מניין תקופת הערעור – ממועד פס''ד העקרוני 'להלכה' ולא ממתן ההוראה 'למעשה'

רקע והליכים קודמים

בפנינו ערעור על פסק דין של בית הדין האזורי שבו חייב את הבעל בתשלום כתובה בסך של מאה אלף ש"ח. פסק דין זה ניתן ביום י"א בתשרי תשע"ו (24.9.2015).

וזו לשון פסק הדין נשוא הערעור:

"לאחר העיון בבקשת בא כוח האישה הנ"ל ולאחר שהתברר ממזכירות בית הדין כי בא כוח הבעל קיבל את פסק הדין הנ"ל ולא ביקש מועד לדיון, לפיכך מחליט בית הדין לאמץ את פסק הדין הנ"ל ולתת לו תוקף של פסק דין סופי.

לאור הנ"ל מוחלט כדלהלן:

 על הבעל לשלם סך של מאה אלף ש"ח עבור כתובתה."

על החלטה זו הוגש ערעור על ידי בא כוח המערער ביום כ"ו במרחשוון תשע"ו (8.11.2015).

בא כוח המערער ניסה להעלות טענות על גוף ההחלטה שקבעה את חיוב הכתובה. לדבריו היה ויתור של האישה על הכתובה.

בא כוח המשיבה העמיד את עיקר טיעוניו בבקשה לדחייה על הסף מאחר שההחלטה בעניין חיוב הכתובה הפכה מזמן להיות פסק דין חלוט. לדבריו עצם הגשת הערעור מבוססת על "מעשה רמאות". היה פסק דין וקדמו לכך סיכומים ושם עלו כל הטענות לגופן כולל עניין הוויתור, אך כאמור עיקר טיעונו של בא כוח המשיבה התמקד סביב הטענה כי לא היה מקום כלל להגיש ערעור מאחר שפסק הדין הוא פסק דין חלוט.

לאחר ששמענו את הצדדים ועִייָנּוּ במסמכים לרבות בתיק האזורי ובנתוני המחשב של מערכת בתי הדין, מצאנו כי יש לדחות על הסף את הערעור.

הגשת הערעור מבוססת על ניסיון ל"תרגיל" שגם בתור שכזה אינו ראוי לשם זה.

ובמה דברים אמורים?

כבר בראשית הדברים ייאמר: אותה "החלטה" שכביכול היא נשוא הערעור אינה כלל ההחלטה שקבעה עניינית את הטלת חלק מחיוב הכתובה על הבעל. היא לא כזו ואף לא התיימרה מעולם להיות כזו.

שאלת חיוב הכתובה והאם היה ויתור ואם הוויתור הוא מוגבל למצב מסוים או אינו מוגבל. טענות אלו עלו כאמור כבר ביום כ"ה בשבט תשע"ד (26.1.2014) בפני בית הדין. בית הדין הורה לצדדים להגיש סיכומים. אלו הוגשו.

ביום י"ח באייר תשע"ה (7.5.2015) נכתב פסק הדין הדן במכלול הטענות של הצדדים בעניין הכתובה (נחתם ביום כ"א באייר תשע"ה – 10.5.2015). פסק הדין מתאר את כל השתלשלות השלבים שהיו בבית הדין הרבני האזורי תוך מעקב על כל מה שקשור לוויתור האישה על הכתובה בכל שלב מהשלבים שהיו לאורך הזמן בתיק זה. בפסק הדין מביע בית הדין את הספקות השונים שמעמידים את שאלת האפשרות לחייב את הבעל בכתובה במקרה זה.

ובית הדין מסיים:

"לאור כל הספקות שהעלנו בפסק הדין, ובנוסף יש מקום לומר שיש אומד [...] לפיכך בית הדין סבור שיש לפשר בין הצדדים בנושא תביעת הכתובה.

הכתובה היא על סך מיליון ש"ח להלן חלק מכתובת האישה [...]