מקורות תפצה חקלאי בגין נזקים לגידולי תפ"א שנגרמו עקב אי אספקת מים

א.    א.     רקע

1. תביעה כספית בסך 49,500 ש"ח בגין נזקים לגידולי תפוחי אדמה אותם גידל התובע בתקופה הרלוונטית - יוני 2000, שנגרמו עקב אי אספקת מי השקיה, בעקבות ביקוע קו מים ראשי הנמצא באחריות הנתבעת - מקורות חברת המים לישראל בע"מ, אי מסירת הודעה מטעמה ואי תיקונו במועד.

2. עניינו של פסק דין זה הוא בשאלת החבות.

3. אין מחלוקת כי ביום 8.6.2000 נבקע  קו צינור המים הרלוונטי וכתוצאה מכך, נפסקה אספקת המים לחלקה הרלוונטית, עד יום 11.6.2000 בשעה 21:00 לערך, עת תוקנה התקלה.

ב. תמצית טיעוני הצדדים

טענות התובע

4. לטענת התובע מקורה של אחריות הנתבעת, הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי, נסמך מכוח שני גורמים:

א.  מכח אחריותה והסמכויות שהוקנו לה בחוק המים, תשי"ט - 1959. במסגרת זו, היה עליה לצפות כי התמהמהות במציאת פתרון להפסקת אספקת המים וללא מתן הודעה מוקדמת לחקלאים, בעונה חמה של השנה,  עלולה להסב נזק כפי שאכן נגרם בפועל.

ב.   מכח סעיף 10 להסכם לאספקת מים שנחתם בין הנתבעת למושב ברוש עוד בשנת 1974, שבו הוקנו לנתבעת סמכויות לביצועו וליישומו, ובמידה וגרמה הנתבעת נזק - עליה לפצות את התובע. הוראות סעיף 10 להסכם קובעות, כי מחובתה של הנתבעת לדאוג לביצועו של ההסכם, לרבות אספקת מים, ומשבחרה הנתבעת שלא לפעול על פי ההסכם או שפעלה ברשלנות בכך שלא דאגה לפתרון לאספקת מים, או לחילופין, לא ידעה את התובע בעניין, קמה כנגדה החבות לפיצוי.

טענות הנתבעת

5. לטענת הנתבעת לא חבה היא באחריות כלפי התובע, הן עפ"י העילה החוזית והן עפ"י העילה הנזיקית.

א. העדר עילה חוזית: לטענה זו שני פנים: העדר יריבות ופטור מאחריות.

      1.  לטענת הנתבעת, נחתם הסכם אספקת המים בין הנתבעת לבין מושב ברוש, כשלתובע עצמו אין הסכם עם הנתבעת. התובע עצמו אף אינו חבר במושב ואינו בעל החלקה (אלא אביו).  על כן לא קיימת יריבות למעשה בין התובע לנתבעת,  אלא מול מושב ברוש.

      2.   לחילופין, אמנם קובע סעיף 10 להסכם, כי לנתבעת סמכות להיכנס לשטחים שבבעלות או בחזקת הצרכן לשם ביצוע ההסכם,  ואולם אינו מטיל על הנתבעת חובת פיצוי צרכן בגין נזקים שנגרמו בשל אי אספקת מים, ויש לקראו בכפוף לאמור בסעיף 14 ג' להסכם לפיו הוסכם, כי הנתבעת פטורה מאחריות כלפי צרכן, עבור איזה נזק או הפסד לגוף או לנכסים, שיתעוררו או שיגרמו ע"י או עקב הפרעה או הפסקה באספקת המים.

ב.         ב.         המישור הנזיקי

    1.    הואיל וחובתה עפ"י ההסכמים היא אספקת מים למושב ברוש ולא באופן פרטני מול הצרכנים, והואיל והתובע אינו צרכן ואינו בעל חלקה, הרי שאינה חבה כלפיו, אפילו לא חובת זהירות מושגית. כמובן שאינה חבה גם חובת זהירות קונקרטית, שכן להבדיל מנזק הצפה שהוא ברור, לא יכולה הייתה לטענתה ולא צריכה הייתה לצפות, לנזק הספציפי הנגרם בשל היעדר אספקת מים להשקיה.  הנתבעת יכולה היתה לצפות אך עניינים סבירים, וענייננו אינו אחד מהם. אין מקום להעמיד רף חובת זהירות, לפיו הנתבעת, המנהלת מערכת יחסים חוזיים רק מול המושב, תהיה מחוייבת להודיע לכל אחד ואחד מיחידי המושב.

 2.   הנתבעת פעלה כפי שכל רשות מים סבירה היתה פועלת בנסיבות דומות ועשתה כל שביכולתה כדי לתקן את קו המים שהתבקע ולהחזיר את אספקת המים התקינה והסדירה.

 3.    העדר או ניתוק הקשר הסיבתי: התובע לא התכוון ממילא להשקות את חלקתו בכל התקופה בה תוקן קו המים ועל כן גם אם הופרה חובת הזהירות, לא היא זו שגרמה לנזק.

  4.   אשם תורם מלא או לפחות משמעותי מצד התובע: התובע שידע על ביקוע הקו עוד במועד בו אירע הדבר או לכל המאוחר למחרת, נמנע מלוודא תיקון התקלה, או להודיע לגורמים הנוגעים בדבר כי הוא זקוק למים, על מנת שיפעלו בהתאם.