מדינת ישראל נ' עובדיה(עציר)

גזר - דין

א.פתח דבר

1)הנאשם זוכה מחמת הספק לאחר שמיעת ראיות מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום – חבלה בכוונה מחמירה, והורשע על פי הודאתו ועל פי מכלול הראיות בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ובהחזקת סכין – עבירות לפי סעיפים 333 בצירוף 335(א)(1) ו-186(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2)ב"קליפת אגוז" יצוין כי בהכרעת הדין נקבע שהנאשם רכש בתאריך 2.11.11, סכין מסוג ארקוסטיל שאורך להבהּ 12.5 ס"מ, ועשה כן במטרה לדקור את אחיינו – אסף מנצור (להלן: "המתלונן"). לאחר הקנייה נסע הנאשם למקום עבודתו של המתלונן.

בסמוך לשעה 14:00, הוא נכנס למקום בו עבד המתלונן וביקש ממנו הלוואה בסכום של 700 ₪. משנענה בשלילה, הוא יצא מהחנות והמתין לצאת המתלונן. מספר דקות לאחר שהמתלונן יצא ופנה לנעול את דלת החנות, נצמד הנאשם לגבו ודקר אותו בסכין דקירה אחת בחלק הימני של גבו. המתלונן החל לדמם, התמוטט על הרצפה ופונה לבית החולים איכילוב. הוא נותח ולאחר מכן הורדם והונשם במחלקת טיפול נמרץ.

ב.ראיות לעונש מטעם הנאשם

3)מטעם הנאשם העידו אחותו, אחיו ובנו כעדי אופי. מעדותם עולה כי הנאשם לא נהג באלימות בעבר ולא הסתבך בפלילים. כמו כן העידו על חרטתו, על רצונו להשתקם וקשייו במהלך מעצרו.

4)מחוות דעת פסיכיאטרית שהתקבלה לגביו במסגרת הליך המעצר בתאריך 21.11.11 (במ/1), עולה כי הנאשם לא היה בעת ביצוע העבירה במצב פסיכוטי, וכי הוא כשיר לעמוד לדין. עוד צוין בחוות הדעת כי הנאשם אינו מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאשפוזים קודמים, והוא עצמו שלל קבלת טיפול פסיכיאטרי במרפאה ציבורית או באופן פרטי.

ג.טיעוני ב"כ המאשימה

5)ב"כ המאשימה עתרה לבית המשפט להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך וכן מאסר על תנאי ופיצוי כספי בהדגישה, כי לנאשם אין אמנם עבר פלילי, אך אין עסקינן במעידה רגעית אלא במעשה מתוכנן שכלל רכישת סכין לצורך פציעת המתלונן. עוד ציינה ב"כ המאשימה את הנזק הקשה שנגרם למתלונן, והוא סבל מחתכים בריאה ושברים בצלעות, וכיום הוא סובל מכאבים ואיננו מסוגל להרים משאות כבדים. הוא נאלץ לעבוד בעבודות משרדיות ואיננו יכול לעבוד שעות נוספות, כך שפרנסתו נפגעה.

עוד טענה ב"כ המאשימה כי על בית המשפט להעביר מסר הרתעתי חד משמעי כלפי תופעת פתרון הסכסוכים באמצעות שימוש בסכין.

6)ב"כ המאשימה הפנתה לע"פ 618/06 מדינת ישראל נ' פלוני (פורסם בנבו, 19.3.2007) שם נדון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הדחה בחקירה, בידוי ראיות ואיומים. הנאשם דקר את אשתו בבטנה, סירב להזעיק עזרה רפואית, והותיר אותה מדממת במשך מספר שעות תוך שהוא אומר כי הוא ממתין למותה. לבסוף הסכים הנאשם להזעיק אמבולנס תוך שהוא מתנה זאת בכך שהמתלוננת תאמר לחוקרי המשטרה כי הותקפה על ידי שני אלמונים שפרצו לדירה. בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונשו על שמונה שנות מאסר בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי.

עוד הפנתה ב"כ המאשימה לע"פ 10580/08 יוסף אמר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2.2.2010), שם נדון עניינו של מערער שדקר את שכנו במהלך ויכוח, והורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה. בית המשפט המחוזי גזר עליו שבע שנות מאסר בפועל ושנה מאסר על תנאי. בית המשפט העליון דחה את הערעור בכותבו:

"התרענו בעבר רבות נגד התופעה המתפשטת של "יישוב" סכסוכים, תוך שימוש בנשק, והמקרה הנוכחי שב ומלמד כי אותה תת-תרבות פשטה כנגע בחברה בישראל. כדי לסלק תופעה זו מחיינו, ולמצער, לצמצם את ממדיה, אין מנוס מהנהגתה של מדיניות ענישה מכבידה, הן כדי לגמול ליחיד על מעשיו, ובעיקר כדי להרתיע את הרבים".

בנוסף הפנתה ב"כ המאשימה לע"פ 2854/08 גיונדוס איסקוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 18.1.09) שם נדון עניינו של מערער אשר הורשע בעבירות חבלה בכוונה מחמירה והחזקת סכין.

המערער תקף את המתלונן, דקר אותו בסכין בגבו, ולאחר מכן דקר אותו דקירה נוספת לאורך לחיו השמאלית. בית המשפט המחוזי גזר עליו שש שנות מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלונן בסך 25,000 ₪. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בציינו:

"האלימות היא מן המאפיינים הקשים והנמשכים של עידננו; בין סמים לאלכוהול לריתחא בעלמא מונפים כלי נשק חמים או קרים, וסיטואציה של מה בכך הופכת לזירת דמים. אין איפוא מקום להתערבותנו בהכרעתו של בית המשפט קמא, ועל כן לא נוכל להיעתר לערעור.

עם זאת, יש לקוות כי המערער יתמיד בהתנהגות טובה בבית הסוהר, כדי שהאירוע הקשה יישאר כמעידה אחת בתולדותיו, ויוכל לחזור לתפקד כאדם מן הישוב לכל עניין; הדעת נותנת כי אם כך יהיה, יעמוד דבר זה לזכותו בהמשך, בלא שנקבע כמובן מסמרות – אך אנו מייחלים לכך".

עוד הפנתה ב"כ המאשימה לע"פ 9630/09 רותם זוהר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.7.2010), שם נדון עניינו של מערער שדקר מתלונן בבטנו והורשע בעבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין. בית המשפט המחוזי גזר עליו 54 חודשי מאסר שכללו הפעלת 12 חודשי מאסר על תנאי. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בציינו:

"כמעט ולא יעבור יום שלא נשמע בו על מעשה אלימות נוראי בו אדם תקף את רעהו, ופעמים רבות תוך שימוש בכלי נשק קר, כסכין. מעשי האלימות היו כמגפה הפושטת במדינתנו ומותירה אחריה חללים ופצועים ונראה כי אין יכולת לעמוד בפניה. על כן על בתי המשפט להרים תרומה לעצירת מגפת האלימות הנוראית. תרומה זו פירושה הוא הטלת עונשים חמורים על מי שנמצאו מדביקים אחרים ומסייעים למגפה להוסיף ולהתפשט".