נעימי נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש לתעבורה מיום 14.11.11 שבו נידון המערער שלא בנוכחותו לקנס בסך של 950 ₪ או 10 ימי מאסר שיישא תמורתם (כב' השופטת טל אוסטפלד נאוי).

המערער לא מיוצג. מעיון בהודעת הערעור שהגיש ניתן להבין שהוא מלין על כך שבתאריך 14.11.11 התקיים דיון בבימ"ש לתעבורה בתיק מספר 7861-12-10 והמערער לא הגיע לדיון מאחר שעבר תאונת דרכים ולא ידע על הזימון.

מאחר שהמערער סבור שאינו אשם בעבירה בה הואשם הוא מבקש לדון שנית בעניינו, שכן לטענתו יש ברשותו מסמכים היכולים לסייע לו בהוכחת חפותו.

ב"כ המדינה טוענת שמאחר שלא הופיע לבית המשפט והדואר נשלח לכתובתו הרשומה, היה עליו להתייצב לדיון ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. בפרט כשמדובר בדיון הוכחות ולא בדיון ראשון.

הכרעה

כנגד המערער הוגש כתב אישום שבו הואשם בכך שביום 27.9.10 ברחוב שדרת תשח בראשל"צ לפני צומת דרובין נהג ברכב בדרך עירונית המסומנת בתמרור ב' 20 במהירות של 87 קמ"ש העולה על המהירות של 60 קמ"ש הרשומה בתמרור בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

המערער קיבל זימון למשפט והתייצב בפני כב' השופטת טאובר ביום 23.2.11. המערער כפר באשמה והתיק נקבע להמשך הוכחות ליום 5.6.11, תוך שביהמ"ש מורה למזכירות לזמן עדים.

ביום 31.5.11 החליטה כב' סגנית הנשיא וישקין להעביר את התיק לדיון למותב אחר ודחתה את הדיון ליום 14.11.11 בשעה 10:30.

מעיון בתיק בימ"ש קמא עולה כי הודעה על הדיון ליום 14.11.11 נשלחה למערער לכתובתו הרב דמארי 12 בראשל"צ והגיעה ביום 26.6.11 ולא נדרשה על ידו. לא נטען בדיון שבפניי כל נימוק מדוע המערער לא דרש את הדואר הרשום למרות שהוא נשלח לכתובתו כאמור ביום 26.6.11.

המערער לא התייצב ביום 14.11.11 ונגזר דינו בהיעדרו.

המערער הגיש ביום 14.11.11 בקשה לדחיית מועד הדיון ובית המשפט קמא החליט שמאחר שהדיון נקבע עוד בחודש מאי ומדובר בדיון הוכחות כאשר הבקשה לא הוגשה בהתאם לנוהל קביעת מועד דיון של נשיאת בית המשפט העליון, הדיון יתקיים במועדו ובהיעדר התייצבות בית המשפט ידון בהיעדר. בו ביום הכריע בית משפט קמא את דינו של המערער.

הנה כי כן, הבקשה לדחיית מועד הדיון הגיעה לבית המשפט קמא לפני המועד.

בדיון בפניי מעלה המערער שאינו מיוצג טענות כנגד עצם ההרשעה, שכן לטעמו יש לו נימוקים טובים שכן הוא סבור שהוא הורשע שלא כדין מאחר שלא יכול להיות שנסע במהירות האמורה, מאחר שנסע באוטו עמוס והיה לפני צומת שבו אמור היה לפנות שמאלה ולכן מטבעם של דברים היה חייב להאט לפני הסיבוב. הרכב שלו היה עמוס בסחורה ואם לא היה עושה כן היה מתהפך. לדעתו המהירות שנמדדה היא של רכב אחר שנסע לפניו והשוטר טעה כאשר האשים אותו בנסיעה במהירות מופרזת.

בהתאם להוראות סעיף 240 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] 1982, כאשר מדובר בפסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם יש לפנות לסעיף 130 (ח) לאותו חוק. בקשה לתיקון נבחנת בהתחשב בשני יסודות חלופיים: מידת הצידוק שבאי התייצבותם של הנאשם או של בא כוחו לדיון והשאלה אם בפסק הדין שניתן יש משום עיוות דין.

לאחר ששמעתי את המערער מצאתי כי אין צידוק לאי התייצבותו לדיון, שכן ביום 26.6.11 עת הומצאה לו ההזמנה לדיון ליום 14.11.11 לא הייתה כל מניעה מבחינתו לקבל את הדואר ולכן אין צידוק לאי התייצבותו.

יחד עם זאת, לאור הטיעונים ששמעתי מפיו לגופה של האשמה, נדמה כי בפסק הדין שניתן יש משום עיוות דין באופן שטענותיו של המערער לא נשמעו לגופן.

אשר על כן, ראיתי לקבל את הערעור במובן זה שעניינו של המערער יוחזר לדיון בבימ"ש קמא אשר ידון בתיק לגופו.

למען הסר ספק, פסק הדין של בימ"ש קמא בטל.

ניתן והודע היום י"ב שבט תשע"ב, 05/02/2012 במעמד הנוכחים.