נירית ברקוביץ נ' עיריית ירושלים

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת להפרשי פיצויי פיטורין, והפרשים ל"מבטחים".

העובדות הרלבנטיות:

א.התובעת עבדה כמורה בבית ספר "אוילינה דה רוטשילד" בירושלים, במהלך השנים 2009 ועד 2008.

ב.במהלך תקופה זו הועסקה התובעת על ידי מספר מעסיקים, וביניהם הנתבעת (כש-6 מתוך 9 השנים בהן עבדה – הועסקה – לסירוגין – על ידי הנתבעת). התובעת חתמה כל שנה על חוזי התקשרות עם הנתבעת או עם המעסיק האחר.

ג.כיוון שהתובעת הועסקה על ידי מספר מעסיקים, הרי שבכל פעם שהסתיימה תקופת העסקתה על ידי מי שהעסיקה - פוטרה.

ד. עבור תקופות העסקתה הופרשו לתובעת על ידי מעסיקיה כספים למבטחים בגין גמל ופיצויים.

ה.בדיון המוקדם התברר כי נותרו לזכות התובעת סך של 1,770 שהנתבעת הודיעה כי תשלמם לתובעת ללא דיחוי, ואכן הסכום שולם בסופו של דבר.

ז.מסיכומי הצדדים עולה כי אין חולק כי בסיס שכרה החודשי לחישוב פיצויי פיטורין הינו 6,033.30 ₪.

ח.בהסכמת הצדדים, לאחר הגשת התצהירים, ומשהתברר שהשאלות שבמחלוקת הינן משפטיות וחישוביות – הוסכם כי הדיון יתנהל על דירך של סיכומים בכתב מבלי שקויים הליך הוכחות בתיק.

המחלוקות בתיק:

א.האם התובעת זכאית להפרש פיצויי פיטורין מהנתבעת (גם בגין העסקתה על ידי מעסיקים אחרים) , ואם כן – באיזה שיעור.

ב.בהקשר זה – מה היה היקף העסקתה של התובעת בתקופות השונות, והאם חלה חובה על הנתבעת, בהיותה המעסיק האחרון, להשלים את פיצויי הפיטורין בגין כל תקופות העסקה.

ג.האם התובעת הפרישה עבור התובעת את מלוא ההפרשות ל"מבטחים" במהלך תקופת העבודה של התובעת אצל הנתבעת,והאם בכך מילאה חובתה כלפי התובעת בנושא פיצויי פיטוירן.

טענות ב"כ התובעת בתמצית:

א.סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורין התשכ"ג- 1963 (להלן: החוק), מקנה לתובעת זכות לקבל פיצויי פיטורין מן המעביד האחרון שפיטר אותה, שכן עבדה כל השנים "במקום עבודה אחד".

ב.את הדיבור "מקום עבודה" יש לקרוא בהקשר התעשייתי המפעלי, ויש לראות את בית הספר בו עבדה לא רק כנושא של "בעלות" על מקום העבודה אלא גם של "זכויות", כך שקיימת רציפות זכויות ותנאי העבודה מכוח עבודה באותו מפעל, כפי שנפסק בדב"ע נד'3-4 להבים עבודות שרברבות בע"מ- משה פרנסה, פד"ע י"ד, 264, רציפות – לכל דבר ועניין.

ג.לאור זאת זכאית התובעת מכוח סעיף 1 (א) לחוק, לקבל לידיה את מלוא פיצויי הפיטורין עבור כל תקופת עבודתה בבית הספר, מהמעסיק האחרון – דהיינו – העירייה.

ד.הסכומים שהופקדו על ידי הנתבעת ל"מבטחים" אינם באים במקום פיצויי הפיטורין שהגיעו לה, מה גם שעל פי הוראות סעיף 14 לחוק, אין המעביד פוטר עצמו מתשלום פיצויי פיטורין בשל כך בלבד שהוא שילם לקופת תגמולים כדין, כל עוד לא הופרשו מלוא ההפרשות על פי המוסכם (או על פי ההסכם הקיבוצי), לקופת התגמולים. העובדה שבחשבון ההפקדות בקרן נמצא חוסר של 1,770 ₪ מעידה על כך שההפרשות לא שולמו במלואן, ומכאן שיש לחייב את הנתבעת במלוא התשלום שהגיע לתובעת, ובסה"כ – 11,184 ₪. לעניין זה נטען עוד, כי סעיף 14 לחוק אינו עומד תמיד כמחסום בפני תביעות מצד עובד הטוען שהוא זכאי לפיצויים סטטוטוריים, בסכום העולה על הסכומים שהצטברו מתשלומי המעביד לקרו (כפי שנקבע בדב"ע לח/3-87 יאיר שבס – בנק הפועלים בע"מ, פד"ע י', 62)

טענות ב"כ הנתבעת בתמצית: