מדינת ישראל נ' קנואת(עציר)

החלטה

הבקשה

1.בפניי בקשה למעצר עד תום ההליכים, לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.על פי הנטען בבקשה גופה, קיימת הצדקה בדין למעצר המשיב עד תום ההליכים, היות ובידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמה, קיימת עילת מעצר כדין ואין בנמצא חלופת מעצר מהימנה. לטענת המבקשת, קיימת עילת מעצר כדין וזאת בשים לב למעשה ולנסיבותיו האישיות השליליות של העושה/המשיב. וכן, אין להשיג את תכלית המעצר דרך שחרור המשיב בערובה בתנאים כלשהם.

התגובה

3.המשיב מתנגד לבקשת. לטענתו, אין הצדקה בדין לבקשה. בענייננו-שלנו, לא מתקיימת עילת מעצר כדין. אין חזקת מסוכנות סטטוטורית. המדובר באירוע בודד של עבירת איומים מילולית בלבד כשלא נוספה לעבירה כל עבירה נוספת ולא נעשה שימוש בסכין או בחפץ אחר. לא נעשתה כל פעולה נוספת להוציא לפועל את האיומים. המשיב נמצא בנתק מוחלט מהמתלוננים. במשך השנתיים האחרונות, אין תלונות נוספות. על-כן, יש לשחררו ללא תנאים. לחילופין, מציע הוא להשתחרר בחלופת מעצר לפי שיקול דעת בית המשפט, ובכלל זה מעצר בית, תוך אפשרות ליציאה לעבודה.

כתב האישום

4.על פי כתב האישום, בתאריך 19/7/10 בשעה 18:45 או בסמוך לכך, הגיע המשיב לבית אשתו ו-3 ילדיו, עצר את רכבו בחצר הבית והחל לקלל את בניו ראני ואדם ואף איים בפגיעה, שלא כדין, באשתו ובילדיו. המשיב איים על הבן אדם, שיגיע למפעל בו הוא עובד, ואיים כי ישרוף את הבית ואותם. בגין מעשה זה, מייחסת המבקשת למשיב עבירת איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").

דיון

עילת מעצר

5.לית מאן דיפליג, כי בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האשמה. הפלוגתא נסובה סביב שאלת קיומן של עילת מעצר וחלופת מעצר.

6.לדידי, בענייננו-שלנו קיימת עילת מעצר כדין .ראשית,טיב העבירה ונסיבות ביצועה: המדובר בעבירת איומים (לכאורה ) בתוככי המשפחה - איומים בפגיעה שלא כדין בגופם וברכושם של בת זוג והילדים המשותפים.המדובר בעבירה (לכאורה) חמורה ,מכוערת וללא כל הצדקה בדין.

7. שנית, נסיבותיו האישיות של המשיב, הן שליליות. למשיב עבר פלילי. בעברו הוא הורשע בעבירות של קבלת דבר במרמה, תגרה, תקיפה בנסיבות מחמירות – תקיפת בת זוג תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה ממשית ואיומים על בת זוג. במסגרת ת.פ. 12717/07/2008 שלום נצרת ,הורשע המשיב (ביום 4/9/08) בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית של בת הזוג, תקיפת סתם של בת זוג, איומים והיזק בזדון. הוא נידון למאסר בפועל לתקופה של 9 חודשים, מאסר על תנאי וחתימה על התחייבות.לענייננו, תלוי ועומד כנגד המשיב מאסר על תנא בר הפעלה בן 4 חודשים. חרף כל אלה, חזר המשיב לסורו ואף ביתר שאת.קשה להתעלם מן הרושם, כי לגבי המשיב "כל דאלים גבר" ואין עליו מורא של דין.

8.שלישית, ככלל, עבירת האיומים אינה מקימה חזקת מסוכנות , אך האיום יחד עם נסיבות אחרות, עלול להוות ראיה למסוכנות. (ראה- בש"פ 3384/97 זוהר מגרילשווילי  נ' מדינת ישראל, תק- על 97(2) 63).כמבואר, מסוכנותו של המשיב, הן לפרט והן לכלל, נגזרת הן מהמעשה ונסיבותיו והן מנסיבותיו האישיות השליליות של המשיב. לכך יש להוסיף, כי המשיב, הרוחץ בנקיון כפיו, אינו לוקח אחריות על מעשיו ואינו מתחרט עליהם.

חלופת מעצר

9. במטרה לבדוק קיומה של חלופת מעצר סבירה ומהימנה בעניינו של המשיב,

רואה אני לנכון להזמין תסקיר מעצר.

התוצאה

10.אני מורה לשירות המבחן למבוגרים להגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. לתשומת לב שירות המבחן, המשיב עצור בבית מעצר צלמון.