משטרת ישראל - מטא"ר מדור הגנת הסביבה נ' שעבאן

בפני

שופט דניאל פיש

הכרעת דין

1. כנגד הנאשם- עאסי שעבאן הוגש כתב אישום לפיו ביום 27/8/09 בשעה 7:30 ובשעה 10:00, או במועדים סמוכים לכך, השליך הנאשם בישוב עוספייה (גוש 17146 חלקה 51 נ.צ. 737508/204837) פסולת בנין ממשאית ברשות הרבים. עוד נטען כי הנאשם העמיס פסולת בניין המכילה אבנים, צינורות פלסטיק, ברזלים, עפר, ריצוף מדרכות ושיירי בטון ברח' הנשיא 52 בחיפה ולכלך את רשות הרבים. הנאשם הואשם בעבירות הבאות: איסור לכלוך והשלכת פסולת, עבירה לפי סעיף 2+13 (ב)(1) לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, מטרד לציבור, עבירה לפי סעיף 215 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, עבירה של ניהול עסק ללא רישיון, עבירה על סעיף 4 +14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, עבירה על צו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה-1995.

ראיות המאשימה

2. מטעם המאשימה הוגש בדיון ביום 16/12/10 דו"ח פעולה ותמונות העמסה של עד התביעה דניאל ניישטאט (מ/1 1-4), דו"ח פעולה של יניב עזאני לעניין העמסת פסולת הבניין (מ/2), חקירה של רמי פלג את מפעיל הבגר שהעמיס עם התמונות (מ/3 1-3), 2 דוחו"ת פעולה של תומר ויינברג לעניין ההשלכה עצמה, סוג הפסולת, עם מיקום מדויק שמדובר במקום הפתוח לרשות הרבים (מ/4 1-2), 2 תצ"אות עם סימון של מקום ההשלכה (מ/5 1-2) דו"ח וחקירתו של ניסים צרור בנוגע למנהל הפרוייקט- ירון פורטל ובאמצעותו הוגשו מספר מסמכים לגבי הסכם שנעשה עם בעל הקרקע. נטען כי הנאשם רכש שוברים להטמנה אך לא הטמין דבר במקום שלגביו רכש שוברים (מ/6), דו"ח אמון סלים (מ/7), דו"ח פעולה ותפיסה של השוטר בן נעים (מ/9), הודעת הנאשם שנגבתה על ידי השוטר בן נעים (מ/10).

עדויות המאשימה

3. מטעם המאשימה העיד יניב עזאני- פקח ביחידת יהלום ביחידה לשמירת איכות הסביבה. בעדותו תיאר את המפורט בדו"ח שערך (מ/2 מיום 27/8/09) בנוגע למעקב, תיעוד ותפיסת הנאשם (עמ' 2 ש' 21-27, עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 16/12/10). לדבריו, סוג החומר שהעמיס הנאשם הינו פסולת בניין המאופיינת בקרשים, בטון, ניילונים, גושי בטון בגדלים שונים ובלוקים (עמ' 4 ש' 11-12). העד ציין כי הוכשר במהלך קורס הקמת היחידה לזהות האם חומרים מסוימים הינם בגדר פסולת (עמ' 4 ש' 7-9) וכי למיטב ידיעתו אין המדובר בפסולת למצע אלא פסולת בניין (עמ' 4 ש' 15-16). העד אישר כי הוא אינו יכול להעיד מידיעתו האישית כי אותה המשאית שהעמיסה בשד' הנשיא היא זו אשר שפכה את החומר שם. לדבריו, הצוות השני שהשתתף באירוע ראה אותה באותו מקום (עמ' 4 ש' 19-22). העד ציין כי מהמרחק בו עמד, בערך 30 מ', ניתן היה להבחין בסוגי החומרים הנשפכים היות והראות היתה טובה (עמ' 5 ש' 8-19). העד אישר כי החלקה בשד' הנשיא 52 הינה חלקה פרטית (עמ' 6 ש' 1-2). העד לא ידע האם שטח השפיכה הינו פרטי או שייך למדינה (עמ' 6 ש' 3-6).

4. עוד העיד רמי פלג- מפקח במשטרה הירוקה מזה כשלוש שנים, שבאמצעותו הוגש מ/3, תמונות ותצ"א מ/5 בו סומן מקום השפיכה. לדבריו, הוא הנחה את יחידת יהלום היכן למקם את התצפית ובהמשך חקר את נהג המשאית וצילם מספר תמונות. בהמשך התבקש להוציא תצ"א (עמ' 6 ש' 17-22). העד הסביר את אשר נראה בתמונות (עמ' 6 ש' 29- עמ' 7 ש' 2). העד הכחיש שאמר לנאשם כי אין המדובר בפסולת בניין והסביר מדוע הגדיר את התכולה כפסולת בניין (עמ' 7 ש' 7-8, ש' 20-22). העד אישר כי אינו יודע איזה חומר הועמס על המשאית היות וכאשר הגיע ההשלכה כבר בוצעה (עמ' 7 ש' 28-29). כאשר נשאל האם יתכן שהחומר היה נקי השיב "לפי התמונות- לא, אבל לא ראיתי" (עמ' 8 ש' 2-3). העד טען כי למיטב ידיעתו החלקה בעוספיה הינה בבעלות אדם פרטי (עמ' 8 ש' 9-10). העד ציין כי ביקר יום למחרת בעוספיה ולא הבחין במשהו אשר יכול לזהות את ערימת הפסולת שכללה הריסות של בטון, לבנים וקרשים (עמ' 8 ש' 16-17).

5. באמצעות העד עומר שמיר – פקח ביחידת יהלום של רשות הטבע והגנים- היחידה למניעת מפגעים, הוגשו דו"ח הפעולה ודו"ח התצפית (מ/11 1-2) וכן תמונות (מ/12 1-10). לטענתו, במועד האירוע בוצעו 3 שפיכות: בראשונה הוא זיהה בוודאות שפיכה של משאית סקאניה צהובה מבלי שהבחין בלוחית הזיהוי, בפעם השניה שהגיעה משאית דומה למשאית בפעם הראשונה, הוא הצליח לזהות את מספר הרישוי שלה ואת הפסולת שהושלכה. לדבריו, הוא דיווח על כך ליניב ותומר אשר עקבו אחריה עד לחיפה, זיהו העמסה ודיווחו שהיא בדרך חזרה. בפעם השלישית המשאית שפכה שוב פסולת באותו מיקום לכיוון הואדי (עמ' 9 ש' 26- עמ' 10 ש' 4). העד פירט מה ניתן לראות בכל אחת מהתמונות שצולמו ואישר כי הוא זיהה באופן אישי את לוחית הרישוי בפעם השנייה והשלישית (עמ' 10 ש' ש' 6- עמ' 11 ש' 19). העד אישר בעדותו כי אינו צלם בהכשרתו וכי הינו יודע לאבחן בין פסולת שונה בהתאם לסוג החומר שהושלך (עמ' 12 ש' 2-9). העד אישר כי צפה בהשלכה ממרחק 100 מטר כאשר לדבריו מדובר במרחק גדול אך עדיין ניתן להבחין בסוגי הפסולת (עמ' 13 ש' 1-3). העד ציין כי שתי הערימות בתמונה 4 המוקפות העיגול אינן חלק מהפסולת שהושלכה על ידי הנאשם (עמ' 15 ש' 8-9).

6. העד תומר ויינברג הינו פקח ביחידת יהלום אישר כי ערך את דו"חות הפעולה מ/4 1 ו-2. לטענתו, ביום האירוע ישב בתצפית עם עומר שמיר, כאשר הם הבחינו בפעם הראשונה במשאית סקאניה צהובה עם ארגז אפור. בהמשך הם שינו עמדת תצפית וזיהו אותה משאית עם מספר לוחית זיהוי ופרטי לבוש הנהג . לדבריו, הם הודיעו בקשר לפקח דניאל ויניב עזאני לעקוב אחרי המשאית לוודא מהיכן מגיעה הפסולת . כאשר המשאית הועמסה הם הודיעו שהיא יוצאת מהאתר והמשאית הגיעה לאתר ושפכה את הפסולת. לטענתו, הוא ראה את הפסולת בודאות וגם זיהה את הנהג בוודאות היות והוא לבש את אותם פרטי לבוש. העד ציין כי הפסולת, שכללה שברי בטון, עצים, בלטות, שברי כביש ועוד, הושלכה בשטח שהינו ברשות הרבים, ליובל של נחל חיק (עמ' 16 ש' 5-19). העד הסביר בעדותו מדוע מדובר בשטח שהינו ברשות הרבים (עמ' 17 ש' 8-9).

העד ציין כי ראה פעמיים את מספר הרישוי וכי הנהג בחקירתו הודה שהוא שפך 3 פעמים (עמ' 18 ש' 26-27). כאשר נשאל האם ידוע לו אם יש אישור לשפיכה השיב- "לא יכול להיות אישור לשפיכה, אף אחד לא יכול לתת אישור לפסולת בניין ברשות הרבים" (עמ' 20 ש' 5-7).

ראיות ועדויות הנאשם

7. העד אמון סאלים מסר הודעה למשטרה (מ/7). בעדותו השיב כי אישר לנאשם לשפוך 3 משאיות של חומר המיועד להידוק אספלט (עמ' 20 ש' 29-30). העד אישר כי אינו יודע האם החומר שנשפך מתאים לדרישתו היות ואין לו סמכות לקבוע זאת (עמ' 20 ש' 31- עמ' 21 ש' 1). העד השיב כי החומר ששפך הנאשם התאים לדרישותיו ונועד לעשות הידוק ואז אספלט שנועד לחנייה. העד ציין כי מי שהזמין את החומר היה איוב קרא שאשתו היא בעלת החלקה (כמ' 21 ש' 3-9). לטענת העד גובה הוואדי הינו מעל 20 מ' ונכנסו מעל 2000 (כך במקור) משאיות שהועמסו בחומר רב (עמ' 21 ש' 11-12). העד לא ידע לזהות את משאית הנאשם, כאשר לטענתו היו 20-30 משאיות מתוכן 5 צהובות (עמ' 22 ש' 2-3).

8. מטעם הנאשם הוגשו תלושי משכורת וטופס 106 (נ/2 1-3, נ/4), תעודת התאגדות (נ/5), רשיונות הרכב וביטוח (נ/6), טופס 106 נוסף (נ/7), נסח רישום החלקה (נ/8 1-4), רכישת המשאית בטרייד אין על ידי החברה (נ/9), הלוואה מהבנק לשם רכישת המשאית על שם אחיו של הנאשם סוהיל (נ/10), תשלום שפיכה חוקי באתר (נ/11 ו- נ/12), הסכם עבודה עם האחים בן רחמים שהזמינו את העבודה בשד' הנשיא 52 (נ/13), אישור על הובלת חומר מילוי מהאחים בן רחמים (נ/14) והסכם נוסף (נ/15).

9. הנאשם בעדותו אישר כי המסמכים שהוגשו נכונים. בעדותו הוצג לו מ/6 והוא נשאל האם יש לו רישיון להובלת פסולת על פי חוק והשיב כי לאביו יש והוא רק נהג ולא בעל העסק (עמ' 22 ש' 27-28). העד אישר כי חתם על הודעתו במשטרה ובמ/6 (עמ' 22 ש' 31-עמ' 23 ש' 1). לדבריו הוא נהג במשאית אך רשום ברשיון הרכב כבעליה של המשאית (עמ' 23 ש' 2-5).

10. עוד הוגשו תמונות נ/14 אשר צולמו במקום האירוע והמתעדים שפיכת פסולת לאחר האירוע, כאשר ב"כ המאשימה חלקה על כך שהתמונות צולמו באותו יום וכי הן אינן של המדרון. תמונות נ/15 הוגשו לצורך הטענה לפיה עדיין מתבצעות עבודות המקום כאשר ב"כ המאשימה טענה כי אינן רלוונטיות וכי לא הוכח שמדובר באותו המקום. ב"כ המאשימה הוסיפה כי הבעלות הפרטית על הקרקע מתייחסת לחלק המישורי בלבד.

סיכומי המאשימה

11. המאשימה הפנתה לסעיף 2 לחוק שמירת ניקיון המגדיר מהו פסולת אסורה, כאשר הסעיף כולל 3 רכיבים ובמקרה דנן שלושת הרכיבים מתקיימים- ההשלכה, הפסולת- פסולת בניין ורשות הרבים. המאשימה הפנתה לסעיף 1 לחוק המגדיר מהי השלכה והפנתה לעדויותיהם של תומר ויינברג ועומר שמיר מהם עולה כי נצפו 3 השלכות מאותה משאית, כאשר בשני המקרים האחרונים נצפתה המשאית עם מספר הרישוי שלה. המאשימה הפנתה לדוחו"ת הפעולה מ/4 1-2 ומ/11 1-2 ולתמונות מ/12 1-10. המאשימה הפנתה לסעיף 1 לחוק המגדיר פסולת וציינה כי רכיב זה מתקיים לאור עדויותיהם של דניאל ניישטאט ויניב עזאני אשר היוו צוות מעקב וצילמו את ההעמסה בשד' הנשיא 52 בחיפה. המאשימה הפנתה לתמונות ההעמסה ודו"ח הפעולה (מ/1 1-4) ודו"ח פעולה (מ/2) המפרטים את מרכיבי פסולת הבניין (מ/1 תמונות 2 ואילך). עוד הפנתה המאשימה לעד התביעה רמי פלג אשר צילם את החומר שהועמס והעיד כי מהחומר שצולם ומעדות הנהג עולה כי מדובר בפסולת בניין (מ/3 1-3). המאשימה ציינה בהקשר זה כי העמסת הפסולת לכשעצמה אינה מהווה עבירה על חוק שמירת הניקיון אלא השלכתה במקום אסור ללא היתר, ללא תשלום, בלי גידור ושקילה מהווה עבירה. בנוגע לרשות הרבים נטען כי המחוקק הגדיר בסעיף 1 מהי רשות הרבים, כאשר נקבע כי מדובר בכל מקום שהציבור רשאי לעבור בו או משתמש בו בפועל או שקיימת לכך אפשרות (ע"פ 763/05, ע"פ 18969-06-09, רע"פ 8478/10). בנוגע לראיות נטען כי בהתאם לראיות שהוצגו אין ספק כי מדובר בהשלכת פסולת ברשות הרבים לחומרה- לתוך ערוץ של נחל. נטען כי מהתמונות ניתן לראות כי אין במקום גידור, אמצעי שקילה ושילוט לפיהם המקום מוסדר כאתר לסילוק פסולת. המאשימה הפנתה לתמונות ולעדויותיהם של תומר ויינברג ועומר שמיר המצביעות על כך שמדובר ברשות הרבים כהגדרתה בחוק. בנוגע לטענות הנאשם נטען כי עצם רכישת שוברים להטמנה במקום מוסדר (מ/10) מלמדת כי ידע שהשלכת פסולת צריכה להיות במקום מוסדר ודרוש בגינה תשלום. נטען כי מעדות ניסים צרור עולה כי עד למועד האירוע הנאשם לא השתמש בשוברים שנרכשו. נטען כי העד אמון סלים אישר בעדותו בבית המשפט ובהודעתו במשטרה (מ/7) כי ביום האירוע כלל לא נכח בשטח. נטען כי בעדותו סימן את החומר שהושלך- חומר שמותר להניח על הקרקע- אך אין המדובר בחומר שהושלך על ידי הנאשם (עמ' 21 לפרוטוקול). נטען כי הוכח זיהוי המשאית (מ/8, מ/9). נטען כי לנוכח פלט הבעלות לא ניתן להתייחס לנאשם כנהג שכיר וכי העבירה המיוחסת לו לפי סעיף 2 היא עבירת קפידה. נטען כי אחריות הנאשם הינה אחריות בעלים. בנוגע לעבירה של מטרד לציבור נטען כי מעשיו פוגעים באופן ממשי עד כדי מטרד לציבור היכול להשתמש באותו איזור. עוד נטען כי הנאשם העיד כי אין ברשותו רישיון עסק להובלת פסולת ועל כן התקיימו הרכיבים של ניהול עסק ללא רישיון. נטען בהקשר זה כי גם לו היה לנאשם רישיון עסק אזי העסק אינו רלוונטי ואינו מהווה חלק מראיות התיק היות והוא אינו רישיון לאיסוף והובלה של פסולת כנדרש על פי החוק.

סיכומי הנאשם