נגנדו מווארה(אסיר) נ' משרד הפנים

החלטה

בקשה למתן צו ביניים לשחרור העותרת ממשמורת ולמניעת הרחקתה מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

בקשה זו הוגשה במסגרת עתירה מנהלית נגד צו משמורת וצו הרחקה, שהוצא נגד העותרת, בעקבותיו נעצרה במעמד דחיית בקשת המקלט שהגישה, מבלי שניתנה לה ההזדמנות לעתור נגד ההחלטה.

בנוסף, כרכה העותרת, בהתאם לסעיף 13 כא(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), ערעור מנהלי על החלטת בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "בית הדין") מיום 9.5.12, אשר הותירה את צו המשמורת על כנו.

במקור, הוגשה העתירה לבית המשפט המחוזי מרכז. בית המשפט נעתר לבקשת המשיב להעביר העתירה לבית משפט זה, לאור העובדה, כי ההחלטה המנהלית העיקרית הנתקפת היא דחיית בקשת המקלט, אשר ניתנה בתל אביב (ראה החלטה מיום 7.6.12).

רקע עובדתי

העותרת, ילידת 1979, היא אזרחית קניה. לטענתה, נשקפת לה סכנת חיים במולדתה, שכן היא נרדפת על ידי אביה החורג, עובד אלילים, בשל היותה נוצרייה. לדבריה, האב ניסה להכריחה להמיר את דתה, ובחודש ינואר 2011 אף איים עליה כי יהרוג אותה אם לא תעשה כן.

העותרת טוענת, כי פנתה למשטרה בקניה, אך בהיותה אישה, לא קיבלה כל סיוע ונשלחה חזרה לביתה. בהמשך, משהחמיר יחסו של אביה כלפיה, נמלטה העותרת מארצה, עברה לסודן, משם למצרים, ובתאריך 14.9.11 נכנסה למדינת ישראל.

בתאריך 1.12.11, פנתה העותרת אל יחידת הרישום במשרד הפנים בבקשת מקלט, שם הפנו אותה אל מתקן ההגירה בחולון. כאשר הגיעה לשם, נעצרה העותרת בו במקום והוצאו לה צווי הרחקה וצווי משמורת. בהמשך, נערך לה תשאול על ידי ממונה ביקורת גבולות והיא שוחררה, בכפוף להתייצבותה ביחידת הרישום להמשך טיפול בבקשת המקלט שהגישה.

בתאריך 13.3.12 זומנה העותרת לראיון ביחידת הרישום במשרד הפנים. ביום הראיון, נדחתה בקשתה של העותרת למקלט מאחר שלא הוכיחה כי נשקפת סכנה לחייה ולא הוכחה זהותה ,כמפורט להלן:

"You didn't establish your claim, nor that there is a danger to your life upon you returning to Kenya… In addition, we have information from the Israeli consulate in Nairobi that you came legally to Israel… and not illegally from Egypt as you stated…"

לסיכום בהמשך נאמר במכתב הדחייה כדלקמן:

"You have failed to establish your claimed personal identity".

בתאריך 9.5.12 הגישה העותרת שתי בקשות לשחרורה ממשמורת. האחת, הוגשה אל יחידת האגף לזרים במשיב, והשנייה הוגשה אל בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. עוד באותו יום התקבלה החלטת בית הדין, אשר קבעה כדלקמן:

"לא השתכנעתי כי קיימים בנסיבות הענין טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים את שחרורה בערבות של המוחזקת. גם לא השתכנעתי שאם תשוחרר תצא מישראל במועד שיקבע לכך.

המוחזקת תוכל לקיים כל הליך העומד לרשותה על פי החוק מתוך הכלא".

ביום 10.5.12 התקבלה תשובת האגף לזרים, כי לשם בחינה חוזרת של הבקשה, יש לפנות אל יחידת התשאול וזיהוי מסתננים. עוד נאמר, כי לא נמצאה עילה המצדיקה היענות בחיוב לבקשה לשחרר את העותרת ממשמורת.

ביום 15.5.12 הוגשה בקשה נוספת לבחינה חוזרת של עניינה של העותרת ליחידת הרישום במשיב, אך בטרם ניתנה החלטה הוגשה העתירה דנן.

טענות העותרת

בפתח הדברים יצוין, כי על מנת להחיש את הדיון בעניינה של העותרת, הוצע לצדדים לדון מיד בעתירה לגופה על כל ראשיה. ב"כ העותרת התנגד לכך בטענה, כי תגובת המדינה התקבלה במשרדו רק בבוקר יום הדיון והוא עומד על זכותו לטעון רק לשחרורה של העותרת ממשמורת ולא לגופו של ענין.