מדינת ישראל נ' עבד אל כרים(אסיר)

החלטה

בפניי בקשת המדינה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

המשיב עומד לדין פלילי בגין ביצוע עבירות כדלקמן: פציעה בנסיבות מחמירות וכן החזקת סכין שלא כדין. העבירות וכן נסיבות ביצוען פורטו בהחלטה מיום 2.8.11 שניתנה על ידי כב' השופטת רונית בש (השופטת התורנית ביום הנ"ל).

אין מחלוקת בין הצדדים כי ישנן ראיות לכאורה וכן קיימת עילת מעצר, כפי שהדבר קיבל ביטוי בהחלטתה של כב' השופטת בש. הצדדים הופיעו וטענו לעניין חלופת המעצר לאחר שביהמ"ש הורה על זימון תסקיר שירות המבחן למטרה זו, תוך שצוין מפורשות כי אין בתסקיר כדי לחייב את ביהמ"ש באשר להחלטה שתינתן בסופו של יום בבקשה למעצר עד תום ההליכים.

שירות המבחן הגיש תסקיר מפורט אודות המשיב והביע את ממצאיו לעניין התרשמותו מהמשיב, ולבסוף הוצע לשחרר את המשיב למעצר בית מלא בשפרעם, כולל פיקוח אלקטרוני והעמדתו בפיקוח מעצר של שירות המבחן למשך חצי שנה.

ב"כ המדינה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, תוך שימת דגש על המסוכנות העולה מאופן ביצוע הדקירות וכן התכנון והביצוע המכוון של פציעת קטין (המתלונן) באמצעות סכין.

הסניגור ביקש לאמץ את עמדת שירות המבחן, תוך שהוא מפנה לממצאי התסקיר ולסולחה שנעשתה בין משפחת המשיב למשפחת המתלונן, לרבות ביטול התלונה במשטרה על ידי משפחת המתלונן.

לאחר שקראתי היטב את תסקיר שירות המבחן וכן שקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

המשיב דקר קטין בעקבות ויכוח מילולי, לאחר שהוא ניגש (בעקבות הויכוח המילולי) אל ביתו, נטל סכין והביאו לשם דקירת הקטין. המשיב דקר את הקטין מספר פעמים בגופו. בתכוף לאחר מכן הגיע אביו של המשיב, כאשר גם הוא נושא סכין וביחד עם בנו המשיב לעיל, המשיכו לדקור את הקטין בראשו, בבטנו, בגבו ובידיו, ואף נתנו לו מכות בידיהם.

ההתנהגות לעיל איננה מלמדת על פריצת זעם אקראית שבעטייה תקף המשיב את הקטין וגרם לו נזקי גוף קשים. המדובר בתכנון וביצוע דקירה במחשבה תחילה, לאחר שהמשיב ניגש אל ביתו, נטל סכין וחזר אל מקום הימצאו של הקטין ודקר אותו מספר פעמים. גם לאחר שאביו של המשיב הצטרף למעשה הדקירה, הוסיף המשיב ודקר פעמים נוספות את הקטין.

בעקבות מעשיו הנ"ל נמלט המשיב לאילת ורק לאחר מכן נעצר והובא לחקירה.

עברו של המשיב כולל שתי הרשעות קודמות, כאשר בשני המקרים מדובר בהחזקת סכין כולל דקירת אחר. מקרה אחד היה בשנת 2006, כאשר המשיב דקר אדם אחר, ומפאת גילו של המשיב אז הוטל עליו בביהמ"ש לנוער בקריות של"צ ופיצוי למתלונן. בתיק השני מיום 30.10.09, הורשע המשיב בהחזקת סכין והוטל עליו קנס ומאסר על תנאי למשך חודשיים, שהינו בר הפעלה.

שירות המבחן ציין, בין היתר, כי המשיב מבטא תחושות של תסכול ואכזבה נוכח התנהלותו והרשעותיו בפלילים. כמו כן, צוין בתסקיר כי שירות המבחן סבור שבמצבים מורכבים בעיקר, כאשר המשיב חש פגיעה בכבודו, הוא עלול להתנהג באופן אלים. המשיב מתקשה לקחת אחריות על התנהלותו הבעייתית ומשליך את האחריות על גורמים חיצוניים. מצב זה מקיים סיכון ברמה בינונית להישנות מעשים פורצי גבולות מצדו של המשיב בעתיד.

אמנם הקטין שנדקר יצא מכלל סכנה לאחר שטופל עקב הדקירות הרבות ואמנם נערכה סולחה בין שתי המשפחות, אך מותר לציין שהתוצאה יכלה להיות טראגית לאין שיעור, עקב הדקירות המרובות שהמשיב דקר את המתלונן.

במכלול הנסיבות לעיל, אינני סבור כי יש הצדקה להורות על חלופת מעצר, שכן המסוכנות הינה רבה ומעצר בית מלא אינו יכול לאיין מסוכנות זו של המשיב, כפי שהשתקפה מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות.

סוף דבר, אני מחליט לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ניתנה והודעה היום ה' אלול תשע"א, 04/09/2011 במעמד הנוכחים.

ג'מיל נאסר, שופט

הוקלד על ידי: גלית גבאי