מזונות אישה שספק בעטיו של מי הפירוד בינה לבעלה והמתפרנסת מפנסיה ומקצבת זקנה; תוקף התחייבותו של חסוי

לפנינו ערעור הבעל באמצעות אחיו [אלמוני] (האפוטרופוס לגוף ולרכוש) וערעור שכנגד, של האישה, על פסק דינו של בית הדין האזורי אשקלון (בהרכב שבראשו הרב מאיר כהנא ועימו הרב צרור והרב גודיס) מיום ט' בתמוז התש"ף (1.7.2020) שבו נפסק כי בית הצדדים ב[א'] יישאר כמדור ספציפי לאישה ובנוסף יועבר לאישה מדי חודש בחודשו סך של 1,600 ש"ח מיום כ"ו באדר התשע"ט (3.3.19) עד אריכות ימים ושנים של האישה או של הבעל, המוקדם מביניהם.

רקע כללי תמציתי

הצדדים נישאו בשנת תשל"ד (1974), ולהם שמונה ילדים בגירים. לצדדים דירה משותפת ב[א'], שבה גרה כיום האישה עם בנם הנכה של הצדדים (חולה בסכיזופרניה).

במשך שנות נישואיהם חיו הצדדים תקופות ארוכות בנפרד, בחלקן שהה הבעל בעיר [א'] והאישה בחו"ל או בעיר [ב'], כך במשך אחת־עשרה שנה משנת 2006 ועד 2017.

לאחר יציאתו של הבעל לגמלאות חזרה האישה לדור בבית המשותף כשכל אחד מהצדדים חי בפני עצמו ולא ב'חיים משותפים' – לכל אחד מקרר נפרד וכו' – אך הבעל זן ופרנס בהוצאות הבית השוטפות ובנוסף היה מעביר לאישה מדי חודש בחודשו סך של 1,600 ש"ח.

לאחר תקופה שבה אושפז הבעל בבית החולים עקב אירוע מוחי עבר הבעל להתגורר בבית אבות ב[א'] בתאריך כ"ו בתשרי התשע"ט (5.10.2018).

בח' באדר התשע"ט (13.2.2019) מינה בית המשפט את אחיו של הבעל, [אלמוני], לאפוטרופוס קבוע על גופו ורכושו של הבעל. כאפוטרופוס של הבעל החליט האח [אלמוני] להפסיק לשלם לאישה את הסכומים שנהג אחיו לתת לה בתקופת כשירותו, כמו כן ביטל את תשלומי הוצאות הבית השוטפות.

בתאריך כ"ו באדר התשע"ט (3.3.19) הגישה האישה לבית הדין תביעה למזונות אישה – תביעה רטרואקטיבית מחודש יוני 2018 ותביעה על העתיד – על סך 7,800 ש"ח ובנוסף 1,600 ש"ח שהבעל היה מעביר לה באופן קבוע. לאישה סך הכנסות העומד על 3,850 ש"ח והכולל את הפנסיה שלה – 1,750 ש"ח וקצבת זקנה בסך 2,100 ש"ח.

אח הבעל, האפוטרופוס לגוף ולרכוש, התנגד למתן מזונות לאישה ואף הגיש תביעה במשטרה נגד המבקשת שהוציאה מחשבון בעלה כ־500,000 ש"ח בשנתיים האחרונות. תביעה זאת נידונת בערכאה אחרת.

המשיב טען, באמצעות האפוטרופוס, שהמבקשת הנ"ל ובניהם המשותפים לא הסכימו לחתום ערבות למשרד הבריאות, אשר באמצעותה אפשר היה להוזיל את עלות האשפוז מסכום חודשי של כ־14,000 ש"ח ל־1,190 ש"ח. עוד ציין כי יש צו מבית המשפט האוסר על המבקשת להיפגש עם המשיב.

עוד טען אח הבעל שכיוון שהצדדים פרודים כחמש־עשרה שנה וכיוון שהמבקשת היא שהוציאה את המשיב מביתם המשותף יש לה דין של מורדת, ולכן אין לה זכות לתביעת מזונות ולא מדור, וכי אף הוצא צו לפירוק שיתוף בבית המשפט לענייני משפחה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים בדיונים בבית הדין האזורי הוזמן הבעל בעצמו לבית הדין האזורי, לדיון שהתקיים בחדר הישיבות של בית הדין. לשאלות בית הדין השיב הבעל כדלהלן:

1. הבעל מאשר שהאישה תמשיך לדור בדירת הצדדים כל ימי חייו;
2. כמו כן הבעל מסכים להעביר לאישה בכל חודש סך 1,600 ש"ח;
3. הבעל לא רוצה לתת לה גט.

בית הדין האזורי ציין בפסק דינו מושא הערעור כי בחקירת הבעל הוכח כי הוא מבין את המעמד שבו הוא נמצא ומבין היטב שהוא מדבר בפני הדיינים שיפסקו את דינו וכי כך אמר במפורש כי הוא מוכן לשלם סך 1,600 ש"ח לאישה מדי חודש בחודשו וכן אמר בפירוש כי הוא מוכן שהאשה תדור בביתו וכי אין לו עניין בגירושין עצמם, אלא שאין לו גם עניין באישה.

הבעל התקשה אומנם להיזכר בתאריך המדויק, וניכר היה שקשה עליו המחשבה על כך, אך אוריינטציה כללית באשר לחגים שהיו לאחרונה הייתה לו, ובאשר לעונת השנה ולפירות הנמצאים בעונה זו (שאין אבטיח בחורף, תפוז וכו', המבחן האמור בבית יוסף וברמ"א אבן העזר סימן קכא סעיף ה) הוא נראה בקי בהחלט.

בית הדין קמא ציין כי אומנם יש מקום לטעון שהבעל עייף מכדי להתמודד עם ההליך המשפטי וכי תפקידו של האפוטרופוס הוא להילחם בשמו של הבעל ולא לקבל את ויתורו בשוויון נפש. אולם הבעל אמר לבית הדין בפירוש שבני משפחתו "אומרים לו את ה'חבל' הזה כבר שנים", כלומר כבר שנים שהוא סבור שמוטב לו לאפשר לאישה להתגורר בנכס ולתת לה 1,600 ש"ח לחודש ולא לחתור לסילוקה ולגירושין ממנה, וזאת אף שבני משפחתו מנסים לשכנע אותו לעשות זאת.