נדחתה תביעת מאבטח להפרשי שכר בגין חצי שעת הפסקה

1.         התובע, מר אבירם יסקין, עבד בנתבעת - אורטל שירותי כוח אדם בע"מ (להלן - "הנתבעת") - בחודשים מרץ - דצמבר 2000, ופעם נוספת החל מיום 1.6.01 ועד יום 15.5.05. עבודתו בפועל בוצעה, משך כל תקופת העבודה, במפעל תמ"מ של התעשייה האווירית (להלן - "המפעל"), במסגרתו עבד ראשית כמאבטח ובהמשך כאחראי משמרת.

2.         במסגרת תביעה זו דורש התובע פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, ו"פיצוי מיוחד" בגין פיטוריו ללא שימוע.

3.         מטעם התובע העיד הוא עצמו. מטעם הנתבעת העידו מר יואב ונטורה, סגן הממונה על הביטחון במפעל, ומר שלמה פרידמן, שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל לקוח בנתבעת, והאחראי על עבודת עובדי הנתבעת בתעשייה האווירית.

הדרישה להפרשי שכר - חצי שעה הפסקה

העדויות שנשמעו בפנינו

4.         התובע העיד כי לפי הנוהג במפעלי התעשייה האווירית, כל משמרת עבודה בת 8 שעות מזכה בשכר בגין 7.5 שעות בלבד, וזאת לאחר ניכוי של מחצית השעה בגין הפסקת אוכל. לאור זאת, משך כל תקופת עבודתו לא קיבל שכר על חצי שעה "הפסקה" בכל יום, על אף שלדבריו לא יכול היה לנצל זמן זה כהפסקה משך מרבית ימות העבודה (סעיף 6 לתצהירו). התובע דרש לפיכך הפרשי שכר בגין 30 דקות לכל יום, בסך כולל של 22,910 ש"ח.

5.         התובע העיד כי רק כאשר הוצב במשמרות בוקר בימי חול יכול היה לנצל את ההפסקה לצורך ארוחה מסודרת בחדר האוכל של המפעל (תוך שקיבל לצורך כך תלושי אוכל מסודרים מהנתבעת), אך בשאר המשמרות חדר האוכל היה סגור. התובע צירף רשימות נוכחות המעידות כי עבד ב - 22 משמרות בוקר בלבד (בימי חול) משך כל תקופת העבודה.

6.         התובע טען בתצהירו כי בשאר המשמרות לא יכול היה לעזוב את עמדת השמירה לצורך הפסקה בת חצי שעה או כל פרק זמן אחר, הגם שקיבל תלושי אוכל גם במשמרות אלו. לדבריו, "קצין הביטחון של המפעל המליץ בפני, בהמלצה שמשמעותה דרישה, כי בהתחשב באופי תפקידי איני יכול לעזוב את עמדתי" (סעיף 9 לתצהירו).

בחקירתו הנגדית הסביר כי ה"המלצה" לא היתה אישית כלפיו אלא ניתנה בשיחת תדרוך לכלל המאבטחים. עוד אישר כי ה"המלצה" לא היתה שלא לעזוב את עמדת השמירה, אלא שלא לעזוב את גבולות המפעל במהלך זמן ההפסקה, וכי לאור ה"המלצה" - כלל לא ביקש לצאת מהמפעל, וממילא גם לא סורב (עמ' 4, 5). עוד הדגיש כי נדרש להישאר גם בזמני ה"הפסקה" עם נשק ומכשיר קשר (דרישה שאושרה, ולו במידה מסוימת, על ידי מר ונטורה - עמ' 8 לפרוטוקול).

7.         בחקירתו הנגדית אישר התובע כי הכין את ארוחותיו בחדר המאבטחים, ולא בעמדת שמירה כלשהי, אך לדבריו הדבר ארך לא יותר מ - 5 - 10 דקות למשמרת (עמ' 3 - 4). לדבריו, המשיך לעבוד תוך כדי האוכל - לצורך שהייה בעמדת השמירה, שיחה עם לקוחות או החלפת תגים. עוד אישר כי יכול היה ללמוד תוך כדי עבודתו (התובע היה סטודנט אותה עת), בעמדות בהן שהה, והדבר לא נאסר עליו או על המאבטחים האחרים. בנוסף אישר כי בחודש העבודה האחרון - לאחר שידע כי הנו מסיים את עבודתו במפעל - ניצל את כל תלושי האוכל שנותרו לו מחודשי העבודה הקודמים, בסך כולל של 1,213 ש"ח (עמ' 4).

8.         מר יואב ונטורה, סגן הממונה על הביטחון במפעל, העיד כי לכל המאבטחים במפעל, ובתוכם גם התובע, ניתנה "הפסקה אחת פורמאלית לצרכי אוכל" בכל משמרת (עמ' 7), כאשר התובע ניצל אותה כרצונו - בין לארוחה בחדר האוכל של המפעל, בין לשהייה בחדר המנוחה של המאבטחים, ובין בכל דרך אחרת כרצונו.

בחקירתו הנגדית הרחיב מר ונטורה בהקשר זה כי במפעל מספר עמדות שמירה, שחלקן גמישות (כך שאין חובה לשהות בהן באופן קבוע), וחלקן מחייבות שהייה של מאבטח קבוע. בכל משמרת נעשה סבב של המאבטחים בין העמדות השונות כך שכל מאבטח יכול היה לצאת להפסקה ולנצלה כרצונו. התובע, כאחראי משמרת, ממילא לא עמד בעמדה מסוימת אלא ביצע סריקות ומטלות דומות, ו "כל שאר היום הוא די קובע לעצמו את הלו"ז" (עמ' 7).

9.         מר ונטורה נשאל לגבי אפשרות המאבטחים לצאת מהמפעל, והשיב כי בשלב מסוים יצאה הנחיה ברורה של הקב"ט הראשי של התעשייה האווירית, לפיה "כל מאבטח רשאי לעשות בזמן ההפסקה שלו מה שהוא רוצה. רוח ההנחיה הועברה בשיחת המחלקה עם המאבטחים" (עמ' 8). 

10.        מר שלמה פרידמן, מנהל הלקוח מטעם הנתבעת, העיד כי לתובע ניתנו תלושי אוכל מדי משמרת, לצורך ניצול בחדר האוכל ו/או במזנונים של התעשייה האווירית, וכי יכול היה לנצל את ההפסקה שניתנה לו לצורך ארוחה ו/או לכל צורך אחר לבחירתו. התובע אף ניצל בפועל את כל תלושי האוכל שניתנו לו, דבר המעיד כי אכל בפועל בחדר האוכל. מר פרידמן העיד עוד כי לפחות בשתי הזדמנויות פגש בתובע בחדר המנוחה של המאבטחים (עמ' 11).

הכרעה

11.        סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן - "חוק שעות עבודה ומנוחה"), קובע כדלקמן:

"20.      (א)       ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל- ¾ שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.

                        ...

(ג)        בעת הפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה."