מדינת ישראל נ' סעאדה(עציר)

פסק דין

1.לפנינו ערעור המדינה על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מרדכי כדורי) מיום 25.2.13 בת"פ 1302-06-12.

2.המשיב הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום שהוגש נגדו, בעבירות של נסיון גניבת רכב והחזקת מכשירי פריצה, זאת בשל כך שביום 28.5.12, ביחד עם אחר, ניסה לגנוב מכונית מסוג "פולקסווגן קאדי". בית משפט קמא גזר על המשיב עונש של 9 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן 8 חודשי מאסר על תנאי. בנוסף, הפעיל בית משפט קמא בחופף עונש של 6 חודשי מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגד המשיב.

3. לפני בית המשפט קמא עמד תסקיר שירות המבחן מיום 6.2.2013 בעניינו של המשיב. על פי האמור בתסקיר, המשיב כבן 23 שנה, שהה במעצר בית במסגרת תיק זה. קצינת המבחן התרשמה מפער בין הצהרותיו של המשיב לניהול אורח חיים תקין לבין התרשמותה מניהול אורח חייו בפועל. כן צויין כי לדברי המשיב, הוא החל לשתות אלכוהול לפני כשלוש שנים, וכי בעיתות משבר ומצוקה פונה המשיב לשתיית אלכוהול. קצינת המבחן העריכה כי במצבים בהם המשיב שותה אלכוהול, הוא נוטה לאיבוד שליטה, להפעלת שיקול דעת מוטעה ולהתנהגות עבריינית. המלצת שירות המבחן היתה לדחות את מתן גזר הדין לצורך בחינת אפשרות לשלב את המשיב בתכנית טיפולית לגמילה מאלכוהול.

4 בגזר דינו קבע בית המשפט קמא מתחם ענישה בין 7 חודשי מאסר לבין 20 חודשי מאסר בפועל. לגבי קביעת העונש בתוך המתחם התחשב בית המשפט בהודאתו של המשיב ובנסיבותיו האישיות כעולה מתסקיר שירות המבחן, לרבות נכונותו של המשיב להיעזר בטיפול הנוגע לבעיית שתיית האלכוהול ממנה הוא סובל. לחובתו של המשיב ציין בית המשפט את עברו הפלילי והעובדה שהעבירה נעברה בשעה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה. בית המשפט קבע כי מאחר שהמשיב טרם החל להשתתף בקבוצה טיפולית, אין מקום לסיים את ההליכים ללא עונש מאסר בפועל, וכי המשיב יוכל לקבל את הטיפול בין כותלי הכלא.

5. המערערת טוענת כנגד מתחם הענישה שקבע בית המשפט, והפנתה לפסיקה לפיה מתחם הענישה בעבירות דומות עומד על 10 עד 30 חודשי מאסר. כן נטען כי העונש שגזר בית המשפט קמא על המשיב מקל עמו יתר על המידה, גם ביחס למתחם הענישה שקבע בית המשפט. לטענתה, עבירת גניבת כלי רכב והעבירות הנלוות אליה פוגעות בביטחון הציבור, גורמות לבעלי הרכבים נזק והטרדה קשים ביותר, וכן גורמות לפגיעה כלכלית בציבור בכללותו, בשל עלויות הביטוח הגבוהות. לטענתה, טיבן של העבירות מחייב מתן דגש על שיקולי ההרתעה ושלום הציבור. כן נטען כי מעובדות כתב האישום עולה שהמשיב אינו בוחל באמצעים להשגת מטרתו, ובין היתר ניסיון להכות שכן אשר הגיע לברר את פשר מעשיו, ונסיונו להימלט מהמקום. בנוסף נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן את המשקל הראוי להרשעתו הקודמת של המשיב בעבירות דומות, לכך שעבר את העבירות כחצי שנה לאחר שסיים לרצות עונש מאסר בגין עבירות דומות וכאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי. המערערת טוענת כי טעה בית המשפט גם בכך שהפעיל את המאסר על תנאי כולו בחופף למאסר הנוכחי, וזאת בניגוד להוראות החוק ולהגיונם של דברים. עוד צויין כי ביום 4.4.2013 נגזר דינו של המשיב בתיק נוסף, שם הוטלו עליו חודשיים מאסר בפועל, מהם 45 יום בחופף ו- 15 יום במצטבר למאסר הנוכחי.

6. ב"כ המשיב טען, כי גזר הדין אינו מקל עם המשיב אלא אף מחמיר עימו באופן ניכר, מאחר שבית המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן לנקוט בהליך שיקומי. כן טען כי הענישה אינדיבידואלית וכי בעניינו של המשיב ישנה הצטברות של שיקולים מקלים. לטענתו מדובר בצעיר בן 23.5, הסובל מבעיית שתיית אלכוהול, שהיא הרקע לעבירות. בתסקיר שירות המבחן מפורטות נסיבות חייו הקשות של המשיב. כן התייחס למעצר הבית הממושך בו שהה המשיב, שלדבריו שקול בחלקו למעצר של ממש.

7. הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור. מדובר באירוע במהלכו המשיב ואדם נוסף

פרצו לרכב, ניפצו את החלונות וגרמו נזק למערכת ההנעה של הרכב. השניים לא הצליחו להשלים את הגניבה, מאחר שלמקום הגיע שכן. המשיב והאחר ניסו לתקוף את השכן, אך השכן השתלט על המשיב ואילו האחר נמלט. מדובר בעבירה העולה כדי מכת מדינה, פוגעת בציבור ובתחושת הביטחון שלו. זאת ועוד, מדובר במשיב שלחובתו הרשעות קודמות, האחת בעבירת אלימות שנעברה ביום 1.5.07 (ת"פ 6357/08), ואשר גזר הדין בגינה ניתן לאחר גזר הדין הנוכחי, ולפיו נגזר על המשיב מאסר למשך חודשיים, מהם 15 יום במצטבר למאסר הנוכחי והיתרה בחופף לו. העבירה השנייה היא עבירה של גניבת רכב וקשירת קשר לביצוע פשע, עליה נדון המשיב ביום 17.4.11 לעונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה של שישה חודשים ויום אחד, וכן למאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים (ת"פ 39131/11). התיק הנוכחי נוגע בעבירה שנעברה על ידי המשיב כשבעה חודשים לאחר ששוחרר מהמאסר שהוטל עליו בעקבות הרשעתו בעבירה השנייה, ובעוד עונש מאסר על תנאי לתקופה של שישה חודשים תלוי ועומד נגדו, וכן בשעה שהתנהל נגדו התיק הראשון. לכך יש להוסיף את בעיית השתיה ממנה סובל המשיב, ואשר יש בה כדי להביא להתנהגות עבריינית. בנסיבות אלה, לא היה מקום להפעיל את המאסר על תנאי כולו בחופף למאסר החדש. מדובר במאסר על תנאי שנגזר על המשיב בגין עבירות דומות, כאשר העבירה הנוכחית נעברה תקופה לא ארוכה לאחר שחרורו של המשיב ממאסר בתיק הקודם. לפיכך, על אף הנסיבות המקלות, ובהן הודאתו של המשיב וקבלת אחריות וכן מעצר הבית הממושך בו שהה המשיב, יש מקום להתערב בעונש שנגזר על המשיב.

8.סוף דבר. לאור האמור לעיל, ומאחר שבית המשפט שלערעור אינו ממצה את הדין, אנו מקבלים את הערעור ומפעילים את המאסר על תנאי מת"פ 39131-01-11 חציו בחופף וחציו במצטבר, כך שסך הכל תעמוד תקופת המאסר בפועל על 12 חודשים. מתקופת המאסר יש לנכות את ימי מעצרו של המשיב מיום 28.5.2012 עד 20.6.2012. יתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ג, 17 יוני 2013, במעמד הנוכחים.

אריה רומנוב, שופט

רבקה פרידמן-פלדמן, שופטת

ראובן שמיע, שופט