מימון נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

החלטה

1.בפנינו תובענה, במסגרתה מבקש התובע לקבוע כי יש להכיר כתאונת עבודה בפגיעה שארעה ביום 23.11.09, עת החליק ממשאית ונחבל בברכו השמאלית.

2.ביום 14.6.12 התקיים דיון בתיק, התובע נחקר על תצהירו, והצדדים סיכמו בע"פ.

3.נקדים אחרית לראשית, ונציין כי הגענו למסקנה לפיה דין התובענה להתקבל, ולהלן נפרט את נימוקינו.

טענות התובע

4.לטענת התובע, הוא עבד על משאית, ובבואו לרדת ממנה החליק ונחת על רגלו השמאלית.

התובע לא חשב להגיש תביעה למוסד, וסבר כי עסקינן במכה שלא תותיר נזקים לטווח ארוך. התובע נטל כדורים לשיכוך כאבים, בשילוב עם קומפרסים, ורק משהבין כי מדובר בנזק לטווח ארוך פעל להגשת התביעה.

התובע לא הקפיד על הדברים שאמר לרופאים, מאחר ולא תכנן להגיש תביעה. לפיכך, לא בדק מה בדיוק כתבו הרופאים.

האירוע הוכר על ידי משרד הביטחון, ואף נקבעו לתובע אחוזי נכות.

טענות הנתבע

5.לטענת הנתבע, לא הוכח קרות האירוע הנטען. בנוסף, אין כל קשר בין הליקוי ממנו סובל התובע בברכו השמאלית לבין האירוע הנטען.

התובע לא מסר גרסה אחידה כל העת, ולאירוע לא היו עדים.

הרישום הרפואי אינו משקף את טענות התובע, ותעודה רפואית ראשונה הוצאה כ – 6 חודשים לאחר האירוע.

הכרה של משרד הביטחון אין לה השלכות על ההליך דנן.

התובע עצמו אינו בטוח בתאריך האירוע.

דיון והכרעה

6.כפי שמסכימים שני הצדדים, לאירוע לא היו עדים. לפיכך, ישנה חשיבות גדולה לעדותו של התובע בבית הדין.

לאחר שמיעת עדות התובע, התרשמנו כי עסקינן בעדות מהימנה, ואנו מקבלים אותה במלואה. התובע העיד עדות כנה ואמיתית, בלא כחל ושרק, והשיב על כל השאלות שנשאל, גם אם התשובות לא תמיד היו נוחות עבורו. התרשמנו כי התובע העיד דברים כהווייתם, וכי האירוע אכן התרחש כפי שהעיד.

7.לאור האמור לעיל, אנו קובעים את התשתית העובדתית בהתאם לעדותו של התובע.

התובע עבד כקצין בטיחות רכב במשרד ראש הממשלה, וביום 23.11.09 בדק משאית בתוקף תפקידו. בתום הבדיקה רצה התובע לרדת מהמשאית, וכפי הנראה דילג על מדרגה אחת ונחת על הקרקע על כף רגלו השמאלית, ומיד לאחר מכן על כף רגלו הימנית.