פסק דין
רקע
לפניי תביעה קטנה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים בסך של 3,343 ₪.
לטענת התובע ביום 15.11.10 הוא עשה דרכו ברכבו בנסיעה ישרה בנתיב השמאלי ביותר במחלף ראשון לציון. רכב הנתבע עשה דרכו מאחורי רכב התובע ובניסיונו לעקוף את האחרון, סטה לתוך נתיב נסיעתו, פגע בעוצמה ברכבו וגרם לו נזקים. התובע הוסיף וטען כי לאחר התאונה עצר לצד הדרך במטרה להחליף פרטים עם הנתבע, ולאחר שצילם התובע את רכב הנתבע, נמלט הנתבע מן המקום והתובע נאלץ לפנות למשטרה כדי לקבל את פרטי רכב הנתבע.
הנתבע הגיש כתב הגנה מטעמו ובמסגרתו הכחיש את הנטען בכתב התביעה. הנתבע טען כי נסע בנתיב השמאלי מתוך שני נתיבים, והתובע אשר נסע בנתיב הימני סטה באופן פתאומי לנתיב השמאלי ופגע בצד רכבו וגרם לו נזק. הנתבע טען כי התובע הוא זה שלא היה מוכן להחליף פרטים, ואף גידף אותו.
התובע העיד בבית-המשפט. לפי עדותו ביום 10.11.10 נסע בכביש 20 לכיוון מחלף משה דיין בראשון לציון. בעודו מנסה להשתלב מהנתיב הימני, הבחין ברכב הנתבע מנסה לעקוף אותו, כאשר הנתבע ניסה לעבור בינו לבין מעקה הבטיחות. לאחר הפגיעה צפר לנתבע, והשניים נעמדו בצד. התובע ביקש מהנתבע להחליף פרטים, אך הנתבע סירב. התובע צילם את הפגיעה ברכבים ואת המקום (הצילומים מצורפים לכתב התביעה). הנתבע סירב למסור פרטים ונסע מן המקום. התובע נסע לתחנת המשטרה, והגיש תלונה (ת/1), וביקש לקבל את הפרטים הרלוונטיים.
הנתבע העיד כי באותו יום נסע בכביש שהוביל למחלף משה דיין. התובע היה בנתיב הימני והנתבע בנתיב השמאלי. כאשר עבר אותו, התובע פגע בחלקו האחורי של רכבו כתוצאה מכך שהתובע סטה מן הנתיב. לטענת הנתבע הוא צפר לתובע, השניים עמדו בצידי הדרך, והתובע הרים את קולו על הנתבע ולא הסכים להחליף פרטים. הנתבע מיהר לעבודה, חיכה מספר דקות, ולאחר מכן עזב את המקום.
דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את עדויות התובע והנתבע, אני מבכר את עדותו של התובע על-פני עדותו של הנתבע, וזאת מן הטעמים הבאים:
ראשית, התובע עשה רושם מהימן יותר בעדותו מאשר הנתבע, וניכרו אותות האמת בעדותו.
שנית, התובע בכתב התביעה טען כי הם נסעו בשני מסלולים ורכב הנתבע עקף אותו ואז פגע בו. בכתב ההגנה הכחיש הנתבע את טענות התובע. לעומת זאת, בעדותו אישר שהתאונה אירעה בשלב שעקף אותו כדבריו: "התובע היה בנתיב הימני, אני הייתי בנתיב השמאלי, כשאני עברתי אותו, הוא פגע לי בחלק האחורי של האוטו" (עמ'2, ש' 4-5). כלומר, טענתו של התובע כי הנתבע עקף אותו ואז אירעה התאונה הינה טענת אמת.
שלישית, טענת הנתבע כי הוא לא סירב למסור פרטים, אלא התובע היה זה שסירב למסור פרטים (פסקה 3 לכתב ההגנה, עמ' 2 ש' 7) אינה סבירה בעיני. התובע העיד שהוא התקשר למשטרה וביקש שתגיע ניידת עקב העובדה שהנתבע סירב למסור לו פרטים (עמ' 1, ש' 19). הנתבע עצמו לא הכחיש שהתובע התקשר למשטרה וביקש שישלחו ניידת, ואף אישר שהמתין זמן מה לכך, כעשר דקות עד רבע שעה, אך לאחר מכן עזב את המקום משום שמיהר לעבודה (עמ' 2, ש' 8-10). העובדה שהתובע התקשר למשטרה, אשר אינה מוכחשת על-ידי הנתבע, תומכת במסקנה כי התובע לא סירב למסור פרטים לנתבע, אלא ההיפך הוא הנכון. גם עזיבתו של הנתבע את המקום מבלי להמתין למשטרה, תומכת באימוץ עמדת התובע. כך גם צילומי הרכבים תומכים בגרסת התובע. התובע הגיש צילומים של הרכבים, אשר ביניהם הוא צילם את מספר הרישוי של הנתבע (ת/1). הנתבע עצמו טען שצילם את הרכבים בטלפון הנייד שלו, אך כאשר נתבקש על-ידי בית-המשפט להציג את התמונות, טען שהתמונות אינן בנמצא (עמ' 2, ש' 14-15). לפיכך, אין ביכולתי ליתן אמון בדברים אלה של הנתבע.
רביעית, הגשת התלונה על-ידי התובע במשטרה זמן קצר לאחר התאונה תומכת אף היא בעדות הנתבע. ספק בעיני אם היה התובע ממהר להגיש תלונה במשטרה זמן קצר לאחר התאונה, אילו היה הוא נושא באחריות לתאונה. התנהגות שני הצדדים בסמוך לאחר התאונה תומכות בגרסת התובע: התובע ביקש להחליף פרטים והנתבע סירב לכך; התובע צילם את הרכבים, והנתבע לא עשה כן; התובע הזמין משטרה, והנתבע לא המתין לניידת שתגיע ועזב את המקום; התובע מיהר לתחנת המשטרה והגיש תלונה, ואילו הנתבע לא עשה כן.
לאור כל האמור לעיל, אני מבכר את גרסת התובע על-פני גרסת הנתבע.
לפי גרסת התובע, אשר התקבלה כמהימנה, המסקנה היא שהנתבע התרשל בנהיגתו וסטה מן הנתיב עת עקף את רכבו של התובע ובכך גרם לתאונה. מכאן שהתובע נושא באחריות לתאונה.
בנוגע לנזק צירף התובע חוות דעת שמאי המעריכה את הנזק לרכב בסך של 2,376 ₪; כמו-כן, יש לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחת השמאי בסך של 466 ₪. לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש.
אשר על-כן, אני מורה כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך של 2,842 ₪. בנוסף לכך ישא התובע בהוצאות התובע בסך 600 ₪.
בקשת רשות ערעור תוך 15 ימים.
ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ב, 18 מאי 2012, בהעדר הצדדים.