מכלול תביעות בין בני זוג נוצריים

פתח דבר:

עניינו של פסק דין זה הוא הכרעה בארבע תביעות שהוגשו בין בני זוג נוצרים בנושאים הבאים: מזונות אשה, מזונות הילד המשותף, משמורתו ומפגשיו עם ההורה שאינו משמורן וחלוקת הרכוש.

בנושאי המשמורת והביקורים הצדדים כמעט אינם חלוקים האחד על השני ודומה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים סבה סביב עתירות התובעת למזונות אשה, בשעה שהיא עזבה את דירת הצדדים וכן סביב עתירה לפירוק שיתוף בדירה ועתירה לקבל מחצית שוויה אל מול טענות הנתבע, כי יש לנכות משווי הדירה הלוואות ומתנות שקיבל ו/או נטל בטרם הנישואין.

ב"כ הצדדים לא הצליחו לגבש הסכמות כוללות ומשכך לא היה מנוס מבירור הליך ההוכחות שהתקיים אתמול בפניי וממתן הכרעה שיפוטית במכלול המחלוקות.

א.        יחסי הצדדים:

1.         הצדדים משתייכים כאמור לעדה הנוצרית לטינית-קתולית והם נישאו זה לזו בנישואין תקפים ביום 26/7/2009. מדובר בזוג צעיר יחסית, כאשר התובעת היא בגיל 29 כיום והנתבע הוא בגיל 33 שנים (להלן יכונו לנוחות הדיון : " האשה" ו" האיש").

2.         כתוצאה מקיום היחסים המשותפים נולד לצדדים ילד משותף ביום 20/7/2010 ושמו ב.פ. (להלן : " הילד" ו/או " הקטין").

3.         יש לציין, כי לנישואין בין הצדדים קדמו אירוסים קצרים.

4.         כשבעה חודשים קודם הנישואין, רכשו הצדדים יחדיו דירת מגורים משותפת ברחוב *** בעיר *** (להלן : " הדירה").

5.         הדירה נרכשה עוד קודם הנישואין, בעבור תשלום של כ-435,000 ש"ח אשר שולמו על ידי הצדדים באמצעות הלוואת משכנתא משותפת מבנק טפחות בשיעור של כ-303,000 ש"ח ובאמצעות כספים נוספים שגייס הנתבע מחסכונות שהיו בידו, כספי מתנה מאחיו והלוואות מבני משפחתו. הצדדים אף תפסו חזקה בדירה קודם הנישואין במספר חודשים.

6.         אין חולק, כי הדירה שופצה על ידי הצדדים, כאשר שווי השיפוץ נטוש במחלוקת ובנוסף אין חולק, כי הצדדים רכשו ריהוט לדירה מחנות בשם "***" בעלות של 36,000 ש"ח, כאשר סך של כ-24,000 ש"ח שולמו על ידי האיש וסך של 12,000 ש"ח שולמו על ידי הורי האשה (ראה דברי הצדדים בחקירותיהם הנגדיות). כן נרכשו מטלטלין ומוצרי חשמל נוספים בעלות של מספר אלפי שקלים וזאת על ידי הנתבע ואין חולק, כי רוב המטלטלין עדיין מצויים בדירה נכון להיום.

7.         האשה לא עבדה במהלך הנישואין והמגורים המשותפים ואילו האיש עבד ועובד כיום כנהג מונית עצמאי בעיר ***.

8.         ככל הנראה לא צברו הצדדים זכויות פנסיוניות ו/או כספיות כאלה ואחרות.

9.         במהלך שנת 2011 התעורר בקרבה של האשה חשד שמא האיש מקיים מערכת יחסים אינטימית עם אשה אחרת, כאשר האיש הכחיש מכל וכל קשר אינטימי כאמור וטען, כי מדובר בקשר עסקי, שעה שהוא נוהג להסיע את אותה אשה במונית בתמורה כספית. על רקע סכסוך זה עזבה התובעת את הדירה עם בנם הקטין של הצדדים בחודש מאי 2011 למשך כחודשיים ומחצה.

10.        לאחר התערבות כומר הקהילה ובני משפחה, החליטו הצדדים לנסות לשם הנישואין והאשה חזרה להתגורר עם הקטין בבית הצדדים ב ***.

11.        אלא שניסיון זה לא עלה יפה וביום 27/9/11 החליטה האשה לעזוב בשנית את הדירה יחד עם הקטין וזמן קצר לאחר מכן הוגשו התביעות שבכותרת. מאז נותר לו האיש להתגורר לבדו בדירה והוא משלם לבדו מלוא הלוואת המשכנתא מדי חודש בחודשו.

ב.         טענות ועתירות האשה:

12.        האשה עתרה בכתב התביעה בתמ"ש 6017-11-11 לחיוב האיש במזונות בנם הקטין בסך של 3,300 ש"ח בחודש המורכבים מסך של 1,500 ש"ח צרכים הכרחיים, 1,500 ש"ח בגין צרכים נוספים (שלא פורטו) ו-800 ש"ח בגין עלויות המעון. בהקשר זה, נטען כי השתכרות הנתבע היא גבוהה ולכל הפחות יש להתחשב בפוטנציאל השתכרותו הגבוה לשם חיובו במזונות ראויים של אשתו ובנו.

13.        כן עתרה האשה למזונות אשה בסכום של 2,000 ש"ח בחודש. בהקשר זה טענה האשה, כי עזבה את הדירה מחמת הבגידה של האיש בה וקמצנותו ועל כן היא סבורה שאינה נחשבת לאשה מורדת ("נאשז") והיא עדיין זכאית למזונותיה. עוד יש לציין, כי בעת הגשת התביעה האשה לא עבדה ואילו כיום היא עובדת ומשתכרת 2,000 ש"ח במשרה חלקית.