מועד הקרע בין בני זוג שנישאו

מהו מועד הקרע שבין הצדדים, אשר עד למועד זה, חל ביניהם שיתוף רכושי, וממועד זה ואילך כל צד הינו אחראי לכל זכות או חובה שצמחו לו.

  העובדות בקצרה:

1.                  התובעת והנתבע נישאו זה לזה בשנת 1971, ולפיכך, חלה עליהם הלכת השיתוף, כפי שהתגבשה במרוצת השנים בפסיקת ביהמ"ש העליון.

2.                  בעוד שהנתבע טוען כי מועד הקרע הינו בתחילת חודש ספטמבר 2000, טוענת התובעת כי מועד הקרע הינו בחודש מרץ 2004.

3.                  על העובדות הבאות אין עוררין, והן:

א.            בתחילת ספטמבר 2000 עזב הנתבע את הדירה המשותפת.

ב.            בסמוך לאותו מועד, הפרידו הצדדים את חשבונות הבנק המשותפים וכרטיס האשראי, שהיה בידה של התובעת, נחסם.

ג.              במהלך חודש אוקטובר 2010 הגישה התובעת תביעה למזונות ומדור כנגד הנתבע בבית משפט זה (תמ"ש 90210/00).

ד.            באותה העת היה הנתבע בקשר הדוק עם אישה אחרת.

4.                  למרות האמור לעיל, טוענת התובעת כי הנתבע, במהלך 4 שנים תמימות, מחודש ספטמבר 2000 ועד לחודש אפריל 2004, חי למעשה "חיים כפולים", והיה מחלק את זמנו בין חברותיו (שתיים במספר) לבינה. כך לדוגמא טוענת התובעת:

"בתקופה זו נדד הנתבע בינה והבית בו התגוררו, לבין מאהבות שהיו לו ודירות ששכר כשהוא מנצל את תמימותה ותלותה של התובעת בו... בהבטיחו לה, כי הפעם זנח את מאהבותיו" (סעיף 3 לסיכומי התובעת).

5.                  עוד לטענת התובעת, במשך כל אותן שנים נהג התובע לפקוד את ביתה מספר לילות בשבוע, עת נשאר ללון עימה ואף לקיים עמה חיי אישות. מנגד, טוען הנתבע כי גרסתה של התובעת משוללת כל יסוד, באשר הוא מעולם לא נשאר ללון עם התובעת ולמעט 2-3 פעמים שבא לדירה להסדיר עניין כלשהו, הוא לא פקד את הדירה, ובטח שלא פקד את מיטתה של התובעת.

6.                  עדויות הצדדים בעניין זה, היו רחוקות כרחוק מזרח ממערב, ולא ניתן היה למצוא בעדויות הצדדים כל נקודת השקה. כל צד התחפר בעמדתו וטען כי גרסתו של הצד שכנגד הינה שקרית בעליל.

7.                  הצדדים ועדיהם נחקרו על תצהיריהם, ולאחר ששמעתי בקשב רב את עדויות הצדדים, נחה דעתי כי מועד הקרע הינו תחילת חודש ספטמבר 2000, כפי שטען הנתבע, ואנמק.

8.                  כאמור לעיל, עדויות הצדדים התאפיינו בניגוד מוחלט האחת מהשנייה, והיה עלי לקבוע עדותו של מי אמינה עלי יותר, ועדותו של מי מתארת נאמנה את התרחיש העובדתי שהתקיים במהלך השנים הללו.

9.                  כאמור, התובעת מודה ומצהירה בפה מלא, כי בספטמבר 2000 הנתבע עזב את הבית, וכי באותה תקופה הוא טס לפריז עם חברתו, עליה היא יודעת לומר כי עסקינן בדוגמנית צעירה, בת 23 שנים.

10.              בחקירתה הנגדית הודתה התובעת כי בין השנים 2000-2001 הנתבע כלל לא שב הביתה, ואילו רק בסיום שנת 2001, תחילת שנת 2002, הצדדים שוחחו ביניהם בדבר חזרתו האפשרית של הנתבע לביתם המשותף (עמוד 12, שורות 22-25).

11.              הנה כי כן, אף לדברי התובעת, כבר בחודש ספטמבר 2000 היו בני הזוג בקרע מוחלט ואולם היא טוענת כי לאחר אותו קרע, שבו הצדדים וניהלו חיי משפחה תקינים.

12.              יוצא, איפוא, כי ניתן להסיק ולקבוע מדבריה של התובעת עצמה, כי מועד הקרע הינו חודש ספטמבר 2000.