מדינת ישראל נ' קוך

הכרעת דין

1.לנאשם מיוחסת עבירה של חניה על מדרכה בניגוד לסעיף 5(ה)(3) לחוק העזר לר''ג (העמדת רכב וחנייתו) התש''מ-1980.

2.הנאשם הודה הלכה למעשה בכך שחניית רכבו, כפי שניתן לראות בתמונה שצולמה ת/1, אך טוען כי במשך 10 שנים שהוא מתגורר במקום, לא נאכפו חוקי החניה, והוא חנה על המדרכה במשך מאות רבות של פעמים כל אותן שנים, כמו גם שכניו ויתר הבאים למקום, ללא מפריע. הנאשם אף צירף סדרת תמונות שצולמו על ידו באותו רחוב (נ/1), ובה ניתן לראות רכבים חונים על המדרכה באותו רחוב.

3.לשיטת הנאשם, יש לזכותו בנסיבות מעין אלה, שכן מדובר בשינוי מדיניות של הרשות המקומית, והיה עליה להתריע על כך מבעוד מועד.

4.הפקחית מטעם הרשות המקומית שהעידה בפניי, ציינה כי באותו רחוב לא נאכפת החניה באופן סדיר, כמו גם בחלקים אחרים של העיר ר''ג, אלא פקח מגיע למקום רק בעקבות קריאה ממוקד העיריה, המתייחסת לחניה שלא כחוק המפריעה למאן דהוא.

5.טענתו של הנאשם למעשה מהווה טענה של הגנה מן הצדק. טענה זו מעוגנת כיום בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי, ולפיו בית המשפט יבטל את כתב האישום אם ניהול המשפט עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית. הפסיקה הנוגעת לכך, הן לפני חיקוק סעיף זה בשנת 2007 והן לאחר מכן, קבעה כי טענה מעין זו תתקבל במקרים חריגים ונדירים במיוחד, כאשר יש לבחון את שערורייתיות התנהלות הרשות כנדבך מרכזי לצורך הכרעה בנושא זה. עוד נקבע, כי ככלל טענה מעין זו לא תתקבל בענייני דיומא (ע.פ. 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל, בע'מ 370 לפסק הדין).

6.סבורני כי בנסיבות העניין, אין לקבל את הטענה. ככלל, אין פסול בכך שרשות מקומית מתעדפת אכיפת חוקי חניה באזורים מסוימים בעיר, הומים יותר, שכן כוח האדם הפועל בנושא ברשות המקומית, מוגבל מטבע הדברים, ונענית לתלונות מוקד במקרים מתאימים באותם מקומות.

7.המאשימה הציגה דו''ח (ת/2) שמלמד כי אכן לא נרשמו דוחות רבים בשנים האחרונות באותו רחוב (בדו''ח זה מופיעים 9 דוחות לשנים 2008 ואילך), אך הדו''ח מלמד כי נרשמו דוחות, ככל הנראה כפי שהעידה הפקחית, כאשר היו קריאות מוקד. כמו כן אציין כי מצוקת חניה קשה, ככל שתהיה, איננה מתירה ביצוע עבירות על חוקי חניה.

8.לפיכך, אינני סבור כי זהו המקרה הנדיר והחריג שבו יש לקבל טענת הגנה מן הצדק.

9.בהינתן האמור, הנאשם מורשע בעבירה המיוחסת לו.

ניתנה והודעה היום א' אדר תשע"ג, 11/02/2013 במעמד הנוכחים.

יעקב שקד, שופט

גזר דין

1.הנאשם הורשע בעבירה של חניה על מדרכה.

2.ניתן לראות מהתמונה ת/1 כי הרכב חוסם את חלק הארי של המדרכה, אם כי יש רווח מסוים שמוערך על ידי בכמטר בין הרכב לבין הגדר. סבורני כי בנסיבות העניין, למרות דחיית טענת ההגנה מן הצדק, יש להתחשב בנסיבות הקשורות בעניין, ובעובדה שמשך שנים ארוכות סבר הנאשם כי לא יקבל דוחות, כפי שציין בעדותו.

3.לפיכך ישלם הנאשם סך 400 ₪ תוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתנה והודעה היום א' אדר תשע"ג, 11/02/2013 במעמד הנוכחים.

יעקב שקד, שופט