מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים

1. הערעורים שלפניי מופנים נגד צו זמני לחילוט רכוש שניתן ביום 13.8.2017 ב-צ"א 860-02-17, ושבמסגרתו הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' בר-עם) על תפיסת 635,000 ש"ח מתוך חשבונות הבנק של עמותת חסדי דוד לעדת הבוכרים (להלן: חברה קדישא ו-הצו הזמני). הצו הזמני הוצא מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון), בצירוף סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים). 
הסוגיה המרכזית שמתעוררת במקרה דנן נוגעת להיקף החילוט הזמני בעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון; ובפרט לשאלה אם יש להורות על חילוט כספים "כשרים" ששימשו על פי הנטען לביצוע עבירה של הלבנת הון, על ידי "ערבובם" עם הכספים המולבנים (כאמור בסעיף 1 לחוק איסור הלבנת הון) באופן שלא ניתן עוד להתחקות אחר הכספים המולבנים. 

חברה קדישא וההליך הפלילי נגדה
2. בשנת 1996 ניתן לחברה קדישא רישיון קבורה מטעם משרד הדתות, המתחדש כל שנתיים, ומתיר לה לעסוק במתן שירותי קבורה לעדת הבוכרים בבית העלמין "הר המנוחות" בירושלים. בתוך כך הותר לחברה קדישא למכור "חלקות קבר בחיים" – חלקות שנרכשות עבור אדם טרם פטירתו (להלן: רישיון הקבורה). חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971 (להלן: חוק שירותי דת), קובע שיעור מרבי לתמורה עבור חלקת קבר בחיים; בשנים הרלוונטיות לענייננו (2008 עד 2014) סכום זה נע בין 9,852 ש"ח ל-18,698 ש"ח (להלן: הסכום המרבי). 
3. ביום 1.2.2017 הוגש נגד חברה קדישא כתב אישום, שבו נטען כי היא גבתה במרמה סכומי כסף שאסור היה לה לגבות מרוכשי חלקות קבר בחיים, העולים על הסכום המרבי לפי חוק שירותי דת. על פי כתב האישום, לחלק מהרוכשים הוצג מצג שווא שלפיו מחיר החלקה גבוה באופן משמעותי מן הסכום המרבי; לאחרים הוצג מצג שווא שלפיו מחיר חלקת קבר בחיים כולל רכיב נוסף של תרומה לחברה קדישא, כאשר בלא תשלום התרומה לא ניתן לרכוש חלקת קבר. בכל מקרה, לאחר קבלת הכספים נהגה חברה קדישא לפצל את העסקה בספרי החשבונות שלה, באופן שחלק מן התמורה נרשם כתשלום עבור חלקת קבר בחיים והיתרה כתרומה. בהתאם לכך, בחלק מהמקרים ניתנו לרוכשים שתי חשבוניות נפרדות לכל רכישה – חשבונית אחת עבור הסכום המרבי לרכישת הקבר; וחשבונית שנייה עבור יתרת הסכום, שעליה צוין כי מדובר בתרומה. בגין האמור מואשמת חברה קדישא בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפה לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי כתב האישום מדובר ב-515 מקרים שונים של מרמה, שבמסגרתם קיבלה חברה קדישא סכום כולל של 6,776,171 ש"ח; ואולם יצוין שבמסגרת הדיון בערעורים טענה המדינה לפניי כי היקף המרמה הוא למעשה 6,861,237 ש"ח – וזאת על יסוד הדוחות הכספיים של חברה קדישא לשנים הרלוונטיות (2014-2008). עוד על פי כתב האישום, הנסיבות המחמירות באות לידי ביטוי בכך שחברה קדישא ניצלה את מעמדה ואת רישיון הקבורה שניתן לה לביצוע העבירות, וכן בתדירות מעשי המרמה שביצעה, בהיקפם, ובשיטתיות והתחכום הגלומים במעשים.     בכתב האישום נאמר עוד כי חברה קדישא הסתירה את כספי המרמה באמצעות סיווגם כתרומות בספרי החשבונות שלה; ובהמשך הפקידה את כספי המרמה באותו חשבון בנק שבו הפקידה כספים שהתקבלו כדין עבור חלקות קבר בחיים (להלן: תקבולי החלקות) – באופן שלא ניתן היה עוד להבחין בין כספי המרמה לתקבולי החלקות. האמור בוצע לפי הנטען במטרה להסתיר את מקורם של כספי המרמה, וכדי לאפשר לחברה קדישא לעשות שימוש בכספים אלה כרצונה. בשל מעשים אלה מואשמת חברה קדישא בעבירות לפי סעיפים 3(א) ו-4 לחוק איסור הלבנת הון, בהיקף כולל של כ-17.5 מיליון ש"ח (סך כל הכספים ששולמו לחברה קדישא בעת הרלוונטית לכתב האישום, הן כספי המרמה והן תקבולי החלקות). בכתב האישום צוין עוד כי הפקדת תקבולי החלקות בחשבון בנק אחד עם כספי תרומות אף מנוגדת לתנאי רישיון הקבורה שניתן לחברה קדישא – שלפיו יש להפריד בין שני סוגי תקבולים אלה. 
כאן המקום לבאר כי כתב האישום הוגש אך ורק נגד חברה קדישא, ולא נגד מי שעמד בראשה בעת הרלוונטית והיה המוציא והמביא מטעמה גם בכל הנוגע למכירת חלקות קבר בחיים – הוא הרב דוד ניסנוב ז"ל. למרבה הצער הרב ניסנוב נפטר בשנת 2016, וזאת טרם שנחקר על חלקו בעבירות המיוחסות לחברה קדישא.
4. במסגרת כתב האישום התבקש בית המשפט להורות, לאחר הרשעתה של חברה קדישא, על חילוט כל רכושה מכוח סעיף 21(א) לחוק הלבנת הון – שזו לשונו:
הורשע אדם בעבירה לפי סעיפים 3 או 4, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי נוסף על כל עונש יחולט רכוש מתוך רכושו של הנידון בשווי של רכוש שהוא –(1) רכוש שנעברה בו העבירה, וכן רכוש ששימש לביצוע העבירה, שאיפשר את ביצועה או שיועד לכך;(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.
חילוט הרכוש התבקש אף מכוח סעיף 39(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת סדר הדין הפלילי):
על אף האמור בכל דין, רשאי בית המשפט, בנוסף על כל עונש שיטיל, לצוות על חילוט החפץ שנתפס לפי סעיף 32, או שהגיע לידי המשטרה כאמור בסעיף 33, אם האדם שהורשע במעשה העבירה שנעשה בחפץ או לגביו הוא בעל החפץ; דין צו זה כדין עונש שהוטל על הנאשם.
5. בד בבד עם כתב האישום הגישה המדינה בקשה לסעדים זמניים עד לתום ההליכים נגד חברה קדישא, לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון ולפי סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים. הסעדים הזמניים שהתבקשו כללו מתן צו הקפאה לטובת המדינה ביחס לחשבונות הבנק של חברה קדישא; וכן צו מניעה האוסר על ביצוע כל פעולה בחשבונות, וצו המורה לאפוטרופוס הכללי לנהל את הכספים המצויים בחשבונות בהתאם למדיניות ההשקעה הנהוגה אצלו. נוסף לזאת התבקש צו האוסר על ביצוע כל דיספוזיציה בנכסי מקרקעין שבבעלותה של חברה קדישא: שמונה דירות שביחס אליהן רשומה במרשם המקרקעין הערת אזהרה לטובתה בשל רכישתן. שווי נכסי המקרקעין מוערך על ידי יחידת החילוט במשרדי האפוטרופוס הכללי בסך כולל של 16-13.5 מיליון ש"ח, ואולם הערכה זו אינה הערכה שמאית. על פי הנטען בבקשה, סעדים אלה נחוצים על מנת להבטיח את מימוש החילוט בתום ההליך המשפטי נגד חברה קדישא (להלן: הבקשה לסעדים זמניים).
יבואר כי חשבונות הבנק ונכסי המקרקעין שבבעלות חברה קדישא (להלן: הרכוש) נתפסו עוד קודם להגשת כתב האישום והבקשה לסעדים זמניים, במסגרת הליכי החקירה הפלילית ומכוח סמכות המשטרה לפי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי. על פי דוח פעולה של משטרת ישראל מיום 1.11.2016, בחשבונות הבנק של חברה קדישא נתפס סכום כולל של 5,359,890 ש"ח. הסעדים הזמניים התבקשו אפוא על מנת להאריך את תוקף תפיסת הרכוש עד לתום ההליכים נגד חברה קדישא. 
ההליכים בבקשה לסעדים זמניים
6. ביום 1.2.2017 ניתן צו ארעי כמבוקש בבקשה לסעדים זמניים במעמד צד אחד, וזאת לאחר שבית המשפט בחן את חומר החקירה נגד חברה קדישא שהוגש לעיונו וקבע כי קיים "ניצוץ ראייתי" לנטען בכתב האישום. ביום 9.2.2017 התקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים, ובהיעדר התנגדות מצד חברה קדישא להמשך חלותו של הצו הארעי, הוארך תוקפו עד למתן החלטה אחרת. יבואר כי מנכ"ל חברה קדישא הנוכחי (שכאמור לא שימש בתפקיד זה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום), משמש כעד תביעה בהליך העיקרי – ומשכך מנועה חברה קדישא מלעמוד בקשר עימו בכל הנוגע להליך זה. ביום 6.3.2017 הורה בית המשפט שלפניו מתברר ההליך העיקרי (כבוד השופט ד' טפרברג) לחברה קדישא למנות מנהל מיוחד לצורך מתן תשובה לכתב האישום. 
ביום 8.3.2017 עתרה חברה קדישא למחיקת הבקשה לסעדים זמניים ולביטול הצו הארעי שניתן במסגרתה. על פי הנטען, בנסיבות שבהן מנהלה של חברה קדישא משמש כעד תביעה בהליך נגדה היא נותרה ללא ייצוג, ובהיעדר ייצוג אין באפשרותה להתייצב להליך ובית המשפט חסר סמכות להורות על מתן הצו הארעי. ביום 9.3.2017 קבע בית המשפט כי משניתנה החלטה בתיק העיקרי המורה לחברה קדישא למנות מנהל מיוחד שייצג אותה, אין מקום לדחות את הבקשה לסעדים זמניים על הסף בהיעדר ייצוג – ויש לדון בה לגופה. ביום 23.3.2017 נערך דיון נוסף בבקשה לסעדים זמניים במעמד שני הצדדים, אלא שבמסגרתו חזרה חברה קדישא על עמדתה כי נבצר ממנה לטעון בבקשה לגופה בהיעדר ייצוג.  7. בהחלטה מיום 29.3.2017 דחה בית המשפט את טענות חברה קדישא בדבר היעדר יכולת להתייצב להליך, וכן את בקשתה למחיקת הבקשה לסעדים זמניים על הסף. נקבע כי הימנעותה מלמנות אדם שייצג אותה בהליך זה, כמוה כסירוב נאשם להופיע בהליך נגדו – ובעשותה כן היא מסכלת את הדיון בבקשה. עוד נקבע כי בנסיבות אלה, כאשר חברה קדישא עומדת בסירובה לטעון בבקשה לסעדים זמניים לגופה, ונקבע כי קיים "ניצוץ ראייתי" בנוגע לכתב האישום נגדה, יש להותיר את הצו הארעי על כנו עד להחלטה אחרת. בתוך כך הובהר כי ככל שתבקש חברה קדישא לקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים לגופה, ייקבע מועד נוסף לדיון.   על החלטה זו הגישה חברה קדישא ערעור לבית המשפט העליון (ע"פ 3558/17, להלן: הערעור הקודם). בית המשפט (השופט י' דנציגר) היה בדעה אחת עם בית המשפט המחוזי, כי אין לשעות לטענה שלפיה לא ניתן לקיים דיון בבקשה לסעדים זמניים בשל אי יכולתה של חברה קדישא לבוא בדברים עם מי שמשמש כמנהלה. עם זאת נקבע בפסק הדין בערעור הקודם, כי "לא ניתן להשלים עם מצב בו הצו הזמני לחילוט רכושה של המערערת (חברה קדישא-ע'ב'), אשר עומדת לה חזקת החפות, יעמוד על כנו עד למתן החלטה אחרת, וזאת מבלי שנבחנה התשתית הראייתית המצדיקה מתן שצו כזה" (בסעיף 19 לפסק הדין מיום 12.7.2017). משכך הורה בית משפט זה על החזרת הדיון בבקשה לסעדים זמניים לבית המשפט המחוזי, על מנת שיבחן את התשתית הראייתית הלכאורית לכתב האישום ויכריע בבקשה.
8. ביום 6.8.2017 טענו הצדדים לפני בית המשפט המחוזי לגופה של הבקשה לסעדים זמניים, וזאת לאחר שחברה קדישא הודיעה על מינוי נציג מטעמה לדיון. התשתית הראייתית שהניחה המדינה לעבירות המרמה התבססה בראש ובראשונה על אמרות מאת למעלה מ-40 מתלוננים, שבהן גוללו כיצד נדרשו על ידי חברה קדישא לשלם סכומים העולים על הסכום המרבי הקבוע בחוק שירותי דת עבור חלקת קבר בחיים. בהקשר זה טענה המדינה ל"עדות שיטה"; קרי: שניתן להסיק מתוך עדויות מתלוננים אלה על כך שכל כספי התרומות שנתפסו בחשבונות הבנק התקבלו אצל חברה קדישא במרמה (כ-6.8 מיליון ש"ח). בתוך כך נטען כי לאחר הגשת כתב האישום התברר למדינה כי מעגל נפגעי העבירות גדול עוד יותר מכפי שצוין, ועומד למעשה על 635 אנשים. כן ביקשה המדינה להסתמך על אמרה מאת עובדת המשרד לשירותי דת, בדבר קבלת התלונות וניהול ביקורת על חברה קדישא; אמרות מאת מר ידידה שרלו, עו"ד ומתמחה בראיית חשבון שבחן את הנהלת החשבונות של חברה קדישא לבקשת המשרד לשירותי דת (להלן: שרלו), ולדבריו קיימת הלימה של כ-90% בין רשימת הרוכשים של חלקות קבר בחיים לבין רשימת התורמים לחברה קדישא; ואמרה מאת אחד מעובדי חברה קדישא. בהתייחס לאמרותיו של שרלו, קיימת מחלוקת בין הצדדים אם מדובר בחוות דעת מומחה לפי דיני הראיות אם לאו.