פתח דבר
1. בפני תביעת אישה, היא התובעת (להלן -
"האישה"), כנגד בעלה, הוא הנתבע מס' 1 (להלן -
"האיש") ואחיו, הוא הנתבע מס' 2 (להלן -
"האח") לאיזון משאבים ופירוק שיתוף בנכס מקרקעין. אקדים את המאוחר ואציין כבר בשלב זה, כי דין עיקר תביעת האישה להידחות, אך יחד עם זאת יש לזכותה בפיצוי כספי, כפי שיובהר להלן.
2. הסעדים האופרטיביים אותם ביקשה האישה, כמפורט בסעיף 19 לכתב תביעתה, נוסחו כדלקמן:
"... מתבקש כב' בית המשפט ... לצוות ולחייב את הנתבע (האיש - נ.פ.) ... להורות על הסדר איזון משאבים לפיו יחולקו הנכסים המשותפים .... בצורה שווה בין התובעת (האישה - נ.פ.), בכפוף להצהרה שהתובעת הנה בעלת הזכויות הבלעדית בדירת המגורים ובמטלטלין שבתוכה וניכוי חלקו של הנתבע באמצעות איזון עם חלקים האחרים ... להצהיר שהתובעת הנה בעלת מחצית מהזכויות בנכסים המפורטים ..., בכפוף לניכוי חלקו של הבעל בזכויות בדירת המגורים ובמטלטלין, אם בכלל, אשר כאמור לעיל, מתבקש להצהיר שהזכויות בה שייכות לתובעת בלעדית ... לחלופין .. להורות על הסדר איזון משאבים אחר, כפי שיראה לנכון, ובלבד שהזכויות בדירת המגורים ובמטלטלין .. שבה יהיו בלעדית בידי התובעת".
3. אותם "נכסים המפורטים" הנזכרים בתביעת האישה פורטו בסעיף 15 לכתב התביעה והם כדלקמן: דירת המגורים; בית נוסף, אותו קיבל האיש מאת אחיו חליל (בעסקת החלפה) בשטח מוערך של כ - 100 מ"ר ששוויו הוערך על ידי האישה בכ - 150,000 דולר ארה"ב (להלן -
"הדירה הנוספת") ומוסך גדול אשר נמכר כנטען בשנת 2008 תמורת סך 43,000 דינר ירדני (להלן -
"המוסך").
4. דומה, כי תביעת האישה היא להצהרה שדירת המגורים, הבית הנוסף והמוסך הינם נכסים ברי איזון. ברם, מאידך, מבקשת האישה לפרק את השיתוף הנטען בדירת המגורים באופן בו כנגד סכומי הכסף להם היא זכאית לטענתה בגין המוסך והבית הנוסף, היא תזכה לבעלות מלאה בדירת המגורים. באשר למיטלטלין שבדירת המגורים אין מחלוקת שהללו שייכים לאישה ולמיטב הבנתי היא נטלה אותם לידיה זה מכבר.
5. תביעת האישה לוקה באי בהירות מסוימת, שכן לא הובהר כדבעי האם לשיטתה היא בעלת מחצית הזכויות הקנייניות בדירת המגורים, או שמא היא מבקשת להביא את כלל זכויות האיש בדירת המגורים בגדר איזון המשאבים. בסיכומיה הבהירה לבסוף האישה את כוונתה. בסעיף 26 לסיכומיה נכתב כדלקמן:
"... הצהרה כי היא זכאית בשווי בעין או בכסף בגין הגדלת הדירה וכן נוכח כוונת הצדדים לכך שהבית ישמש בית משותף לשניהם, כך שהיא תהיה זכאית למחצית מהדירה ומהדירות האחרות, וכך לאחר קבלת פסק דין הצהרתי על חלקה של התובעת, יבוצע חישוב מפורט תוך מינוי שמאי... כך שחלקים עוד יותר גדולים מהדירה יהיו בידי התובעת ... לחילופין ... ליתן פסק דין כפיצוי על חלקה בן בהגדלה, הן בהשקעותיה".
6. סבורני כי בסופו של ההליך ניתן היה לבסוף להבין, כי לגרסת האישה היא שותפה עם האיש, קניינית, בדירת המגורים. כן מבקשת האישה לאזן את יתר נכסי הצדדים ולמעשה נכסי האיש, שכן לה אין נכסים משל עצמה (למעט הטענה בדבר זכות קניינית בדירת המגורים). במסגרת איזון המשאבים מבקשת האישה, כי "יתומחר" שווי זכויותיו הנטענות של האיש בדירת המגורים אל מול סכום הכסף אותו יהיה עליו לשלם לה במסגרת איזון המשאבים. אזי יפורק השיתוף הנטען בין האיש לבין האישה בדירת המגורים, באופן ששווי זכויות האיש יקוזז כנגד חובו כלפי האישה. בכך תזכה האישה לבעלות בלעדית בדירת המגורים. לחלופין מבקשת האישה פיצוי על השקעותיה בדירת המגורים.
7. הארכתי בתיאור הסעד המבוקש, שכן זה לא הובהר כדבעי בתחילת ההליך. מטבע הדברים משליך הסעד המבוקש על הנורמות המשפטיות והעובדות הצריכות לעניין. כעת משהובהר הסעד המבוקש עלינו לבחון מספר סוגיות עובדתיות ומשפטיות כדלקמן: האם לאישה זכויות קנייניות בדירת המגורים, או באיזה מנכסי המקרקעין האחרים הנ"ל וככל שקיימות מה מקורן; ככל שלאישה אין זכויות קנייניות בנכס מקרקעין זה או אחר, האם יש להביאו בגדר איזון המשאבים בין האיש לאישה; מה הוא המועד הקובע לשם איזון המשאבים בין האיש לאישה; האם זכאית האישה לפיצוי בגין השקעותיה בדירת המגורים או בנכסי המקרקעין האחרים; ככל שהאישה אינה בעלת זכות קניינית בדירת המגורים, האם יש מקום לפצותה בגין ביטול הרשות שנתנה לה כנטען להתגורר בדירת המגורים; אחרון אחרון, התביעה דנן הוגשה אף כנגד האח, וזאת מן הטעם שלטענת האיש והאח דירת המגורים בבעלות האח. יש לבחון איפוא אף את השאלה האם יש מקום ליתן סעד כלשהו כנגד האח.
8. לוז טענות האיש והאח הוא, כי שלושת נכסי המקרקעין האמורים כלל אינם שייכים לאיש. לטענתם הנכסים האמורים ובפרט הקרקע עליה נבנו, היו שייכים לאביהם המנוח (להלן -
"האב"), אשר העבירם עוד בחייו לאח ואחיהם האחרים. האיש אף טוען, כי אף אם היו הנכסים האמורים שייכים לו, הרי, שהואיל והתקבלו במתנה או בירושה, אין לאזנם.
הפרק העובדתי
9. האיש והאישה נישאו נישואים שרעיים בשנת 1987 ובסמוך לאחר מכן עברו להתגורר בבית (לעיל ולהלן -
"דירת המגורים"), שנבנה על מקרקעין שהיו שייכים לאב, אשר באותה עת טרם הלך לעולמו. ראו: סעיף 4 לכתב התביעה וכן עדות אחותם של הנתבעים, הגב' נ' (להלן -
"נ'") בש' 32-33 בעמ' 41 לפרוטוקול הדיון מיום 6.3.12 (להלן -
"הפרוטוקול"). האישה התגוררה בדירת המגורים עד לחודש אוקטובר 2010, עת לטענתה גורשה על ידי האח ובני משפחה אחרים.
10. בשנת 2000 לערך נפרדו האישה והאיש והאחרון אף התחתן עם אישה אחרת (בעת הגשת התביעה דנן, בשנת 2011, האיש והאישה עדיין נשואים, קרי - האיש היה נשוי לשתי נשים משך כעשור). ראו: ש' 10-18 בעמ' 13, ש' 7-14 בעמ' 14, ש' 22-23 בעמ' 22, ש' 24-26 בעמ' 34 לפרוטוקול.
11. מנישואי האיש והאישה נולדו ארבע בנות, כאשר הצעירה ביניהם ילידת שנת 1997. במועד הגשת התביעה דנן שלוש מהבנות בגירות ואך הצעירה קטינה המתגוררת יחד עם האישה.
12. האב הלך לבית עולמו בשנת 2002 וככל הנראה חילק את רכושו בין ילדיו, לרבות האיש והאח עוד בחייו, אם כי סוגיה זו לא הובררה די צורכה.
13. החל משנת 1997 החלו הליכים משפטיים שונים בין האיש והאישה, במסגרתם פנתה האישה פעמים רבות אל בית המשפט בבקשה למתן צווי הגנה כנגד האיש ובני משפחתו. לטענת האיש והעדים מטעמו, יחסי האיש והאישה היו מעורערים כבר מסמוך לנישואיהם. ראו: עמ' 31 סיפא ועמ' 32 רישא לפרוטוקול.
14. לטענת האישה דירת המגורים נבנתה בתקופת אירוסי האיש והאישה, טרם נישואיהם. האישה אינה טוענת, כי סייעה באופן כלשהו בבניית דירת המגורים. ראו: סעיף 4 לכתב התביעה. הנתבעים לא הציגו גרסה ברורה באשר למועד המדויק של בניית דירת המגורים, אך אף לשיטתם הושלמה הבנייה לפני נישואי האיש והאישה וכניסתם להתגורר בה.
15. לטענת האישה, לאחר הנישואין, שופצה דירת המגורים והורחבה עד מאד. עת נכנסה האישה להתגורר בה הייתה דירת המגורים בת שני חדרים מטבחון קטן ושירותים ואילו לאחר הרחבתה הוכפל שטחה והוספו לה סלון, מטבח ומסדרון גדולים וכן הוכשרה חצר גדולה כמרפסת. הרחבות אלה בוצעו, לטענתה, בעזרת כספי הפיצויים והתגמולים אותם קיבלה האישה "ממבטחים" לאחר שבע שנות עבודה שהופסקו עם הנישואין. ראו: סעיף 4 לכתב התביעה; ש' 16, 23-28 בעמ' 8 לפרוטוקול.