מתמחים בביהמ"ש זכו לגמול שעות נוספות משום לא ניתנה הוראה ברורה שלא להעסיקם מעבר לשעות העבודה

התביעה

8.       1.       בפנינו תביעה לתשלום גמול שעות נוספות ופיצויי הלנת שכר למתמחים בבית המשפט המחוזי בירושלים.

9.       2.       התובעים הועסקו כמתמחים למשפטים בבית המשפט המחוזי בירושלים, כל אחד אצל שופט אחר, החל מיום 1.3.01 ועד ליום 29.2.02.

10.   3.       לטענת התובעים, חרף העסקתם בשעות עבודה החורגות משעות העבודה הרגילות, נמנעה הנתבעת מלשלם לתובעים גמול שעות נוספות, ובכך הפרה את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן: חוק שעות עבודה ומנוחה). כן טוענים התובעים, כי המנגנון שפיתחה הנתבעת, לפיו מקבלים התובעים חלף גמול עבודה בשעות נוספות, ימי חופשה בתשלום, הינו מנגנון פסול ובלתי חוקי. ההסדר להמרת השעות הנוספות בימי חופשה, מקפח את התובעים, ואינו מפצה בשיעור הקבוע בחוק לפיצוי בגין עבודה בשעות נוספות, 125% ו-150%.

11.   4.       לטענת הנתבעת, המתמחים של השופטים מועסקים בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ולכן חל עליהם סעיף 30(5) לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקובע שחוק זה אינו חל על העבדתם של סוגי העובדים המנויים בו. כן נטען, כי המתמחים זקוקים לשעות לימוד רבות, ולא די במסגרת ההעסקה המינימלית. בנסיבות אלה, מצאה הנתבעת לנכון, לתגמל אותם מעבר למסגרת העסקתם הבסיסית, לפנים משורת הדין, באופן של מתן זכות לשעת היעדרות בשכר על כל עבודה בשעה עודפת מעבר למכסת שעות המשרה (להלן: ההסדר). הסדר זה שהוחל באופן חד צדדי, החיל על התובעים, בשינויים מסוימים, את ההסדר הקבוע בסעיף 16(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה. הנתבעת טענה עוד, כי התובעים לא נדרשו לעבוד בשעות נוספות, אלא עשו כן מרצונם, כדי להפיק את המירב משנת התמחותם.

12.   5.       בהחלטת בית הדין מיום 29.9.03, הוחלט, בהסכמת הצדדים, על צירוף הסתדרות העובדים הכללית החדשה כטוענת בתיק.

13.   6.       ביום 28.11.05, הוחלט לקבל את עמדת לשכת עורכי הדין טרם הכרעה בתיק. לשכת עורכי הדין בישראל הגישה הודעה מטעמה בשאלה שבמחלוקת, ביום 10.1.08, ולפיה: "ככלל, מתמחה זכאי לקבלת גמול בעד שעות נוספות. דינו של מתמחה כדין עובד, כאמור בסעיף 41 א' לחוק לשכת עורכי הדין. ככלל, חוק שעות עבודה ומנוחה חל על המתמחה ולא חלים עליו לעניין זה החריגים שבחוק".

14.   7.       ביום 13.4.05, הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמה דיונית, אשר קיבלה תוקף של החלטה, לפיה התובעים יצרפו לתצהיר מטעמם את דוחות הנוכחות, תלושי השכר וכרטיסי העבודה של כל התובעים בתיק, והנתבעת הסכימה כי מסמכים אלה משקפים את השעות בהן היו כל התובעים במקום העבודה ואת השכר ששולם להם.

15.   8.       ביום 7.4.05 הוגשה תביעה זהה על ידי מתמחה של שופט בית המשפט המחוזי בת"א. לבקשת המדינה, אוחדה התביעה עם התיק שבפנינו, בהחלטת בית הדין הארצי מיום 31.5.05 (בש"א 481/05).

הכרעת הדין

16.   9.       אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, והשאלה שבמחלוקת הינה, כאמור, שאלה משפטית בעניין זכאותם של התובעים, מתמחים במשפטים בשירות הנתבעת בתקופה הרלוונטית, לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות.

אקדמת מילין

17.   10.   טרם הכרעה בשאלה שלפנינו, יש לציין מספר דברים.

ראשית, שעה שמדברים אנו על מתמחים, הרי שמדובר באוכלוסיה חלשה בעלת מעמד מיוחד, שכן מתוקף היותם מתמחים, היקף ההעסקה שלהם מוגבל מראש בזמן, לתקופה קצרה של שנה בלבד. ועוד. כמתמחים, חלק מעבודתם אמור להיות לימוד, שכן המתמחים טרם סיימו את הכשרתם למקצוע עריכת דין. כך שאף מבחינה מקצועית, מעמדם הוא מעמד ביניים. בנוסף, תקופת ההתמחות הינה כ"תקופת מבחן", בה המתמחה מעוניין ונדרש להוכיח את יכולותיו כעורך דין לעתיד. מן האמור יוצא, כי מתמחים, אף אם דינם כעובדים, לצורך תנאי העבודה, שכר, חופשה וכו', הרי שאינם ככל העובדים אף לא כעובדים זמניים, משום שאינם עורכי דין, וטרם עברו את מבחני ההכשרה . כמו כן, עבודתם של המתמחים בפועל הינה תמהיל בלתי ניתן להפרדה של לימוד ועבודה. מאפיינים אלה, ההופכים את המתמחים לבעלי מעמד חלש במיוחד, צריכים לעמוד לנגד עינננו, שעה שמכריעים אנו בעניין זכויותיהם של המתמחים, במיוחד בענייננו, שההכרעה נוגעת לזכות קוגנטית וחשובה בדיני העבודה.

18.   11.   שנית, עת עסקינן במתמחים בבית המשפט, הרי שלפנינו תבנית העסקה בלתי שגרתית. מתמחים בבתי המשפט מצויים למעשה, בשני מסלולים מקבילים של יחסי עובד מעביד. מחד, המתמחים כפופים מבחינת מרות מקצועית בעיקר, לשופטים המאמנים שלהם. השופט המאמן, הוא זה שקובע למתמחה את סדר העבודה מבחינה מהותית ותוכנית. השופט מציב יעדים וקובע את נוהלי העבודה, ניהול התיקים, סדר העדיפות בין התיקים והזמן שיש להקדיש לכל תיק, וכמובן, אופן העבודה בפועל. במערכת יחסים זאת, בין השופט והמתמחה, ישנם יחסי אמון, בשל אופי העבודה בה נחשף למעשה, המתמחה לחומרים סודיים ולצדדים הרגישים בעבודת השופט, לרבות ההתלבטויות טרם הכרעה בתיקים. אין צורך להכריע, בשלב זה, בשאלה - האם מדובר ביחסי אמון מיוחדים, אם לאו. מאידך, ישנו המסלול המינהלי. מנהל בתי המשפט והמזכירים המשפטיים בכל בית משפט (הסגל המינהלי הבכיר בבית המשפט), הם אלה שקובעים את תנאי העבודה הכלליים-חיצוניים של המתמחה: שעות העבודה, חופשות, שכר, וכו'. כתוצאה מהדואליות בכפיפותם, המתמחים עצמם, נמצאים לא אחת, בין הפטיש לסדן. הסוגיה של שעות נוספות הינה סממן מובהק לעניין זה. השופטים - לפעמים דורשים ולפעמים מצפים - מהמתמחה לבצע שעות נוספות, הן בשל העובדה שמדובר במתמחה שחלק ניכר מהתמחותו, מוקדשת ללימוד, והן כתוצאה מלחץ ועומס רב המוטל על השופטים ועל מערכת בתי המשפט בכלל. כמו כן, מתוקף העבודה השיפוטית, לעיתים נדרש המתמחה לשהות בעבודה בשעות החורגות משעות העבודה הרגילות, בשל דיון בתיק מסוים המתקיים בשעות שמעבר לשעות העבודה הרגילות, או במקרים דחופים, כפי שתואר בעדות המתמחה - גב' הלר (מעצרים, למשל). עבודת המתמחה של שופט, מטיבה, דורשת אפוא, גמישות בשעות בהתאם ללוח הדיונים וליומנו של השופט. מן העבר השני, ישנו המעביד המינהלי, שמונחה בעיקר, על ידי שיקולי תקציב, ואינו מאשר לשלם למתמחה שעות נוספות בגלל מגבלות תקציביות. עבודת המתמחה מפוקחת על ידי הנהלת בתי המשפט, על שלוחותיה, באמצעות החתמת כרטיס נוכחות, קביעת שעות עבודה מסודרות, ואי אישור לביצוע שעות נוספות.

19.   12.   מן האמור עולה, כי כשבאים אנו להכריע בשאלה שלפנינו, שאלת זכאות המתמחים לגמול שעות נוספות, עלינו לשוות לנגד עינינו, הן את מעמדם הרגיש והמיוחד של המתמחים ככלל, מעצם היותם מתמחים ולא עורכי דין או עובדים קבועים, והן את תבנית ההעסקה הבלתי שיגרתית המתוארת לעיל, בה צריך המתמחה לתמרן בין הדרישות/ציפיות מצד השופט המאמן, שהוא זה שנותן בסופה של ההתמחות את חוות דעתו על עבודת המתמחה, לבין דרישות ההנהלה, אשר לא פעם עומדות בסתירה זו לזו, כפי שאף עלה מעדותו של עובד כהן בפנינו. טענותיה של הנתבעת, כי על המתמחה לבצע את הוראות הנתבעת, משום שלשופט אצלו הוא מתמחה, אין סמכות לאשר למתמחה ביצוע שעות נוספות, מתעלמת ממצבו המיוחד של המתמחה, שעתידו המקצועי, תלוי, לא פעם, בחוות הדעת שנותן לו השופט בתום ההתמחות, ולשם הצלחה בהתמחות, מוכן המתמחה, פעמים רבות, לעבוד בשעות נוספות, אף אם לא יקבל תמורה בעדן. אולם, בהשלמה עם מצב זה, ואי תשלום עבור שעות נוספות שבוצעו בפועל, כדרישת השופט, או למצער בידיעתו, יש כדי ניצול מצבם המיוחד של המתמחים, ועצימת עיניים לרגישות בה הם נדרשים להתנהל במהלך ההתמחות וכן ליחסי הכוחות בין השופט המאמן למתמחה, שאינם כמו יחסי כוחות בין עובד למעביד. כמו כן, יש בכך כדי לפגוע בתכלית חוק שעות עבודה ומנוחה, שהינו חוק קוגנטי.

המסגרת הנורמטיבית

20.   13.   אין מחלוקת בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד בין המתמחים לבין הנתבעת (ר' ע"ע 1054/01 אשר טוילי - יצחק הדרי, ניתן ביום 24.4.02).

לעניין זה קובע סעיף 41א(א) לחוק חוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין), כדלקמן: