מלמוד נ' עוף והודו ברקת בע"מ

פסק דין

בפנינו תביעתו של התובע לקבלת שכר עבודה, גמול עבודה בשעות נוספות, חופשה שנתית אי מתן הודעה מוקדמת וביטול זמן והוצאות נסיעה.

הנתבעת טענה, כי דין התביעה להידחות על הסף, שכן ביום 15.07.12 ניתן פסק דין בתובענה אחרת שהגיש התובע בגין תקופת עבודתו בנתבעת (דמ"ר 16334-04-12) – להלן – "פסק הדין", אשר סיים את כל המחלוקות בין הצדדים.

עוד טענה הנתבעת, כי כפי שעולה מפסק הדין הנ"ל, כב' הרשם סילורה דן בהרחבה בטענות הצדדים (ההדגשה במקור – א.ש.), לרבות הטענות שהועלו ע"י התובע בתובענה דנן.

בדיון שהתקיים בפנינו ביום 16.12.13, נשמעה עדותו של התובע וכמו כן הוא נחקר קצרות ע"י ב"כ הנתבעת.

דיון והכרעה

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל, ואת טעמינו נבאר.

האם דין התביעה להידחות על הסף בשל מעשה בית דין

מעיון בכתב התביעה הראשון, נשוא פסק הדין שיצא מלפני כב' הרשם סילורה, עולה, כי התובע תבע שכר עבודה, פיצוי בגין גמול עבודה בשעות נוספות, פיצויים בגין הלנת שכר לחודשים ינואר-פברואר 2012 וכן פיצוי בגין בזבוז זמן והוצאות.

לדברי ב"כ הנתבעת, במעמד הדיון, היתה התביעה דנן כבר תלויה ועומדת וכב' הרשם לקח אותה בחשבון בפסיקתו לפשרה.

אין בידינו לקבל טענה זו, שכן חזקה על כב' הרשם, שאילו אכן פעל כאמור, היה מורה, בראש ובראשונה, על איחוד הדיון בשתי התובענות ומציין במפורש, כי פסק הדין מתייחס גם לתובענה השנייה. מעבר לכך, בהתאם לפרוטוקול הדיון מיום 15.07.12, עניין תביעתו של התובע לקבלת דמי הודעה מוקדמת, כלל אינו מוזכר.

לפיכך, חרף העובדה, כי נכתב בפסק דינו של כב' הרשם, כי הוא דן בהרחבה בטענות הצדדים, אין לנו אלא להניח כי הנושאים שנדונו ושהוכרעו על ידו נובעים כולם מכתב התביעה הראשון, הא ותו לא ואנו דוחים את טענת הנתבעת, לפיה דין התביעה להידחות על הסף בש מעשה בית דין.

נדון אפוא בטענותיו של התובע בתובענה שבפנינו.

האם התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת

מעיון במכתב, הנושא את הכותרת "הפסקת עבודה" מיום 18.03.12, אשר הוגש לבית הדין במהלך הדיון, עולה, כי הנתבעת פיטרה את התובע עקב מה שהגדירה: "התנהגות לא הולמת כלפי לקוחות" (להלן – "מכתב הפיטורים ").

בהתאם למכתב הנ"ל, הפיטורים נכנסו לתוקף ביום 18.04.12.

בהתאם לדו"ח כרטיס העובד, אשר צורף לתלוש השכר של חודש אפריל 2012, עולה, כי התובע עבד עד ליום 18.4.13 וכן ביום 23.04.13 למשך 4 שעות.

בעדותו בפנינו, שלא נסתרה, העיד התובע, כי נערך לו שימוע ביום 18.04.12 וכי לא קיבל את מכתב הפיטורים עד אשר הגיע פיסית למקום העבודה ביום 23.04.13, עבד מספר שעות ודרש לקבל את מכתב הפיטורים. כאמור, בהתאם לדו"ח כרטיס העובד, התובע אכן עבד כארבע שעות ביום זה.

לא נעלם מעינינו כי מכתב הפיטורים נושא תאריך של 18.03.12, ואולם, הנתבעת לא טענה דבר בעניין שיהיה בו כדי לסתור את טענת התובע לעניין מועד קבלת מכתב הפיטורים.

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את טענת התובע, לפיה מכתב הפיטורים, הנושא תאריך 18.03.12, ניתן לו רק ביום 23.04.12, וזאת לאחר שהשימוע בוצע ביום 18.04.12.