נעים נ' עירית אור יהודה

פסק דין

עתירה זו הוגשה במקורה כהמרצת פתיחה לבית-משפט השלום, בה ביקש המבקש ליתן פסק-דין הצהרתי, לפיו המבקש אינו חייב למשיבה כל תשלום בגין תשלומי ארנונה או מים. בית-המשפט העביר את ההליך, ובדין, לבית-המשפט לעניינים מִנהליים. באותה המרצה או עתירה, מעלה העותר טענות רבות ושונות בנוגע לחיובי יתר שלטענתו מחייבת אותו העירייה.

העירייה בתגובתה, העלתה טענות מִקדמיות של חוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים, וכן של שיהוי וחריגה מהמועֵד שנקבע בתקנות, וביקשה לדחות עת העתירה על הסף.

יש ממש בטענות המשיבה. אשר לחוסר תום לב, העותר הגיש ערעור מִנהלי (עמ"נ 11056-01-10), במסגרתו הגיש בקשה למתן צו ביניים. כב' השופט ורדי נתן החלטה ביום 18.4.10, ובה דחה את הבקשה לצו ביניים. כב' השופט ורדי ציין: "לכאורה, סיכויי הערעור נמוכים ביותר, שכן כעולה מתגובת המשיבה ונספחיה החובות בגינם ננקטו הליכי הגבייה המינהליים אינם שנויים במחלוקת, שכן לא הוגש בגינם ערר והם לא נתקפים בערעור ולכן אין קשר לעררים התלויים ועומדים להליכי הגבייה הננקטים בגין חובות שלא הוגש בגינם ערר, כאשר המערער לא משלם ארנונה במשך כ-6 שנים, הן לגבי החנות והן לגבי דירת המגורים. לפיכך, אני מבטל את הצו הארעי ודוחה את הבקשה לצו הביניים".

העותר בתשובתו, טען כי בסעיף 46 להמרצת הפתיחה הִפנה להליך זה, אולם, כל שנאמר בסעיף 46 הוא: "ביום 10.1.10 הגשתי עתירה מנהלית. רק לאחר הגשת עתירה מנהלית החליטה בכתב ההגנה הסכימו לבטל החלטות שניתנו". ראשית, העותר מפנה לעתירה מִנהלית, על אף שמדובר בערעור מִנהלי, וכיוון שלא ציין את מספר הערעור לא ניתן היה לבחון במה מדובר. בהחלט ייתכן, כי אם מכתב זה היה עומד בפני בית-משפט השלום ההליך היה נדחה כבר באותו שלב.

חוסר תום לב נוסף שמיוחס לעותר הוא אי-צירוף מכתבהּ של מחלקת הגבייה בעירייה מיום 5.11.09. העותר אישר, כי לא צירף מכתב זה, אם כי התייחס אליו במסגרת המרצת הפתיחה. המכתב צורף כנספח ג' לתגובת המשיבה. במכתב זה התייחסה העירייה במפורט לכל העררים, לכל החובות ולכל הנכסים, ואכן היה מקום לצרף מכתב זה בראש ובראשונה, כיוון שבאותו מכתב יש התייחסות של העירייה לכל טענות העותר, גם אם טענות אלו נדחות במכתב זה. מכל מקום, ממועֵד זה, לכל המאוחר, היה מקום למנות את המועֵד להגשת העתירה המִנהלית, וגם אם נראה במועֵד זה את היום בו הוגשה המרצת הפתיחה, הרי שזו הוגשה ביום 11.5.10, איחור ניכר ביותר שאין לו כל הצדקה או הנמקה.

על כן, משני הטעמים של שיהוי ואיחור בהגשת העתירה, חוסר תום לב וקיומם של הליכים קודמים שדחו את טענות העותר, אני דוחה את העתירה.

העותר ישלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪. סכום זה הוא נמוך באופן יחסי, והוא מתחשב בכך שלטענת העותר (אף כי העירייה מכחישה זאת), תגובתהּ האחרונה הוגשה באיחור. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עיכוב ההליכים מבוטל. העירייה רשאית להמשיך בהליכי הגבייה.

ניתן והוּדע היום ז' כסלו תשע"א, 14/11/2010 במעמד הנוכחים.

מיכל אגמון-גונן, שופטת