מדינת ישראל נ' קנו(עציר)

בפני

שופטת שרון קיסר

הכרעת דין

אומר כבר בפתח הדברים, כי הגעתי לכלל מסקנה שיש לזכות את הנאשמת מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

מבוא

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה שתי עבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 334 בצירוף סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והחזקת סכין במטרה לא כשרה לפי סעיף 186א לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, בתאריך 13.3.09 בשעה 02:00 או בסמוך לכך, במהלך ויכוח עם המתלוננת, הוציאה הנאשמת סכין שהחזיקה ברשותה אותה שעה, ודקרה באמצעותו את המתלוננת בבטן עליונה צד שמאל ובמותן ימין. כתוצאה מהדקירות נגרמו למתלוננת פצעי דקירה, אשר בעטיים הובהלה למחלקה לרפואה דחופה בבית חולים אסף הרופא, ונזקקה בין היתר לתפירת החתך בבטן העליונה.

הנאשמת אינה חולקת על כך שהמתלוננת נדקרה ונגרמו לה הפצעים שפורטו בכתב האישום, אולם היא טוענת כי לא היא זו שדקרה את המתלוננת.

ראיות התביעה

עדי התביעה שהעידו בנוגע לשאלה שבמחלוקת הינם המתלוננת, עדת ראייה בשם פנינה בוליה (להלן: "פנינה") והשוטר שלומי חג'ג' שהגיע למקום לאחר האירוע.

יצוין לעניין זה כי עדת התביעה שרה אדיסו, אשר על פי העדויות היתה עדה לאירוע זומנה הן על ידי התביעה והן על ידי ההגנה ואולם למרות מאמצי שני הצדדים היא לא אותרה, ועל כן לא העידה בבית המשפט. הסנגור ביקש להגיש את הודעתה במשטרה, אולם בשל התנגדות המאשימה ההודעה לא התקבלה.

המתלוננת העידה כי בעקבות סכסוך שהיה לה עם הנאשמת בין היתר על כך שהנאשמת פיזרה את בגדיה בבית בו שהו לעיתים, התפתח ביניהן ויכוח, במהלכו קיללו זו את זו, היא דחפה את הנאשמת והנאשמת דקרה אותה מספר פעמים. לדבריה, שרה אדיסו (להלן:"שרה"), חברה משותפת שלה ושל הנאשמת, נכחה באירוע אולם שוחחה בטלפון בזמן שהנאשמת דקרה אותה.

העדה פנינה בולייה (להלן: "פנינה"), ציינה כי ראתה את האירוע כולו מחלונה, הן את אשר התרחש לפני הדקירה והן את שאירע לאחריו. היא ראתה את המתלוננת מתווכחת עם מישהי "אתיופית" בנושא הקשור לבגדים, אשר בעקבותיו אותה אחת דקרה אותה. כן ציינה כי באירוע נכחה גם מישהי נוספת אותה כינתה "אתיופית הודית". (להלן: "הנוכחת השלישית").

עם זאת, במהלך עדותה, ציינה פנינה בצורה ברורה, הן בחקירה נגדית והן בחקירה חוזרת לתובע, כי הנאשמת איננה מי שהיא ראתה דוקרת את המתלוננת באירוע נשוא כתב האישום, וכי זו שדקרה את המתלוננת היתה יותר "שמנמונת ונמוכה". יצוין, כי כעולה מחקירתה ומדברי התובע, פנינה אמרה זאת כבר לתובע עוד עובר לדיון, כאשר ראתה את הנאשמת בבית המשפט.

ואלה דבריה לעניין זה בחקירה נגדית:

"ש. אני מצביע לך על הנאשמת. היא אמרה פה שהיא שמעה אותך אומרת בכניסה לאולם לתובע לפני שהשופטת נכנסה לאולם "זה לא היא, ההיא היתה שמנמונת"

ת. נכון" (עמ' 30 שורות 24-26).

ובחקירה חוזרת:

"ש. מספר הסנגור שאת אמרת לי שהנאשמת היא לא זאת שאת ראית. בחוץ סיפרת לי על הארוע, מה אמרת לי?

ת. שזה לא זאת שאני ראיתי, שאני ראיתי מישהי יותר שמנמונת ונמוכה. ההודית היתה מלאה שמנה, השניה הייתה פחות אבל נמוכה יותר.