מסרי נ' החברה למתנ"סים מרכזים קהילתיים בישראל בע"מ

פסק דין

חמש התובעות הועסקו לאורך שנים על ידי הנתבעת בפרויקטים שונים. האם החתמתן לאורך שנים על חוזים אישיים מיוחדים, במעמד של עובדות ארעיות, עמדה בניגוד לחוקת העבודה לעובדי הנתבעת? האם הן זכאיות לזכויות כלשהן מכוח חוקה זו ונהלי הנתבעת החלים לגבי עובדים קבועים שלה המועסקים על פי תקן? אלה הן השאלות בהן עלינו להכריע בתיק זה.

העובדות

הנתבעת הינה חברה ממשלתית העוסקת בהפעלת, הדרכת והנחיית מרכזי תרבות, נוער וספורט (מתנ"סים). בנוסף היא מפעילה פרויקטים ותוכניות שונות עבור משרדי ממשלה בתחומי החינוך הבלתי פורמאלי, הרווחה והקהילה.

התובעת 1 עבדה בנתבעת החל מיום 1.9.03 ועד ליום 31.12.10 (כ-7 שנים). שכרה נכון לסיום עבודתה עמד על סך 9,746 ₪ לחודש.

התובעת 2 עבדה בנתבעת החל מיום 1.9.03 ועד ליום 31.12.10 (כ-7 שנים). שכרה נכון לסיום עבודתה עמדה על סך 10,149 ₪ לחודש.

התובעת 3 עבדה בנתבעת החל מיום 15.1.98 ועד ליום 31.12.10 (כ-13 שנים). שכרה נכון לסיום עבודתה עמד על סך 10.060 ₪.

התובעת 4 עבדה בנתבעת החל מיום 1.1.99 ועד ליום 6.9.10 (כ-12 שנים). שכרה נכון לסיום עבודתה עמד על סך 13,017 ₪.

התובעת 5 עבדה בנתבעת החל מיום 1.8.01 ועד ליום 6.9.10 (כ-9 שנים). שכרה נכון לסיום עבודתה עמד על סך 12,567 ₪.

במהלך שנת 2010 הודיעה הנתבעת לכל חמש התובעות, שהועסקו לאורך השנים כמנחות לאוכלוסיות מיוחדות בפרויקטים שונים, על סיום העסקתן בחברה. ביום 31.12.10 הסתיימה העסקתן בפועל.

ההליך המשפטי

ביום 11.1.11 הגישו התובעות את תביעתן המונחת לפנינו. התביעה הוגשה תחילה לבית הדין האזורי בירושלים. ביום 20.9.11 התקיים בירושלים דיון קדם משפט. במהלכו הצהירה התובעת 1 שמקום עבודתה האחרון היה במודיעין, ושקודם לכן עבדה בירושלים. התובעת 2 הצהירה שעבדה בחיפה ובכרמיאל, אך הממונים עליה היו במודיעין. התובעות 3 ו- 5 הצהירו שעבדו במודיעין, ואחרונה הצהירה התובעת 4 שהיא עבדה במחוז הצפון מנצרת ועד אור עקיבא.

לאור אי-הבהירות שהתעוררה בשאלת בית הדין האזורי שלו נתונה הסמכות המקומית לדון בתביעה, התבקשו הצדדים להגיש את עמדתם בעניין בכתב. בסופו של דבר הועברה סוגיית מקום הדיון להכרעת נשיאת בית הדין הארצי, שקבעה שכל חמש התובענות יתבררו במאוחד בבית דין זה (המ"ד 11426-10-11, החלטת כב' הנשיאה נילי ארד מיום 31.10.11).

ביום 5.3.12 התקיים דיון ראשון בבית דין זה, בפני כב' סגן הנשיאה שמואל טננבוים. לאחריו, התנהלו בין הצדדים מגעים לפשרה במשך מספר חודשים, ללא הצלחה. דיון הוכחות התקיים ביום 16.6.13. במהלכו נחקרו חמש התובעות. כן נחקר מר בני חממי, מנהל משאבי האנוש בנתבעת, שהגיש תצהיר מטעמה. לאחריו הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

בפתח דיון ההוכחות הבהיר בא כוח התובעות שכל הזכויות אותן הן תובעות בתיק זה מבוססות על טענה בסיסית אחת ויחידה, לפיה חוקת העבודה של הנתבעת חלה על העסקתן. הוא הבהיר שככל שתידחה טענתן זו, דין התביעות כולן להידחות (עמ' 8 ש' 16 לפרוטוקול, עמ' 9 ש' 9). עלינו אם כן להכריע בטענה זו, ובה בלבד.

ומהי אותה חוקת עבודה, שתחולתה עומדת במרכז המחלוקת בתיק זה? בנתבעת קיים הסכם קיבוצי מפעלי – חוקת העבודה – המסדיר את מערכת היחסים שבינה לבין נציגות העובדים והעובדים עליהם חל ההסכם. בין היתר מסדירה החוקה את הליכי הבחירה והמינוי של עובדים עליהם חלה החוקה, לרבות עריכת מכרז לכל תפקיד. בחוקה קיים סעיף מפורש המחריג מתחולתה עובדים ארעיים המועסקים או שיועסקו לפי חוזה אישי זמני (סעיף 6 לחוקה). בסעיף 102 לחוקה נקבע, בקשר להעסקת עובדים ארעיים לפי חוזה זמני, שהעסקה שכזו מותרת באחד מבין חמישה מצבים אפשריים: כשהעבודה היא זמנית, עונתית או ארעית; כשהעבודה היא בקשר עם היעדרות עובדים מהעבודה ולשם מילוי מקומם של העובדים הנעדרים; כשלא נמצא, לדעת מנכ"ל החברה, עובד מתאים לביצוע העבודה; וכן כשקיים מקור מימון חיצוני הדורש העסקת עובד, כל עוד קיים המקור.

עוד נקבע בחוקה שהעסקת עובד ארעי תיעשה על פי התנאים שיקבעו בחוזה עימו, ומותנה בכך שהתנאים לא יחרגו מהדרוגים המקובלים בשירות הציבור (סעיף 103 לחוקה).

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהתובעות נקלטו לעבודה כעובדות זמניות, ללא מכרז, וקיבלו כתבי מינוי שבהם נרשם מפורשות שהעסקתן הינה במשרה ארעית וזמנית, ושחוקת העבודה לא תחול על העסקתן. וכך נאמר בחוזים, באופן המפורש ביותר:

"ידוע לעובד כי העסקתו היא על בסיס חוזה עבודה אישי זה אשר מסדיר וממצה את תנאי העסקתו בחברה. חוקת העבודה לעובדי החברה וכל תנאי ממנה החלים, או שיחולו על עובדי החברה, לא יחולו עליו ועל העסקתו לפי חוזה זה. כן מודגש כי לא חל על העובד כל הסכם ו/או הסדר קיבוצי מכל סוג שהוא...