מקרוב נ' גבעת האירוסים (גן אירועים) בע"מ

פסק דין

בפנינו תביעה לפיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי חגים, גמול שעות נוספות ופיצויי בגין אי הפרשה לפנסיה.

רקע

התובעת עבדה בנתבעת משנת 1997 כעובדת ניקיון. בחודש אוגוסט 2010 הומלץ לתובעת על ידי רופא תעסוקתי שלא להמשיך לעבוד בניקיון, ההמלצה נמסרה לנתבעת, ולאחר מכאן נשארה התובעת בביתה לתקופה של כ-3 שבועת.

בסוף חודש אוגוסט שבה התובעת לעבודתה בנתבעת ושובצה לעבוד במטבח. הצדדים חלקו מה אופי העבודה שהוטלה על התובעת. לטענת התובעת העבודה כללה משימות שעומדות בניגוד להמלצות הרופא התעסוקתי, ומנגד טענה הנתבעת כי הוטלו על התובעת עבודות קלות בלבד, שאינן בסתירה להוראות הרופא התעסוקתי.

התובעת פנתה לרופא התעסוקתי פעם נוספת ומסרה לנתבעת את המלצותיו, ובהם פירוט של הפעולות שעל התובעת להימנע מהן. לטענת התובעת הנתבעת המשיכה להעסיקה בתנאי עבודה העומדים בסתירה להנחיות הרופא התעסוקתי. הנתבעת מצדה טענה כי עשתה ככל שביכולתה להתאים תנאי העבודה של התובעת למצבה הרפואי.

ביום 13.10.10 הפסיקה התובעת את עבודתה בנתבעת ודרשה לקבל פיצויי פיטורים ואת יתרת זכויותיה.

מטעם התובעת הוגשו תצהירן של התובעת וביתה גב' ילנה טלגין. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של חיים אסרף שהינו הבעלים והמנהל של הנתבעת.

בדיון שנערך בפנינו ביום 26.2.13 (להלן: הדיון), הציגו באי כוח הצדדים את דרך חישובם לרכיבי התביעה של דמי ההבראה, ימי חג, שעות נוספות והפרשות לפנסיה.

הצדדים הסכימו כדלקמן:

"ב"כ הצדדים: בהמלצת ביה"ד אנו מתכבדים להודיע שהגענו לידי הסכמות הבאות:

ביחס לארבעת הרכיבים הקוגנטיים שנתבעו, בית הדין יכריע בהתאם למתווה החישובי שהוצע ע"י ב"כ הצדדים. מקום בו ב"כ הצדדים היו חלוקים ביניהם לגבי אופן החישוב, יכריע בכך בית הדין.

ביחס לרכיב התביעה המתייחס לפיצויי פיטורים, אנו מסמיכים את בית הדין לפסוק לפשרה בפס"ד לא מנומק בהתאם לסעיף 79 א' לחוק בתי המשפט.

ב"כ הנתבעת ימציא לביה"ד בתוך 5 ימים מהיום את ריכוזי השכר של התובעת במשך 7 השנים האחרונות, וככל הנדרש תלושים שלא צורפו לתצהירה של התובעת.

ב"כ התובעת ימציא את ההסכם הקיבוצי ואת צו ההרחבה."

דיון והכרעה

היקף המשרה של התובעת

בכתב התביעה בתצהירה טענה התובעת כי עבדה במשרה מלאה (סעיף 10 לכתב התביעה ולתצהיר התובעת). בדיון שנערך בפנינו ביום 26.2.13, טען ב"כ התובעת כי ב-12 החודשים האחרונים לעבודתה, להוציא את חודשים יולי ואוגוסט 2010 בהם שהתה בחופשת מחלה בביתה, עבדה ב-88% משרה (פרוטוקול עמ' 3 ש' 18-22).

הנתבעת טענה באותו הדיון כי בשנת 2010 עבדה התובעת בהיקף משרה של 60%, ובשנת 2009 ב-90% משרה.

הכרעה