מדינת ישראל נ' ח.ג. ואח'

1. כנגד הנאשמים, בעל ואשה, הוגש כתב אישום בגין העסקת עובדת זרה במשק ביתם ללא היתר כדין ומבלי שהסדירו עבורה ביטוח רפואי – עבירות לפי סעיפים 2(א)(1) ו – (2), 2(ב)(1) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991 (להלן – החוק).
2. הנאשמת הודתה בעובדות המפורטות בכתב האישום. הנאשם כפר באישום ובעניינו נשמעו עדויות והוצגו ראיות.
3. מהראיות עולה ונדמה שאין על כך חולק, שעובדת נתינת הפיליפינים, שהגיעה לישראל בשנת 2002 באשרת עבודה לסיעוד, נמצאה עובדת בביתם של הנאשמים ביום 15.8.13. מתע"צ (ת/8) עולה שהעובדת נכנסה לישראל בשנת 2002 והאשרה שהיתה לה פגה ביום 12.1.11 (ר' גם ת/9). היינו כאשר החלה לעבוד אצל הנאשמים לא היתה לה אשרת עבודה בתוקף.
4. בישיבת ההוכחות העידו שלושה חוקרים ומפקחים– גב' אורטל ג'רופי, מר קובי ביבי ומר ערן הרשקוביץ.

5. במועד החיפוש בדירת הנאשמים, ביום 15.8.13, נכח מר ביבי שערך את דו"ח הפעולה, ת/2. על פי המתואר בדו"ח, פקחים הגיעו לביתם של הנאשמים כשהם אוחזים בצו בית משפט. במקום נמצאה נתינה מהפיליפינים, אשר הזדהתה בעזרת דרכון. פרטי העובדת נבדקו במערכת אביב והתברר שהעובדת שוהה בישראל ללא אשרה. על כן העובדת התבקשה לאסוף את ציודה מהדירה והועברה למתקן בחולון. עוד נרשם שהעובדת מסרה שהיא מועסקת במקום כשנה וחצי, כי היא עוסקת בטיפול בילדים ובעבודות משק הבית וכי היא משתכרת אלף דולר בחודש ואת שכרה היא מקבלת מהנאשם.

6. מר ביבי הציג את צו בית המשפט שהתיר את החיפוש בדירת הנאשמים (ת/3), רשימת עובדים עם פרטי העובדת הזרה (ת/4), צילומים של העובדת בחדרה, בבית הנאשמים, וכן צילום מסמכים מזהים שונים, כגון רישיון נהיגה של חמותו של הנאשם, שנכחה בעת החיפוש, תעודת זהות של אשתו של הנאשם וצילום דרכון של העובדת הזרה (ת/5). כן הוצג דו"ח הילוות לנתין זר בחשד לשהיה שלא כדין בישראל (ת/6).
7. הגב' ג'רופי חקרה את הנאשם (ת/1). בחקירתו, הנאשם אישר שהוא בעל הנכס שבו נמצאה העובדת הזרה והוא זיהה אותה על פי תמונה שהוצגה לו. הנאשם סיפר בחקירתו שהכיר את העובדת הזרה מאז מרץ או אפריל 2012 וכי הקשר הראשוני עמה נעשה באמצעות אשתו, שדיברה עם אדם בשם אמיר שטען שיש לו סוכנות כ"א, לעובדים זרים עם אישורי שהיה. הנאשם טען שלא פגש את אמיר.

            הנאשם תיאר שהעובדת הזרה הועסקה בניקיון הבית. היא לא לנה בביתם, אך היה לה חדר משלה, לצורכי מנוחה במהלך היום.

            לטענתו, אשתו שילמה לעובדת, אך הנאשם ידע למסור מה גובה שכרה (אלף דולר ועוד 200 דולר עבור ביטוחים). כן מסר שלא ראה את העובדת, שהגיעה לבית לאחר שיצא לעבודה ועזבה לפני שחזר הביתה בסוף היום.

            כאשר נשאל אם מסמכים של העובדת הזרה צולמו או אם יש ברשותו וברשות אשתו צילום של מסמך כלשהו של העובדת, השיב בשלילה ועוד הוסיף ש"בדיעבד היה כנראה לצלם ולבדוק את מסמכיה".

8. מר הרשקוביץ גבה את עדותה של הנאשמת – ת/7. על פי פרטים שהיא מסרה, העובדת הזרה אכן הועסקה במשק ביתה, ממרץ 2012, במשך כשנה וחצי. הנאשמת מסרה שלעיתים העובדת גם לנה במקום, כאשר הילדים היו חולים, כאשר היא היתה חולה או כאשר בעלה, הנאשם, היה בחו"ל. נטען שהסוכן אמיר הציג מסמך עם תמונת העובדת וטען שמדובר באישור המתיר לה לעבוד, אך הנאשמת לא יכלה להציגו כיוון שלא צילמה אותו. גם הנאשמת מסרה שלנאשם לא היה קשר לעובדת, כיוון שיצא מוקדם מהבית וחזר מאוחר. בנוסף, אישרה שהכסף ששולם לעובדת, נמסר לה על ידי הנאשם.
9. בתשובה לטענות הנאשם כאילו המדינה לא פעלה די בנושא איתור הסוכן בשם אמיר, יש לציין כי איש מהנאשמים לא מסר שם מלא של אותו בעל סוכנות כ"א עלומה, לא הוצגה קבלה שמסר תמורת "שירותיו", או כל פרט אחר שיכול להוביל אליו ולשפוך אור על טענות הנאשמים בעניין זה. למעשה, הפרט היחיד שנמסר הוא מספר טלפון נייד (ר' גם בעדות הנאשם, עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 28-33).

            בעניין זה מקובל עלי הסברו של מר הרשקוביץ בעמוד 8 לפרוטוקול, שורות 12-19:

                        "בעדות עצמה אנו מתייחסים לקיום של סוכן או של חברת כ"א שמספקת את העובד, כאשר החשוד מציג הוכחות לכך, חשבונית, חוזה, אישור העברת כספים. מספר טלפון בלבד לא מספיק כדי לזמן את אותו חשוד.

            ...