נטו מלינדה נ' רוזנפלד

פסק דין

השופטת יהודית שבח:

לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט השלום בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה השופטת נ' גרוסמן) שניתן ביום 17.10.11 בת"א 29720/08, לפיו חוייבה המערערת לשלם למשיב פיצוי בסך 193,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪.

רקע עובדתי

1.המערערת עוסקת בסחר במוצרי צריכה, אותם היא משווקת, בין היתר, באמצעות סוכני שווק והפצה עצמאיים, אשר המשיב נמנה עליהם בעבר, ואשר לכל אחד מהם מיוחד איזור גיאוגרפי מוגדר המכונה קו חלוקה. ביום 11.5.06 נחתם בין המשיב לבין המערערת הסכם, עליו נסבה המחלוקת, לפיו הוקנתה למשיב הזכות להפיץ את מוצרי המערערת בקו החלוקה קריות, לתקופה של 18 חודשים. עוד נקבע בהסכם כי "הוא יוארך לתקופות נוספות של 18 חודשים כל אחת (להלן- "התקופות הנוספות") אלא אם יודיע צד למשנהו בכתב 90 יום לפני תום התקופה המקורית או לפני תום תקופה נוספת כלשהי, על החלטתו לסיים את ההסכם בתום התקופה המקורית או בתום התקופה הנוספת הרלוונטית...".

2. המשיב שילם למפיץ הקודם בקו החלוקה הרלבנטי סך של 40,000 ₪ + מע"מ כ"דמי תווך", רכש משאית והחל בעבודת ההפצה והשיווק בקו הקריות, אשר במרוצת הזמן הורחב ע"י המערערת גם לאיזור הר-כרמל, כולל "מרכז דליה למזון".

3. ביום 27.11.07, כשבועיים לאחר תום התקופה המקורית/תחילת התקופה הנוספת, שלחה המערערת למשיב מכתב בו הודיעה לו כי עבודתו כמפיץ תסתיים ביום 28.2.08, בלא הנמקה באשר לסיבת ההפסקה. ניסיונותיו של המשיב להעביר את רוע הגזירה לא צלחו, ועבודתו אכן הופסקה במועד הנקוב במכתב.

מכאן תביעתו לפיצויים.

ההליך בבית משפט קמא

4. בתביעתו טען המערער כי הפסקת עבודתו נעשתה תוך הפרת ההסכם, משזה התחדש באופן אוטומטי לתקופה נוספת של 18 חודשים, שאמורה הייתה להסתיים רק ביום 10.5.09, ובנסיבות העניין אף בחוסר תום לב. את נזקיו, מיקד המשיב בשני ראשי נזק מרכזיים: האחד – אובדן הכנסה לתקופת 15 החודשים שנגרעה ממנו, שכומת על ידו בסך של 342,000 ₪, והשני – הפסד במכירת קו החלוקה, אשר נמכר לשיטתו ברבע ממחירו האמיתי, שכן המערערת הכחישה בפני מתעניינים כי קו החלוקה כלל גם את איזור הר כרמל, אשר כומת על ידו ב- 282,000 ₪. כן תבע המשיב פיצוי בגין "הפרת חוזה בחוסר תום לב" (150,000 ₪) ופיצוי בגין פגיעה במוניטין (150,000 ₪).

המשיב תמך תביעתו בחוות דעתו של המומחה רו"ח שגיא בן-שלוש.

5. המערערת טענה כי הייתה רשאית לסיים את עבודתו של המשיב מחמת "אי התאמה ארגונית ומקצועית ...לעבודה כספק של הנתבעת" (סעיף 16 לכתב ההגנה) כמו גם מחמת "איומים, גידופים, קללות", שאפיינו את המשיב ואשתו שעבדה עמו (סעיף 29.3 לכתב ההגנה). לשיטתה אף הודיעה למשיב על הפסקת עבודתו מבעוד מועד, וזאת במהלך פגישה שהתקיימה עמו בחודש יוני 2007, אף בחודש אוגוסט 2008.

6. באשר לנזקים הנטענים טענה המערערת כי קו החלוקה של המשיב השתרע על איזור הקריות בלבד, כי הוספת איזור הר כרמל הייתה זמנית, וכי המשיב מכר את קו החלוקה ברווח. עוד נטען על ידה כי עבודת המפיצים התאפיינה בהפסדים ובתחלופה גבוהה, עת רבים מהם (שלושה עשר במספר) נטשו את קו החלוקה בלא שמכרו אותו. המערערת תמכה עמדתה בחוות דעתו של פרופ' קרייזברג, שהערכתו את ערכו הכלכלי של קו החלוקה לתחילת שנת 2008 התבטאה ב- "שואף לאפס".

פסק- הדין

7. בית-משפט קמא קבע כי המערערת הפרה את ההסכם עם המשיב בהפסיקה את עבודתו ביום 28.2.08, עת תקופת ההתקשרות אמורה הייתה להסתיים רק ביום 10.5.09, קרי, 15 חודשים לפני תום החוזה. כן נדחתה טענת המערערת בדבר מתן הודעה בעל-פה, ובדבר סיבת ההפסקה, משלא נתמכה בראיה כלשהי. בימ"ש קמא אף מצא כי התנהגותה לוקה בכוחניות ובחוסר תום לב.

8. מכאן נפנה בימ"ש קמא לבחון את נזקי המשיב. בבואו לאמוד את ההפסד בגין אובדן הכנסה, לא נסמך בימ"ש קמא על חוות דעתו של רו"ח בן שלוש משסבר כי המומחה "הסתמך על נתונים שהעביר לו התובע, מבלי לוודא אמיתותם", "ביסס חוות דעתו על גידול בכלל מוצרי הנתבעת, כאשר בפועל לא שיווק התובע את כל מוצריה", וכן מחמת אי צירוף ראיות להוכחת סכומי הקניות והמכירות, כמו גם מחמת היותה של חוות הדעת נסמכת על "חישובים תיאורטיים". בימ"ש קמא ביכר לשום את נזקי המשיב בהסתמך על טענת המערערת לפיה עולה מראיות המשיב, כי השתכר 3,500 ₪ לחודש, ובהוסיפו 20% בגין צפי לצמיחה וגידול, העמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סך 63,000 ₪ (3,500 ₪X 15 חודשים + 20%).

9. באשר להפסד שנגרם במכירת קו החלוקה – בימ"ש קמא קבל את טענת המשיב לפיה קו החלוקה אכן כלל גם את עיר כרמל ומשכך נגרם לו נזק במכירה "עקב העובדה שנמנע ממנו לכלול אזור זה בהסכם המכירה". עם זאת, קבע בית משפט קמא כי "קו החלוקה נמכר תמורת 150,000 ₪", ולא ב- 60,000 ₪ כפי עמדת המשיב, ובהניחו כי שוויו הריאלי של קו החלוקה הינו 240,000 ₪, העמיד את הפיצוי בראש נזק זה על ההפרש – 90,000 ₪.

10. בנוסף, חייב בית משפט קמא את המערערת לשלם למשיב פיצוי בסך 25,000 ₪ בגין "הפסקת ההתקשרות בחוסר תום לב", וכן פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין פגיעה במוניטין.

הערעור

11. הגם שהערעור מתמקד בעיקרו בגובה הפיצוי שנפסק למשיב, אין המערערת משלימה גם עם קביעת בית משפט קמא לפיה הפרה את החוזה, וטוענת כי "הוכיחה גם הוכיחה כי ההתקשרות עם המשיב הופסקה על רקע התנהלות בלתי הולמת מצידו ומצד אשתו"; כי הוכיחה שהודיעה בעל פה למשיב מבעוד מועד על סיום ההתקשרות; וכי עסקינן ב"הסכם לתקופה בלתי קצובה" שרשאית הייתה להפסיקו תוך מתן תקופת זמן סבירה עד למועד ההפסקה, וכך עשתה.