מה גורלה של קצבת שארים שמקבלים בנו ואלמנתו של המנוח, נוכח הוראה בהסכם גירושין המקנה לגרושתו מחצית מקצבת הפנסיה?

השאלה העומדת להכרעה הינה מה גורלה של קצבת שארים שמקבלים בנו ואלמנתו של המנוח, נוכח הוראה בהסכם גירושין המקנה לגרושתו מחצית מקצבת הפנסיה שלו לכל ימי חייה?

א. העובדות:

1.              התובעת ומר ח' ז"ל (להלן: "המנוח") נישאו זל"ז בשנת 1974, ומנישואיהם נולדו שתי בנות, שהינן בגירות כיום. במהלך שנות הנישואין עבד המנוח משך כ-6 שנים כגזבר הסוכנות היהודית, עד ליציאתו לגמלאות בשנת 1998. נישואיהם של התובעת ושל המנוח לא עלו יפה, וביום 17.7.02 הם חתמו על הסכם גירושין ויחסי ממון, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית משפט זה (כב' השופטת טובה סיון) ביום 18.7.2002 (להלן: "הסכם הגירושין"). בסעיף 3 להסכם הגירושין, אשר כותרתו "מזונות האישה כתובתה ותוספת הכתובה", נקבע כדלקמן:

"3.1   הבעל משלם כיום לאשה על פי החלטת ביהמ"ש לענייני משפחה ... סכום כסף השווה למחצית מהפנסיה המתקבלת מהסוכנות היהודית. עם אישור הסכם זה על ידי ביהמ"ש ומתן תוקף של פסק דין לסעיף 3.2 להלן, יפסק החיוב האמור.

3.2     האישה תהיה זכאית לקבל מידי חודש בחודשו את מחצית מסכום הפנסיה החודשית נטו שתשולם לבעל מהסוכנות היהודית, החל ממועד אישור הסכם זה ע"י ביהמ"ש ומתן תוקף של פסק דין לסעיף זה, וזאת לכל אריכות ימי חייה של האישה, גם לאחר גירושיה מהבעל.

3.3        ... ביהמ"ש מתבקש ליתן לחיוב הקבוע בסעיף זה (3 רבתי), תוקף של פס"ד לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995. מוסכם בין הצדדים כי דין חיוב זה לעניין אכיפתו בהוצל"פ כדין חוב מזונות.

..."

2.              ביום 31.10.02 התגרשו התובעת והמנוח זמ"ז.

3.              לאחר גירושיו מהתובעת, נישא המנוח לנתבעת 2 (להלן: "האלמנה") ומנישואים אלה נולד בנו של המנוח שעודו קטין בן כ-9 שנים כיום (להלן: "הקטין"). במהלך השנים שלאחר הסכם הגירושין, שילם המנוח לתובעת, בהתאם להסכם הגירושין, מחצית מדמי הפנסיה (בערכי נטו), אשר שילמה לו קרן הפנסיה של הסוכנות היהודית (להלן: "קרן הפנסיה").

4.              ביום 10.11.10 נפטר המנוח ממחלה קשה וביום 12.7.11 ניתן צו לקיום צוואתו, בה ציווה לאלמנה 40% מהעיזבון ולכל אחד מילדיו 20% מהעיזבון.

5.              ביום 12.2.12 הגישה התובעת את התביעה נשוא פסק דין זה, כנגד עיזבון המנוח באמצעות יורשיו (הם האלמנה, שתי בנותיהם המשותפות של התובעת ושל המנוח ובנם הקטין של האלמנה ושל המנוח), כנגד האלמנה וכנגד קרן הפנסיה. ביום 14.3.12 הגישו האלמנה והקטין בקשה לסילוק על הסף. כמו כן הוגשו כתבי הגנה - הן מטעם האלמנה והקטין, הן מטעם קרן הפנסיה והן מטעם שתי בנותיהם המשותפות של התובעת ושל המנוח. למען שלימות התמונה יצוין, כי ביום 31.5.12 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן, ועקב כך הוגשו כתבי הגנה מתוקנים מטעם קרן הפנסיה ומטעם האלמנה והקטין.

6.              מהות התביעה, על פי כותרתה, "פסק דין הצהרתי. צו עשה. כספית". בכתב התביעה המתוקן, עתרה התובעת כי בית המשפט יורה על מתן הסעדים הבאים:

א.             חיוב קרן הפנסיה לשלם לתובעת, מדי חודש, מחצית מגמלת השאירים.

ב.             לחילופין, חיוב האלמנה להעביר לידי התובעת, מידי חודש, מחצית מגמלת השאירים, לכל ימי חייה של התובעת.

ג.               חיוב האלמנה לשלם לתובעת סך של 124,355 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל, בגין מחצית מסך תשלומי קצבת השאירים שקיבלה ממועד פטירת המנוח ועד למועד הגשת התביעה.

ד.             חיוב האלמנה לשלם לתובעת מחצית מתשלומי גמלת השאירים שקיבלה ממועד הגשת התביעה ועד למועד מתן פסק הדין.

ה.             לחילופין, חיוב עיזבון המנוח, על ידי יורשיו, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

1.     סך של 8,289 ש"ח לחודש, או מחצית מגמלת השאירים המשולמת על ידי קרן הפנסיה כחיוב שוטף לכל ימי חייה של התובעת;

2.     סך של 124,335 ש"ח בגין מחצית מתשלומי גמלת השאירים ששולמו בתקופה שממועד פטירת המנוח ועד למועד הגשת התביעה;