מדינת ישראל נ' שורץ

בפני

שופט אברהם טננבוים

הכרעת דין

השאלה בקליפת אגוז - מה דינו של דו"ח שניתן על עבירה אחרת מזו שבוצעה?

(וזאת במידה ובוצעה עבירה כל שהיא)

בקצרה הנאשם קיבל במקרה שלפנינו דוח על עבירה של עצירה בשול הדרך בעוד שלא ביצע כלל עבירה זו. אציין כי ייתן שביצע עבירה אחרת, אך גם זאת לא הוכח לפני.

אשר לכן החלטתי לזכות אותו מהאשמה ואין מנוס מהטלת הוצאות ואפילו סמליות על המאשימה.

והכל כפי שיפורט

העובדות כפי שנקבעו על ידי

הנאשם מר ערן שוורץ, (להלן: "הנאשם") הואשם בעבירה של עצירה בשול הדרך. וזאת בדרך שבין צומת יצהר לכניסה ליישוב יצהר. נטען כי העבירה בוצעה ביום 2.3.2011 בשעה 15:15. הנאשם צילם את האירועים בשני סרטונים שהוגשו לי. לאחר ששמעתי את התביעה ואת הנאשם ואת מכלול הראיות אני קובע כי העובדות הן כדלהלן:

הנאשם התקרב ליישוב ואז נעצר על הכביש בסמוך לרכבי השוטרים שביצעו חסימה במקום ותעודותיו נבדקו. לאחר שתעודותיו נבדקו שאל את השוטרים היכן יכול הוא לחנות והללו הורו על מקום בשוליים לפני הרכבים וכך גם עשה הנאשם. הנאשם חנה למעשה במקום כדי לראות את פעולות השוטרים ומה מטרתם לעשות.

הנאשם חנה לכן בשוליים בסמוך לשני הרכבים של השוטרים (שגם הם חנו בשוליים). בשלב כל שהוא ניגש אליו הקצין חדד (להלן: "השוטר") ורשם לו את הדוח על חנייה על השוליים בדרך בין עירונית.

ברור לי לחלוטין כי מהעובדות עולה שהנאשם לא עבר את העבירה אלא ציית לשוטרים. יתרה מזו, ישנו רציו לאיסור החניה על השוליים בדרך בין עירונית. בדרך בין עירונית נוסעים רכבים רבים במהירויות גבוהות. רכב החונה בשוליים מהווה סכנה משום שרכבים יכולים להתנגש בו והוא גם מפריע לרכיבי בטחון שיכולים להשתמש בשוליים. במקרה שבפנינו, מדובר בכביש זניח יחסית ובשוליים רחבים שאפילו חנה בהם הנאשם לא הפריע לאיש (כפי שניתן לראות בסרטונים). מה גם שהשוטרים חנו במקום עם רכביהם. מבלי לזלזל כמובן בעבירה של חנייה בשוליים אין לי ספק ששום איש לא קיבל דוח תנועה על חנייה בשוליים במקום זה מאז חנו בני ישראל במדבר ועד ימינו אנו.

לפניי טען השוטר שרשם את הדוח כי השוטרים ביקשו מהנאשם לעזוב את המקום מס' פעמים אך זה לא עשה כן והפריע להם בתפקידם, אינני נכנס לשאלה אם אכן זהו המצב אם לאוו. אולם, בהנחה שזה היה המצב, היה על השוטר להורות לו לעזוב את המקום ולהתרות בו כי אם לא יעזוב את המקום הוא איננו מציית להוראות שוטר. במידה ולא היה הנאשם מציית ולא היה עוזב, ניתן היה לרשום לו דוח על אי ציות להוראות שוטר שזוהי עבירה חמורה הרבה יותר מאשר נרשם.

אולם אין מקום לרשום דוח של חנייה על השוליים כאשר העבירה היא למעשה עבירה אחרת לחלוטין.

התובע ביקש להרשיע את הנאשם בעבירה זו (של אי ציות לשוטר) על פי סעיף 184 לחסד"פ אך מכיוון שמדובר בנאשם שלא מיוצג ולא הוזהר לא היה מקום אפילו לדון בכך.

הטענות החוץ משפטיות של הנאשם

לטענת הנאשם , הסיבה שהמשטרה חנתה בכניסה ליישוב לא הייתה אלא כדי "למרר את חיי התושבים" הוא טען כי מדובר במעין "תג מחיר" שהמשטרה במקום מפעילה כלפי התושבים. קרי, בכל פעם שיש טענה כי תושבים מהיישוב יצהר התפרעו , או עברו על החוק בדרך זו או אחרת, מגיבה המשטרה בהתעמרות קולקטיבית בתושבי היישוב כולו. אקדים ואומר כי אין זה הפורום המתאים ואין זה ההליך המתאים לדון בטענות מעין אלה, ואם טוען הנאשם כי זהו המצב הרי ברי לו כי ישנן מקומות בהן יכול להתלונן על כך.

האם מגיעות הוצאות לנאשם על פי סעיף 80 לחוק העונשין?

כהערה נעיר כי עד כמה שאין הדבר מובן מאליו, בנסיבות מסוימות גדולה סמכותו של שוטר מסמכותם של בתי המשפט, ונסביר. לשוטר קיים שיקול הדעת מתי ואיך לרשום דו"ח. למרות הניסיון הישראלי (וכן הבינלאומי) להגביל ולהסדיר את שיקול דעתם של השוטרים, הרי מקובל במחקר הקרימינולוגי להניח ששיקול דעת זה אכן קיים, וקשה מאוד להתמודד עמו ולצמצמו. כל ספר העוסק בשיטור מתייחס לנקודה זו. ראו למשל:Samuel Walker (1992) The police in America – An Introduction Chapter 8 p. 198-222 לעומת זאת בתי המשפט אינם יכולים כמעט לבטל כתבי אישום ו/או קנסות שהוטלו על ידי אזרחים. כל אזרח נתקל במצב שבו שוטר מחליט בסופו של דבר שלא לרשום דו"ח מסיבות אלו או אחרות (חלקן מוצדקות וחלקן פחות). אולם ברגע שהחל השוטר להניע את גלגלי התהליך, כמעט ובלתי אפשרי לבטל את הדו"ח.