שהיתר לבנייתה לא ניתן, וזאת אף שניתנה להם האפשרות לבטל את הסכם המכר ולקבל את כספי התמורה ששילמו.

4.מר אייל שנהב, מהנדס ושמאי מקרקעין שמונה כמומחה מטעם בית משפט קמא, העריך בחוות-דעתו את עלות החלפת הגג בסך של 53,000 ₪ בתוספת מע"מ. עם זאת ציין, כי הגג נבנה כדין והשאלה האם בנייתו נעשתה בהתאם למפרט והתשריט הינה שאלה של פרשנות משפטית ולא שאלה הנדסית תכנונית (ראו עמ' 7 – 8 לחווה"ד). בהתייחס לכך הגיעו הצדדים ביום 6.1.11 להסכמה דיונית, במסגרתה הסמיכו את בית משפט קמא לפסוק פיצוי על דרך הפשרה, בסכום כלשהו בטווח שבין 0 ל – 55,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד כדין. יוער, כי במסגרת ההסכמה חזרו בהם המערערים מתביעתם בהתייחס לאי בניית המרפסת. בהתאם לכך, ולאחר קבלת סיכומים בכתב, ניתן ביום 15.3.11 פסק הדין מושא הערעור. אציין, כי במסגרת ההסכמה האמורה פטרו הצדדים את בית המשפט מחובת הנמקת הפסק, ומשכך צוין בו אך ורק כי הסכום נקבע על יסוד כתבי הטענות על נספחיהם, חוות דעת המומחה, ויתר השיקולים הרלוונטיים. בית משפט קמא בחר שלא להשית הוצאות על המשיבה, זאת נוכח נסיבות העניין, תוצאת פסק הדין והעובדה כי הוא ניתן במסגרת פשרה.

5.פסק הדין האמור הינו מושא הערעור בפניי.

6.לטענת המערערים, הסכום שנפסק אינו ריאלי כלל ועיקר, שכן לאחר ניכוי אגרות ושכר טרחת המומחים השונים ושכר טרחת בא-כוחם, נותר בידם סך של 1,976 ₪ בלבד לתיקון גג הדירה, שהינו מעט מזעיר בהתייחס לאומדן עלות התיקון על-פי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בהתייחס לכך, ביקשו המערערים לחייב את המשיבה לפצותם בסכום המירבי עליו הוסכם בהסדר, קרי, בסך של 55,000 ₪, ולחלופין – בכל סכום ראוי שיספיק לתיקון גג הדירה.

7.מנגד, טוענת המשיבה כי אין מקום להתערב בפסק-דינו של בית משפט קמא, אשר לדידה הינו מאוזן וראוי בשים לב לכלל נסיבות העניין. עוד טענה, כי המערערים לא הצביעו על טעות קיצונית בפסק הדין אשר מקימה עילת התערבות בו, שעה שמדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה וכאשר בית המשפט פסק סכום הנמצא במתחם עליו הסכימו הצדדים.

דיון והכרעה

8.משבחרו בעלי דין לילך בדרך הפשרה, או אז המציאות המשפטית האופפת אותם אינה נגועה בתפיסת "הכל או לא כלום" המאפיינת את הדין המהותי. חלף זאת, עסקינן במציאות של מיצוע, מציאות בה נשקלים שיקולים כלליים לצד אותם

שיקולים משפטיים "טהורים", דהיינו: שיקולים מוסריים, שיקולים אנושיים, כללי צדק טבעי ועוד שיקולים לבר-משפטיים אחרים. בנסיבות אלו, ברורה ויציבה ההלכה שנטבעה במספר רב של פסקי דין, לפיה העילות להתערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה מצומצמות יותר מאשר במקרה של ערעור רגיל, ובית המשפט יטה להתערב בפסק דין כזה אך ורק במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו" (ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 344-345 (1999). ראו גם: רע"א 4044/04 יצחק ועמוס בוקרה קבלנים בע"מ נ' סגל, פסקה ז' לפסק הדין (לא פורסם, 22.7.04); ע"א 2312/02 דרוק נ' דנציגר, פ"ד נט(5) 421 (2005); עא 10838/05 זקס נ' קלינגר (לא פורסם, 23.3.08), ועוד).

9.כך אף בענייננו, בו הצדדים הסמיכו את בית משפט קמא לפסוק על דרך הפשרה, תוך התוויית גבולותיה וגדריה, כטווח שבין העדר פיצוי ועד לפיצוי בסך 55,000 ₪, שככלל מכסה את עלות החלפת הגג שנבנה בניגוד להסכם. בגדר הסכמה זו נטלו, אפוא, שני הצדדים את הסיכון כי הסכום שייפסק בסופו של יום לא יישקף את עמדתם באשר לתוצאה הצודקת אליבא דדעתם. בד בבד רכשו הצדדים את הסיכוי לכך שעמדת הצד שכנגד לא תתקבל במלואה.

והנה, מעבר לכך שהסכום שנפסק בסופו של יום (10,000 ₪) אינו על הצד הגבוה בהסכם, וככל הנראה אינו מותיר בידי המערערים סכום מספק לכיסוי עלות החלפת הגג לאחר תשלום כל הוצאות ההתדיינות, לא מצאתי כל עילת התערבות בפסק הדין. כך לא נטען – וודאי שלא הוכח – כי נפלה טעות מהותית בפסק הדין המצדיקה סטייה מדרך המלך; כי לא ניתנה לצדדים אפשרות מספקת לטעון את טענותיהם, או שמא מדובר בתוצאה בלתי סבירה לחלוטין (על עילות אלו כמצדיקות התערבות כאמור, ראו ע"א 2587/98 מידנברג נ' ששון (לא פורסם, 23.8.99)).

10.גם לגופו של עניין לא ראיתי כי נפלה שגגה בסכום שנפסק. אמנם, על-פי סעיף 2.9 למפרט שצורף כנספח להסכם שנכרת בין הצדדים, התחייבה המשיבה לבנות את גג הבניין מבטון מזוין וגג רעפים. ממילא, בניית חלק ניכר מהגג (כ – 80%) על גבי קונסטרוקציית עץ בלבד, מהווה הפרה של התחייבות זו. יחד עם זאת, בהתאם להוראות ההסכם הייתה המשיבה רשאית לשנות את המפרט הטכני כמו גם את תוכנית הבנייה בהתאם לדרישת רשויות התכנון, וטענת המשיבה לפיה השינוי בחומר ממנו נבנה הגג נבע מאילוץ תכנוני - לא נסתרה. לכך יוסף, כי החלפת הגג כרוכה בשינוי תכנוני – הוצאת היתר בנייה מחודש, וספק אם ניתן לבצעה באורח נקודתי בגג המצוי מעל לדירת המערערים, שכאמור מהווה חלק מבניין משותף. זאת ועוד, בכתב התביעה אותו הגישו המערערים הם עתרו לסעד בגין אי בניית המרפסת, כל זאת מבלי לטרוח להזכיר את העובדה שבגין עילה זו הם חתמו זה מכבר על נספח להסכם בו ויתרו על כלל טענותיהם בעילה זו.

11.כללו ועיקרו של דבר – הערעור נדחה.

12.בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

13.המזכירות תשלח את פסק הדין בדואר לצדדים, כבקשתם.

ניתן היום, ל' אייר תשע"ב, 22 מאי 2012, בהעדר הצדדים.