מדינת ישראל נ' רוייטמן(עציר)

החלטה

החלטה תנתן בשעה 14:30.

ניתנה והודעה היום י"ב חשון תשע"ד, 16/10/2013 במעמד הנוכחים.

עמית רוזינס, שופט

החלטה

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות איומים. עפ"י עובדות כתב האישום, המשיב והמתלוננת היו בני זוג במשך 11 שנים, וכיום הם חיים בנפרד. ביום 11.10.13 בשעות הערב עת שהתה המתלוננת בגינת ביתה, הגיע למקום המשיב כאשר הוא בגילופין והחל לגדף את המתלוננת במילות גנאי, איים על המתלוננת שלא יתן לה לחיות ויהרוג אותה, שאם ילקח ע"י המשטרה יבואו חבריו ויהרגו את כולם, והוסיף כי אינו פוחד מהמשטרה והיא יכולה להזמין לו משטרה, אך לא יהיו לה חיים, אם הוא לא יחיה כמו שצריך. לאחר שהמתלוננת עזבה את גינת ביתה, עלתה לקומה השניה ונכנסה לדירתה, עלה המתלונן ודפק על הדלת, ואמר לה שהם חייבים לדבר ואיים על חברתה של המתלוננת שנכחה במקום, בכך שאמר לה שכיוון שאיבד הכל בגלל המתלוננת ובני משפחתה הוא ינקום בהם.

הסנגור לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לכך שהמשיב אמר את הדברים המיוחסים לו. אולם טען כי לא קיימות ראיות לכאורה ליסוד הנפשי הנדרש לעבירת איומים. זאת כיוון שהמשיב היה שיכור ולא היה מסוגל לגבש את הכוונה הפלילית המיוחדת הנדרשת לקיומו של יסוד נפשי בעבירה המיוחסת למשיב - הכוונה להפחיד או להקניט.

עיון בחומר החקירה מגלה, כי אכן בצדק לא כפר המשיב בכך שאמר את הדברים שיוחסו לו, מספר אנשים שמעו אותו אומר את הדברים ומסרו הודעות בעניין זה למשטרה.

באשר לטענת השכרות, הרי שמדובר בסייג לאחריות פלילית, אשר נטל הראייה להוכיחו, גם במשפט פלילי, מוטל על הנאשם.

עיון בחומר הראיות מגלה כי אכן קיים יסוד לטעון כי המשיב היה נתון תחת השפעת אלכוהול בעת שביצע את המיוחס לו. אולם, לצורך הוכחת הסייג של "שכרות", אין די בכך. יש להוכיח כי עקב היות אדם נמצא תחת השפעת חומר אלכוהולי, הוא היה "חסר יכולת של ממש, שבשעת המעשה, להבין את אשר את עשה או את הפסול במעשהו, או להימנע מעשיית המעשה".

לא מצאתי בחומר החקירה, ולו בדל ראייה לכך שהמשיב היה חסר יכולת של ממש להבין את אשר עשה, הפסול שבכך, או להימנע מעשיית הדברים. ממקרא חומר הראיות, עולה כי ההיפך הוא הנכון. המשיב היה בשליטה מלאה, הן בהתנהגותו והן בדבריו, ידע לאן הוא מגיע ומי אמור להימצא במקום, הבין את אשר הוא אומר ואף עשה את אשר עשה מתוך תחושה שהמתלוננת פגעה בו והוא מעוניין לנקום בה על כך.

יתכן, שבמהלך שמיעת התיק העיקרי יוכל המשיב להוכיח כי רמת שכרותו, היתה כה גבוהה עד כי גרמה לו למצב בו הוא לא מסוגל לגבש את הכוונה המיוחדת, אולם, על פני חומר הראיות לכאורה, לא מצאתי יסוד סביר לכך.

טענתו של הסנגור כי המשטרה ביצעה מחדלי חקירה שלא פעלה על מנת להוכיח את קיומו של הסייג לאחריות, כאמור, אין בה ממש. המשיב לא טען בחקירתו כי אמור לקום לו סייג זה וכאמור לעיל, הוא לא נראה כמי שאינו מסוגל לגבש כוונה כנדרש.

משכך, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה במידה המקימה סיכוי סביר לכך שהמשיב יורשע בעבירות המיוחסות לו.

באשר לעילת המעצר, אמנם, העבירה המיוחסת למשיב, כולל דיבור בלבד ולא מעשה של אלימות פיזית, אולם, בהתחשב בעברו של המשיב, נראה כי קיים סיכון משמעותי ביותר כי המשיב עלול, חס וחלילה, לבצע את איומיו. ברשימת הרשעותיו בפלילים עשר הרשעות קודמות בביצוע עבירות רבות, לרבות, מספר עבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בן זוג, וכן עבירות של סחיטה באיומים, חבלה חמורה, הדחה באיומים ובכוח, שוד ועוד כהנא וכהנא. בגין הרשעות אלו, נגזרו עליו עונשים חמורים לרבות מספר עונשי מאסר לתקופות בלתי מבוטלות.

לפני זמן לא רב, בחודש פברואר 2013, הורשע בביצוע מספר עבירות, כולל תקיפת המתלוננת, איומים כלפיה והטרדתה באמצעות מתקן בזק, הוא נשפט לעונש מאסר בפועל למשך 10 חודשים ועונש של מאסר על תנאי בר הפעלה למשך 5 חודשים, מייד עם סיום ריצוי עונשו בצאתו מבית הסוהר הטריד את המתלוננת באמצעות מתקן בזק, הורשע בשל ביצוע עבירה זו (ביום 15.9.13), ונגזר עליו עונש של מאסר בפועל לתקופה של חודשיים. זמן קצר לאחר סיום ריצוי מאסר בפועל זה, ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה וניתן לראות כי עונשי מאסר בפועל ועונש מאסר תלוי ועומד לא הרתיעו אותו מלשוב לבצע את מעשיו.

עולה מחומר החקירה כי המשיב הינו אדם אלים ומסוכן, הוא נוקט באלימות והפחדה כלפי המתלוננת מזה מספר שנים. נראה כי הוא תולה במתלוננת את הסיבה לכל צרותיו והוא מלא ברגשי נקם וכעס כלפיה. הוא עלול בהחלט לממש את כעסיו בצורה אלימה, כפי שעשה כבר בעבר, באופן חוזר ונישנה כאמור לעיל.

עוד יש להוסיף לעניין זה את התנהגותו הפראית והאלימה לאחר מעצרו ע"י השוטרים, הוא השתולל ודפק ראשו בקיר, הן בתחנת המשטרה והן בבית החולים אליו נלקח בגין כך.

גורם סיכון נוסף, נובע מהעובדה שהמשיב שותה לשוכרה והיה שיכור כאשר ביצע את העבירות המיוחסות לו. איני רואה בכך נסיבה לקולא, אלא להיפך. אלכוהול ידוע כחומר הגורם להפחתת עכבות ואם המשיב עושה בו שימוש, הרי שהסיכון הנובע ממנו אף גבוה יותר.

משכך, אני קובע כי המשיב אדם הינו אדם מסוכן ביותר למתלוננת, בני משפחתה ולציבור בכללותו.

גם כאשר נמצאו ראיות לכאורה ועילת מעצר, מצווה בית המשפט לבדוק את האפשרות לשחרורו של המשיב בתנאים מקלים יותר לחלופת מעצר.