מדינת ישראל נ' פרץ(עציר)

החלטה

בהחלטה מיום 14/2/12 קבעתי, כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע שתי עבירות של סחר בסמים מסוכנים - במסגרת שתי עסקאות נפרדות, מכר הנאשם לסוכן משטרתי סמוי סמים מסוכנים מסוג חשיש בהיקף כולל של כ- 292 גרם (בשתי העסקאות יחד), בתמורה לסכום כולל של 7,500 ש"ח. עוד קבעתי, כי מתקיימת במקרה הנדון עילת מעצר בגין המסוכנות הנשקפת לציבור מהמשיב, הן כעילה סטטוטורית והן כעולה מנסיבות המקרים.

עם זאת, נוכח מצוות המחוקק לשקול בכל מקרה ונסיבותיו האם קיימת אפשרות של השגת מטרת המעצר בדרך של שחרור בתנאים שפגיעתם בחירותו של המשיב תהיה פחותה יותר, ובהתחשב בכך שהמשיב אדם צעיר יחסית (כבן 24) ורשימת ההרשעות הקודמות שלו איננה עשירה מאוד, מצאתי לנכון להפנות את המשיב לעריכת תסקיר מעצר בעניינו.

תסקיר שירות המבחן המליץ על שחרור המשיב בתנאי מעצר בית בבית הוריה של אשתו בעכו, תחת פיקוח הורי אשתו ושתי אחיותיו ובפיקוח מעצר של שירות המבחן.

קצין המבחן התרשם מהורי אשתו של המשיב כי הם אנשים רציניים ו אחראיים, והעריך, כי יש ביכולתם להציב גבולות להתנהגותו ולהוות דמויות סמכותיות עבורו. לדבריהם של הורי אשתו, המשיב חש בושה כלפיהם לאחר מעצרו ועל כן יכבד ויענה לסמכותם. עוד העריך קצין המבחן כי אחיותיו של המשיב יכולות להוות עבורו מקור לתמיכה ולסייע בפיקוח עליו בעת הצורך.

המבקשת מתנגדת ומבקשת להורות על מעצרו עד תום ההליכים, תוך הפניה להלכות בנושא חוסר ההתאמה של מבצעי עבירות סחר בסמים לחלופת מעצר בדרך כלל.

המשיב ביקש לשקול פעם נוספת את עוצמת הראיות לכאורה בתיק, בהסתמך על דבריו של בית המשפט המחוזי בערר שהוגש על החלטתי מיום 14/2/12. שם התייחס בית המשפט לצורך לבחון במסגרת ההחלטה בעניין ראיות לכאורה, גם חוות דעת שהוגשה מטעם המשיב. המשיב הגיש חוות דעת של מומחה לזיהוי קול אשר שוללת את טענת הסוכן המשטרתי, כי מי שדיבר איתו בשיחת טלפון מקדימה לביצוע עסקת הסם, שהוקלטה, הוא המשיב.

כן ביקש המשיב לאמץ את המלצות תסקיר המעצר ולהורות על שחרורו בתנאי מעצר בית מלא בבית הורי אשתו בעכו בפיקוחם ובפיקוח שתי אחיותיו.

דיון והכרעה

בהחלטתו של בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' טובי בעמ"ת 30632-02-12) נאמר כך:

"עיינתי בסעיף 14 להחלטת בימ"ש קמא ונראה לי שניתן להסתפק בקביעה כי במסגרת ההחלטה על אודות עוצמת הראיות, על בית המשפט לשקול גם ראיות לכאורה המוגשות מטעם ההגנה, הכל ברמה לכאורית ומבלי להכנס למהימנות שיש לייחס לראיות.

בית משפט קמא יתן את דעתו כמובן לעוצמת הראיות כפי שימצא אותן במסגרת ההחלטה הסופית בנוגע לחלופת המעצר שתוצג."

לאחר ששקלתי בשנית את כל הראיות בתיק החקירה באתי לכלל מסקנה, כי אין בקיומה של חוות דעת מומחה מטעם המשיב כדי להחליש את הראיות לכאורה באופן המשנה את השיקולים בעניין מעצרו או שחרורו של המשיב.

בפסק דינו של הנשיא (דאז) כבוד השופט א' ברק בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, צוטטו דבריו של כבוד השופט א' גולדברג בבש"פ 307/92 חיים בן שטרית נ' מדינת ישראל, אשר התבטא בעניין השוואה בין חוות דעת בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, כדלקמן:

"... אין לומר כי חוות הדעת של מומחה ההגנה משוללת יסוד על פניה, ומידת מומחיותו ומהימנות מימצא, ראוי להם שיתבררו במהלך הדיון, לאחר חקירה, שרק על פיה יהא בידי בית המשפט להגיע למסקנה בדבר משקל העדות.

אולם גם אם אין מקום לשלול על הסף את עדות המומחה בשלב זה, עומדת כנגדה עדותה של מומחית התביעה, ולא ניתן לומר בשלב זה איזו עדות מבין השתיים תהיה מקובלת על בית המשפט. ..... כיוון שאין בידי לקבוע בשלב זה דבר לגבי העדפת מי מן המומחים, כי אז נותרה כראיה מפלילה, לכאורה, עדותו של הסוכן הסמוי, אשר די בה כדי לאשר את החלטתו של בית המשפט המחוזי".

מתאימים לענייננו במיוחד דברי כבוד השופט ע' פוגלמן בבש"פ 8476/07 עלא דואהדה נ' מ"י:

" להשקפתי, על פני הדברים, הודעותיו של הסוכן במשטרה די בהן, בשלב הדיוני בו אנו מצויים עתה, כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו ברמה הנדרשת. כאמור, הסוכן אף זיהה את קולו של העורר. בא כוחו של העורר לא חלק בפני על קיומה של היכרות מוקדמת בין העורר לסוכן, ועל כן, אין לדעתי חשש כי הסוכן העלה את שמו של העורר מבלי לדעת מי הוא. באשר לשאלת זיהוי הקול אומר, כי אף שייתכן כי עריכת בדיקה מעבדתית לזיהוי קול היתה עשויה לשפוך אור נוסף על הודעותיו של הסוכן, אי-עריכתה של בדיקה זו אינה הכרחית בכל מקרה ומקרה ובוודאי שהיא אינה מחלישה את עוצמתן של הראיות לכאורה הקיימות נגד העורר (והשוו: בש"פ 6466/06 עקול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.8.06) פסקה ד להחלטתו של השופט רובינשטיין; ע"פ 496/88 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 793, 801 (1989).

העורר העלה שורה ארוכה של השגות שמטרתן לתקוף את מהימנותו של הסוכן, נוכח עברו הפלילי והתמכרותו לסמים. אולם, כפי שציינו הערכאות הקודמות, בשלב של מעצר עד לתום ההליכים בית המשפט אינו מכריע בשאלת מהימנותם של עדים שכן כידוע "הכרעה זאת נעשית בהליך הפלילי העיקרי. אין מקומה בהליך הביניים שעניינו מעצר הנאשם עד לתום ההליכים נגדו" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996)). והשוו: עניין עקול הנ"ל; בש"פ 10251/04 קריאולין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.12.2004). אוסיף ואומר כי אכן, בהסכם ההפעלה שנחתם עם הסוכן הותר לו להשתמש בסמים, אולם יש טעם בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הפרשנות הגורפת אותה הציע בא-כוחו של העורר להיתר זה אינה הפרשנות האפשרית היחידה..."

כך אף בעניין שלפני. חוות הדעת מטעמו של המשיב, אשר נועדה להפריך את עדותו של הסוכן המשטרתי, כי מי שדיבר איתו בטלפון וזוהה על ידו בהקלטת השיחה הוא המשיב, כבודה במקומה מונח, אך אין באפשרותי בשלב זה של ההליכים לקבוע איזו ראיה עדיפה.