נישואי כהן לבת גוי ויהודייה כשהם קשורים זה בזו

לאחר שמיעת דברי המבקשת והעדויות והעיון בכל החומר שבתיק (תיק בירור יהדות), פסק בית הדין שהמבקשת [פלונית] היא יהודייה בת לאם יהודייה ולאב נוכרי.

ברם המבקשת נרשמה לנישואים והחתן – כהן.

מחלוקת הראשונים בבת גוי ויהודייה אם מותרת היא לכהונה, שיטת הרמב"ם והשולחן ערוך וביאורן

והנה נחלקו הפוסקים בגוי הבא על בת ישראל אם הוולד פגום לכהונה.

ומרן הבית יוסף (אבן העזר סימן ד) כתב בדעת הרמב"ם דמדסתם וכתב שהוולד כשר מוכח דסבירא ליה שכשר גם לכהונה, וכן כתב הנימוקי יוסף (יבמות דף טו, א מדפי הרי"ף) בדעת הרי"ף. וכן כתב הבית מאיר (אבן העזר שם סעיף ה) שהרמב"ם שסתם וכתב שהוולד כשר ודאי דהיינו אף לכהונה וכמו שכתבו  הרב המגיד והבית יוסף ושהאמת עמהם ודלא כהמשנה למלך.

ועיין מה שכתבתי בספרי שו"ת ארץ אפרים (אבן העזר סימן לו אות ד) שידוע שהמגיד משנה כותב את דבריו בקיצור – מעט המחזיק את המרובה – וכמו שכתב מרן החיד"א בספרו מחזיק ברכה (יורה דעה סימן סט אות א): "וכבר נודע שהרב המגיד דייק טובא בלישנא." וכתב אחר כך שראה לרבנן בתראי בעניינים אחרים שמפרשים דברי הרב המגיד שכיוון בתיבות מועטות לדברים עמוקים. עיין שם. גם הש"ך (חושן משפט סימן קטו ס"ק ד) כתב וזו לשונו: "הרב המגיד לשונו קצרה והוא בדקדוק גדול."

וגם הרדב"ז (חלק ה לשונות הרמב"ם סימן (קד) אלף תעז) כתב:

שאין בכל הראשונים מי שהוא בקי בלשון הרב [הרמב"ם] יותר מבעל מגיד משנה לפי שנתן אל לבו לפרש דבריו ועבר על כלו והיה סדור לפניו כשלחן ערוך וכל שכן אנן יתמי דיתמי שנחלוק עליו בכוונת הרב.

עיין שם.

גם הערוך לנר (יבמות מז) כתב להעיר על המשנה למלך שהרמב"ם סבירא ליה כהרמב"ן דלהלכה הוולד כשר לכהונה. עיין שם. והרואה יראה בנימוקי יוסף (ביבמות שם) דלא גרס ברי"ף לשון "ומספקא לן" וכתב הנימוקי יוסף בדעת הרי"ף דסבירא ליה שהוולד כשר אף לכהונה.

אומנם השולחן ערוך (אבן העזר סימן ד סעיף ה וסעיף יט) פסק וזו לשונו (בסעיף יט): "עכו"ם ועבד [...] אם באו על בת ישראל, בין פנויה בין אשת איש, הולד כשר ופגום לכהונה." עכ"ל (וכן פסק עוד בסימן ז סעיף יז). ומבואר שפסק כדעת הרא"ש שמחמיר בזה.

הדין לעניין דיעבד, שכבר נישאת, אליבא דדעת השולחן ערוך

והנה הבית שמואל (סימן ד ס"ק ב) כתב שזו מחלוקת הרמב"ם והרא"ש ושהרי"ף מסופק בדבר וסיים: "לפסק הלכה נראה לכאורה שבדיעבד אין מוציאין אם נשאת לכהן דהא לרמב"ם כשר וכן להרי"ף והרמב"ן אין מוציאין", עיין שם. וכעת ראיתי באוצר הפוסקים (סימן ד סעיף ה) שהביאו דהנימוקי יוסף כתב, כנ"ל, דלרי"ף כשר ושכתב הברכי יוסף (שם ס"ק יג) דהנימוקי יוסף והרמ"א בתשובה (סימן סט) ובנימין זאב (סימן סו) כתבו דלרי"ף כשר. וכתבו שם דמשמע קצת בנימוקי יוסף דלא גרס ברי"ף "ואנן מספקא לן". והביאו שם דברי הרב עולת שמואל שכתב דיש לפרש בדברי הרי"ף לפי מה שכתב הנימוקי יוסף דשרי אף לכתחילה והאריך להוכיח כן. ובמשכנות יעקב (סימן ב) הוכיח מהגמרא עצמה דאינו פגום. ובדעת הרמב"ם האריכו באוצר הפוסקים (שם) בשם הפוסקים דסבירא ליה שהוולד כשר. והביאו שכן דעת הריטב"א (סוף פרק האומר) בשם רבו ושכן כתב המאירי בשם גדולי האחרונים ושהרב פני משה (בינבינשתי) מפרש גם בשולחן ערוך שרק לכתחילה אסור ושכן כתבו החלקת מחוקק (סימן ז ס"ק כו) והברכי יוסף בדעת הרש"ל דלכתחילה (דווקא) לא תינשא ושכן כתב הרמ"ע מפאנו (סימן קכד) דמעיקר הדין פגום רק לכתחילה ורק מדרבנן. עיין שם. ובספרי עוללות אפרים (מערכת הבי"ת אות מז) הארכתי  בדין זה וכתבתי להתיר.

דברי האחרונים שזוג שנישא כבר אזרחית או שקשורים יחד, משודכים וכדומה – דינם כדיעבד

והנה הגאון רבי אברהם ריוח בשו"ת ויען אברהם (אבן העזר סימן עט) האריך בעניין גוי הבא על בת ישראל וילדה בת ונשאת לכהן – אם תצא. ומסקנתו שלא אמרו שהיא פגומה לכהונה אלא לעניין לכתחילה אבל בדיעבד לא תצא. ובפרט לפי מה שכתב הגאון רבי עקיבא איגר שכל האיסור אינו אלא מדרבנן ואם כן הווי ליה ספקא דרבנן ולקולא, ושכן כתב הרמ"ע מפאנו בתשובה (סימן קכד) וכן כתב המהרש"ל בים של שלמה (יבמות פרק החולץ סימן לח) ושכן כתבו חלקת מחוקק (סימן ז ס"ק כו) ובית מאיר (סימן ה). ועוד הביא שם שהרה"ג המשמ"ח (הרב משה מאיר חי) אליקים מזה כמה שנים דהוה עובדא בכהן שנשא בערכאות בתולה שנולדה מישראלית שנבעלה לגוי והורה הרה"ג מרא דאתרא להתירה להנשא לכהן בחופה וקידושין כדת משה וישראל, והסכים על ידו ראש הרבנים מופת הדור כמהר"ר רפאל מאיר פאנאזיל זצ"ל שטעמם לפי שהם נשואים על ידי הערכאות הצרפתים ואי אפשר להפרידם זה מזו ותמיד הם קשורים יחדיו זה לזו ונחשב הדבר כדיעבד, ולכן התירו להם להינשא כדת משה וישראל. וכיוצא בזה כתב בשו"ת דבר יהושע (חלק ג אבן העזר סימן ח) שבמקום צורך גדול יש להתיר להם להינשא בחופה וקידושין כדת משה וישראל. עיין שם.

וכבר הורה גבר בזה הגר"ש משאש זצ"ל בספריו להקל בזה היכא שקשורים זה לזו בעבותות דחשוב כדיעבד ויש להתיר להם להינשא לכתחילה כדת משה וישראל. גם חתנא דבי נשיאה הרה"ג חנן קבלן שליט"א האריך בתשובה (בירחון אור תורה כסלו התשנ"ז) והביא כל דעות הראשונים והאחרונים בזה והעלה להקל באופן שקשורים זה לזו מאוד דחשיב כדיעבד ונראה שהסכים עמו מרן ראש הישיבה הגר"מ מאזוז שליט"א וכן אמר לי מו"ר כהיום הזה שכן דעתו לדינא. וכך הוא בנידון דידן.

גם חבר בית הדין הגדול הגר"צ בוארון שליט"א – תחילה הייתה דעתו להחמיר בזה, אבל כשראה שכמה מגדולי האחרונים כתבו להקל הדר הוא לכל חסידיו ודעתו להקל בזה בשופי.

חיזוק לסברה שדעץ הרי"ף כרמב"ם ועל כן יש לפסוק כמותו מעיקר הדין