מע"מ רחובות נ' שאול

גזר דין

הנאשם הורשע בתשע עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"). העבירות מתייחסות לשנות המס 2008-2010.

המאשימה עותרת להטיל על הנאשם מאסר על תנאי וקנס. לטענתה, ממחצית שנת 2006 ועד לשנת 2011 מרבית הדוחות הוגשו על ידי הנאשם שלא במועד, כאשר לאורך השנים אושרו לנאשם הסדרים, וההסדר האחרון הושלם רק ימים ספורים עובר למועד הטיעונים לעונש. ב"כ המאשימה ציינה כי סכום העסקאות נשוא כתב האישום הינו כ- 948,000 ₪ והמס בגינן הינו כ- 150,000 ₪. לדבריה, הוטלו בעבר קנסות מנהליים על הנאשם והוא אף זומן לחקירה במשרדי המאשימה, אך אלו לא היוו גורם הרתעה עבורו. לקולא ציינה המאשימה כי הנאשם הסיר את המחדלים במלואם וכי הוא נעדר עבר פלילי.

הנאשם עותר להימנע מהרשעתו. לטענת ב"כ הנאשם, הנאשם לא הגיש את הדוחות התקופתיים במועד בשל המצב הכלכלי הקשה אליו נקלע. לדבריו, הנאשם ציין בפני המאשימה כי הוא מצוי במצב כלכלי קשה אולם היא סירבה להעניק לו הסדרים נוספים. עוד ציין ב"כ הנאשם כי הנאשם לא היה מודע לאפשרות בה ניתן לדווח על הדוחות במועד שנקבע ולשלם את המס בגינן במועד מאוחר יותר, דבר שלמעשה הוביל לאיחורים נוספים בהגשת הדוחות. כמו כן ציין כי הנאשם אף שילם את כל הקנסות בגין האיחורים הללו. ב"כ הנאשם הוסיף וטען כי איחור הגשת הדוחות, אשר נבע מחוסר יכולת כלכלית לשלמם, לא היה משמעותי, ולאור העובדה כי הנאשם הגיש בקשה לסגור את תיקו, כי הוא אינו עוסק מורשה ופעל להסרת כל המחדלים, לא היה מקום להיזקק להליך פלילי. עוד הדגיש ב"כ הנאשם כי מדובר בנאשם צעיר בן 32, נעדר עבר פלילי שהחל בדרכו החדשה בלימודי תברואה במשרד הבריאות ולכן הרשעה פלילית בעינינו תקשה עליו בקבלה לעבודה כתברואן מוסמך.

לדברי הנאשם, תיק העוסק המורשה שלו נסגר והמצב הכלכלי אליו נקלע, נכפה עליו כאשר נאלץ בלית ברירה להעביר את העסק המשפחתי על שמו בעקבות קשיים כלכליים שנקלעו להם הוריו. הנאשם עוד הדגיש כי הוא פועל על מנת להסיר את שמו מהעסק וכן על כוונותיו לבטל את רישיונו כעוסק מורשה. לדבריו, הוא איננו מעוניין להסתכן לאור מחויבותו כאב לשני ילדיו הקטנים.

לאחר שבחנתי את מהות העבירות ונסיבותיהן, טענות הצדדים והפסיקה הרלוונטית, מסקנתי היא שאין מקום לבטל את הרשעת הנאשם.

הכלל הוא שמקום שהוכחה עבירה, יורשע הנאשם. סיום ההליך בלא הרשעה הוא חריג לכלל. הנסיבות בהן ניתן לחרוג מהכלל, כפי שנקבעו, בין היתר, בפרשת כתב, הן בהצטבר שני גורמים- האחד, שההרשעה תביא לפגיעה חמורה בשיקום הנאשם והשני, שסוג העבירה מאפשר, בנסיבות המקרה המסוים, לוותר על ההרשעה בלי לפגוע בשיקולי הענישה האחרים (ראו ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337).

הלכה היא, כי בית המשפט יעשה שימוש בחריג זה, מקום בו הוכח כי הנזק שיגרם לנאשם מהרשעתו אינו מידתי לעבירה אותה ביצע.

עוד נקבע בפרשת כתב כי "גם כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל לטובת הנאשם אין לוותר על הרשעתו אלא לכל היותר, יש לתת ביטוי לכך באמצעות הקלה בעונש" ובהמשך נקבע כי "יוצאים מכלל זה הם אותם מקרים חריגים בהם הצטברות הנסיבות הקשורות בנאשם ובעבירה שעבר מצדיקה שלא להטביע בנאשם אות קלון של פליליות" (סעיף 8 לפסה"ד).

בע"פ 4606/01 סופר נ' מדינת ישראל (3.1.2002) נקבע על ידי כבוד השופטת דורנר: "אין חולק כי ככלל בעבירות מס הכנסה לרבות אי הגשת דוחות, יש להרשיע נאשם שהוכח כי ביצע את העבירה גם כאשר קיימות נסיבות כבדות משקל".

בע"פ 70665/04 מדינת ישראל נגד דניאל בסרגליק (30.6.2004) נקבע כי "לשיטתנו הימנעות מהרשעה במקרה מעין זה יש בה מסר שלילי, והיא עלולה ליצור דמורליזציה בקרב כל אותם אנשים ישרים אשר על אף הקשיים עדיין עומדים בחובותיהם כלפי רשויות המס. דברים אלה יפים אף בעניינינו. החלטת בית המשפט המחוזי קיבלה חיזוק בהחלטת בית המשפט העליון, שדחה בקשת רשות ערעור שהגיש הנאשם באותו מקרה (בר"ע 7917/04 דניאל בסרגליק נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בעניינו של הנאשם, קיימים שיקולים רבים לחומרה. הנאשם הורשע בתשע עבירות שנעברו במשך כשלוש שנים. העבירות בהן הורשע הן עבירות מס חמורות, כאשר הגשת דו"חות שנתיים לפקיד השומה, מהווה בסיס למערכת גביית מיסים מסודרת ואי הגשת דו"חות מונעת את בחינת חבות המס של הנישום, ובמידת הצורך חישובו וקביעתו. בתי המשפט קבעו לא אחת כי יש להחמיר בענישה של מבצעי עבירות אלה שהעובר אותן שולח ידו לא רק באוצר המדינה אלא גם בציבור משלמי המיסים. מילים רבות כבר נכתבו בקשר לענישה הראויה לעבריינים מסוג זה "השמים ללעג ולקלס את חוק המיסים שמטרתם לחלק בצורה צודקת את נטל המס בין הנישומים" (ע.פ 70/80 יחיה נ' מדינת ישראל, פס"ד ל"ה (1) 43, בעמ' 50). בנוסף, הנאשם הסיר את המחדלים רק לאחר הגשת כתב האישום ולאחר שאושרו לו הסדרים רבים והושתו עליו קנסות מנהלתיים. כן מדובר בסכום עסקאות גבוה ובלתי מבוטל.

עם זאת, קיימים גם שיקולים לקולא. הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו והסיר את המחדלים לרבות חובותיו בגין קנסות וריביות. כמו כן, יש לשקול את גילו הצעיר והעובדה שהוא נעדר עבר פלילי, את מצבו הכלכלי שלו ושל משפחתו, את היותו אב לשני ילדים ואת רצונו להשתלב בעתיד כתברואן מוסמך במשרד הבריאות.

לאחר ששקלתי את השיקולים המפורטים לעיל, את הנסיבות הקשורות בביצוע מעשה העבירה, וכן את נסיבותיו האישיות של הנאשם והפגיעה הנלווית להרשעה על אפשרות העסקתו, אינני סבורה שמצבו של הנאשם שונה באופן מהותי ממצבם של עברייני מס אחרים, שמרביתם אנשים נורמטיביים, אשר מצויים במצב כלכלי קשה שהובילם לביצוע העבירות שזו להם הסתבכות ראשונה בפלילים, ויש לה השלכות על עתידם ככל הרשעה בפלילים. לא מצאתי כי יש בעניינינו נסיבות כבדות משקל אשר תצדקנה ויתור על ההרשעה.

עם זאת, מצאתי ליתן משקל לשיקולים לקולא שפורטו לעיל לעניין העונש שיוטל על הנאשם. לאור האמור לעיל, נדחית בזאת בקשת הנאשם לביטול ההרשעה, ואני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

חמישה חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך שלוש שנים מהיום כל עבירה לפי חוק מס ערך מוסף.

הנאשם ישלם קנס כספי בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים. תשלום ראשון ישולם עד ליום 15.3.12 והיתר בכל 15 לכל חודש שלאחר מכן, עד לגמר תשלום הקנס. לא ישולם תשלום במועדו, יעמוד כל הקנס לפירעון מיידי.

הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מכל עבירה על החוק. ההתחייבות תהיה על סך 15,000 ₪ למשך שלוש שנים, והיא תחתם עוד היום במזכירות ביהמ"ש. לא יחתום הנאשם על ההתחייבות ייאסר למשך 10 ימים.   

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"א אדר תשע"ב, 05/03/2012 במעמד הנוכחים.