מדינת ישראל נ' פורסוב(עציר)

החלטה

בפני בקשה לחילוט רכבו של הנאשם.

הנאשם הורשע בשתי עבירות של התפרצות וגניבה ונדון לעונש מאסר בפועל של 24 חודשים וכן ענישה צופה פני עתיד.

הרכב נשוא הבקשה הינו רכבו של הנאשם, אשר באמצעותו הגיע מאזור מגוריו בפ"ת למקום ההתפרצות בקריית מוצקין ובו נסע חזרה לאחר ביצוע ההתפרצות והגניבה, כשהרכוש הגנוב מונח בתוך שקית. מדובר בגניבה של פריטי ערך מדירת מגורים – תכשיטים, מצלמה, טלפון נייד וכסף מזומן.

התביעה טוענת כי הרכב, שנתפס כמוצג בתיק, שימש את הנאשם ככלי לביצוע עבירות ההתפרצות והגניבה ועל כן יש לחלטו, כחלק מהעונש, בהתאם לסמכות בית המשפט לפי סעיף 39(א) לפסד"פ.

הסניגור מצביע על כך שהבקשה לחילוט הרכב הוגשה אחרי הטיעונים לעונש, ולמעשה נדונה לאחר מתן גזר הדין ביום 3.7.12, היינו לאחר שבית המשפט סיים את גזירת עונשו של הנאשם.

כמו כן טוען הסניגור, כי הקשר בין הנהיגה ברכב לבין ההתפרצות הינו רופף, שהרי הנאשם יכול היה להגיע למקום ביצוע ההתפרצות גם בתחבורה ציבורית או בטרמפ, וגם את הרכוש הגנוב היה יכול לקחת עמו, בשקית אליה הכניסו, רגלית ו/או בתחבורה ציבורית, כך שאין קשר ממשי בין ביצוע העבירות לבין השימוש ברכב.

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, אני סבורה שאין בנסיבות המקרה קשר אמיץ בין השימוש ברכב לבין ביצוע העבירה, שיש בו כדי להצדיק מבחינה מהותית ופנולוגית את חילוט הרכב. השימוש שעשה הנאשם ברכבו הפרטי כדי להגיע למקום ההתפרצות ולנסוע ממנו לאחר השלמת העבירה הינו עובדה חיצונית שאינה חלק אינהרנטי מביצוע העבירה ואינה תנאי הכרחי להצלחת הביצוע ו/או הובלת הרכוש ו/או ההימלטות מזירת העבירה.

מקרה זה אינו שונה מהותית ממקרה בו נאשם נכנס לרכבו, נוסע לביתו של אחר, תוקף אותו וחוזר הביתה בנסיעה. האם גם במקרה כזה תבקש המאשימה לחלט את הרכב כחלק מהענישה? לדעתי, כדי שהחילוט יהווה חלק מהעונש ההולם, יש צורך בזיקה הדוקה יותר בין העבירה לבין השימוש ברכב, כגון במקרים בהם מתבצעת הסעה אסורה על פי חוק כשהרכב הותאם במיוחד לשמש להסעות כאלה, או מקרים בהם יש לעבריינים צורך בהובלת רכוש כבד, שלא ניתן להובילו רגלית או בתחבורה ציבורית, והרכב משמש לכך. כך גם במקרים בהם הרכב הינו חיוני להימלטות מהירה מזירת העבירה כגון במקרים של שוד בנק או עסק אחר.

לפיכך אני דוחה את הבקשה ומורה כי הרכב יוחזר לנאשם ע"י מיופה כוחו.

יחד עם זאת, בהתאם להצעת הסניגור וכדי לאזן את אי הטלת רכיב כספי בענישה, אני מורה כי מתוך ההפקדה בתיק יחולט סך של 4,000 ₪ והיתרה תוחזר לנאשם ע"י ב"כ.

ניתנה היום, י"ד תמוז תשע"ב, 04 יולי 2012, בהעדר הצדדים.