החלטה
בפני
כב' השופטת נסרין עדוי
התובע
מופדי נסר אלדין
נגד
הנתבעת
דקלה - חברה לביטוח בע"מ
החלטה
בפניי בקשת התובע, שהוגשה ביום 11.11.10, להעביר את תביעתו לבית המשפט המחוזי משטען, כי בעקבות קבלת דף פרטי הביטוח שהתקבל בידיו רק לאחר הגשת כתב התביעה, התגלה לו כי סכום הפיצוי בגין אובדן כושר עבודה לו זכאי על פי הפוליסה, הינו בסך של 3,334.74 ₪ ליום.
התובע טוען, כי הינו זכאי לפיצוי בגין 1,050 ימי אי כושר, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 2.1 בפרק 2 לפוליסה. מכאן, סכום הפיצוי לו זכאי התובע מגיע, לטענתו, לסך של כ 3,600,000 ₪.
בנסיבות, ולאור סכום התביעה, התובע טוען, כי יש להעביר את התביעה להמשך בירור בפני בית המשפט המחוזי.
תגובת הנתבעת לבקשה הוגשה במסגרת הדיון שהתקיים ביום 09.02.11. התובע ביקש להשיב לתגובה. לתובע ניתנו מספר אורכות להגיש תשובתו לבקשה אך, עד עצם היום טרם הוגשה תשובתו.
הנתבעת טענה, כי יש לדוחות את הבקשה שהוגשה בחוסר תום לב, ובמטרה להפעיל "לחץ" על הנתבעת לסיים את התיק בפשרה. הנתבעת טענה, כי כתב התביעה הוגש לבית המשפט בחודש מאי 2009, כאשר התובע לא טען שהפוליסה אינה ברשותו, ואף נהפוך הוא. התובע צירף עותק מהפוליסה לכתב תביעתו. התובע קיבל אורכות להגשת חוות דעת רפואית מטעמו, הצדדים ניהלו מו"מ במטרה לסיים את התיק בפשרה, וסוכם על הגשת סיכומים בכתב, ככל שלא יסתיים התיק בפשרה. בשלב זה, התובע מעלה טענות בחוסר תום לב ומבקש להעביר את התביעה לבית המשפט המחוזי, כשאין כל בסיס לטענתו זו.
הנתבעת טענה, כי שכרו של התובע, בעת הצטרפותו לביטוח ובעת קרות מקרה הביטוח, עמד על סך של 5,000 ₪ ומצפה כי תתקבל טענתו האבסורדית שמשמעותה למעשה, זכאותו לקבלת פיצוי חודשי בסך של כ 100,000 ₪! טענה המנוגדת לכל היגיון בריא, לתקנת הציבור, להצעת הביטוח, לפוליסה ולהוראות המפקח על הביטוח. הנתבעת טענה, כי הפוליסה מורכבת משני חלקים: דף פרטי הביטוח והתנאים הכלליים. התנאים הכלליים אכן דיברו על פיצוי יומי אך בשלב מאוחר יותר למועד עריכת הפוליסה, חל שינוי במערכות של הנתבעת והפיצוי השתנה מפיצוי יומי לפיצוי חודשי.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובע מעלה בבקשתו טענות עובדתיות שלא היה להן זכר בכתב תביעתו, ועל כן, המדובר בהרחבת חזית אסורה. מה עוד, שהתובע לא הגיש בקשה לתיקון כתב תביעתו, וכתב התביעה המונח בפני בית המשפט מדבר בעד עצמו והסמכות העניינית לדון בתביעה כפי שהוגשה על ידי התובע נתונה לבית משפט השלום. לא זו אף זו: לטענת הנתבעת, הבקשה מעלה טיעונים עובדתיים שנטענו בשם התובע כאשר לא צורף תצהיר התובע לאימותם. הנתבעת טענה, כי מן הראוי היה לצרף תצהירו של התובע לאימות העובדות הנטענות, ולהעמיד את התובע לחקירה על תצהירו בטרם תוכרע הבקשה. מכל מקום, הנתבעת טענה שאין לקבל את טענת התובע לפיה לא הייתה ברשותו הפוליסה נשוא התביעה, ובחקירה קצרה של התובע הנתבעת תצליח להוכיח שהפוליסה הייתה ברשותו קודם להגשת התביעה. התובע ידע ויכול היה לדעת מהו סכום הביטוח שנרכש על ידו, שכן נשלחו אליו מידי שנה דו"חות שנתיים בהן פורטו סכומי הביטוח. אם לא די בכך, הרי לשיטת התובע בעצמו, עוד בחודש 11/07, קרי שנתיים קודם הגשת התביעה, הייתה ברשותו ו/או ברשות בא כוחו פוליסת הביטוח, שכן לבקשתו נשלחה לו במצורף למכתב הנתבעת מיום 07.11.07. הנתבעת טענה שיש לדחות את טענת בא כוח התובע לפיה נשלחה לה "הפוליסה בחלקה בלבד" ואין כל היגיון מתקבל על הדעת מדוע חברת הביטוח תשלח למבוטח "חלק של פוליסה". בנוסף, וככל שקיים מחדל בהתנהלות, הרי שמדובר במחדלה של באת כוח התובע, עורכת הדין החתומה על התצהיר, שעה שבחרה להגיש לבית המשפט כתב תביעה שעה שאין ברשותה (לטענתה) הפוליסה המלאה וחרף זאת לא טרחה לציין זאת בכתב התביעה.יתרה מכך, באת כוח התובע לא טרחה לבקש זאת במסגרת ההליכים המקדמיים. הנתבעת טענה, כי התובע השתהה בהגשת בקשתו ועל כן, יש לדחותה גם מטעם זה.
דיון והכרעה
ביום 25.05.09 הוגשה תביעת התובע כנגד הנתבעת, לקבלת תגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה עקב מחלה/תאונה. לכתב התביעה צורפו תנאים כלליים לפוליסה שנקראת "פוליסת מעין" ללא דף פרטי הביטוח. התובע ציין בכתב תביעתו את מספר הפוליסה וטען, כי התנאים הכלליים שצורפו לתביעתו מהווים את הפוליסה הרלבנטית לתביעה. כתב התביעה לא פירט מהו הסכום החודשי או היומי לו זכאי התובע על פי הפוליסה (כמובן, ככל שתוכח טענתו לאובדן כושר עבודה).
בעקבות ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 22.03.10, ניתנה לתובע, לבקשת בא כוחו, אורכה להגשת חוות דעתו של ד"ר סטפן שלוסברג מטעם התובע. בנוסף, הוארך המועד להשלמת ההליכים המקדמיים בין הצדדים.
ביום 25.03.10, הוגשה חוות דעתו של המומחה מטעם התובע.
ביום 28.06.10 ובהסכמת הצדדים, ניתנה לנתבעת אורכה להגשת חוות דעת רפואית מטעמה.