נהרי נ' בראל

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה ביום 11/01/2012. לטענת התובע נסע מכיוון הרצליה לרעננה, ביום גשום והנתבע נסע מימינו עם אופנוע. לדבריו, בשלב זה לא היה כל מגע בין הרכבים, אך ככל הנראה נהג האופנוע, הנתבע, סבר שהתובע הפריע לו בנסיעה. התובע פנה ימינה ולטענתו ראה את האופנוע עובר על אי התנועה במהירות נוראית ומגיע לכיוון שלו. לדברי התובע האט ופנה לתחנת אוטובוס, או אז עבר לידו האופנוע ופגע לו במראה השמאלית במהירות נוראית. הוא קלט את מספר האופנוע רשם את המספר, וניגש למשטרת גלילות להגיש תלונה.

התובע דיווח בו ביום לחברת הביטוח על הארוע, וסיפר כדלקמן: "נסעתי ברח' ירושלים בהרצליה לכיוון רעננה, בפניה לרח' אחוזה ברעננה, רכב מצד ג' מסוג אופנוע עקף אותי מימין וסיכן את פנייתי ללא פגיעה אך תגובת הרוכב לפנייתי לא מצאה חן בעיניו ולכן החליט למרות שכבר נסע לדרכו לחזור תוך כדי שהוא חוצה אי תנועה לרח' אחוזה ובאופן מתכוון בנסיעה מהירה מתוך כוונה ברורה לפגיעה נכנס במראה השמאלית של רכבי ונמלט".

הנתבע, נהג האופנוע, סיפר כי אכן נסע מימין לרכבו של התובע, לטענתו התובע סטה ימינה וחתך אותו, נהג האופנוע נבהל מהסטייה שלו ימינה. לדבריו אכן כעס, עלה על אי התנועה ובא לכיוון המונית של התובע, אך לא היה כל מגע בין הרכבים. לדבריו משהתקרב למונית של התובע, התובע סטה לעברו ולפיכך הוא נבהל וכפי שכתב בכתב ההגנה עזב את המקום. בכתב ההגנה כתב הנתבע, כי "התובע איים עלי עצר בצד הדרך וכשהתקרב אליו, הסיט את רכבו שמאלה לכיווני, נבהלתי מהתנהגות זו ועזבתי את המקום בנסיעה מהירה".

נהג המונית צרף את האישור על כך שדיווח על התאונה לחברת הביטוח, כמו כן, צרף קבלה על תיקון המראה בסך 466 ₪.

לאחר ששמעתי את שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם אני מעדיפה את עדות התובע על עדות הנתבע. הלכה למעשה, גירסת התובע נתמכת גם בגירסת הנתבע. שהרי התובע מלכתחילה טען, כי הנתבע שינה את מסלול נסיעתו, רדף אחר מכוניתו, התקרב למכונית בנסיעה מהירה ופגע במראה. הנתבע, בכתב ההגנה לא הזכיר את הדבר, אלא טען שהתובע איים עליו, אולם בדיון הודה הנתבע כי אכן עלה על אי התנועה ונסע אחרי התובע כי כעס עליו, אולם לטענתו, כפי שכתב בכתב ההגנה עזב את המקום אחרי שהתובע הפנה את מכוניתו לעברו, מבלי שנגרם כל נזק לרכב.

התובע ניגש בו ביום לתחנת המשטרה, דיווח בו ביום לחברת הביטוח, ותיקן את המראה ברכב לאחר יומיים. צורפה לבית המשפט קבלה על תיקון המראה וכן התובע הציג תמונות. התנהלותו של התובע כמו גם העובדות בדבר הנזק במראה מלמדים, כי בניגוד לטענות הנתבע, אכן היה מגע בין הרכבים כך שהאופנוע של הנתבע פגע במראה של התובע. משהכחיש הנתבע כל מגע, הרי שאין ליתן אמון בגירסתו.

אני מקבלת לפיכך את התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 466 ₪, צמוד ונושא ריבית מיום 11/1/2012, וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪. לא ראיתי לקבל את דרישתו של התובע לפסוק לו סכום נוסף בגין ימי עמידה כפי שדרש, שעה שנזק זה לא הוכח.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

לצדדים נתונה הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד אב תשע"ב, 02 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.