מדינת ישראל נ' סלומון

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 07.11.10 בשעה 18.00 או בסמוך, ברחוב לוינסקי 94 תל אביב, השתמש הנאשם בטלפון נייד שעה שהיה בתנועה, בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העידה השוטרת קרן טל. עדותה נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר היא רשמה ביום המקרה – ת/1. על פי רישומה של השוטרת, ביום האירוע, נהג הנאשם על רחוב לוינסקי בנתיב הימני מבין שני נתיבים. תוך נהיגה אחז הנאשם ביד ימין סמוך לפה מכשיר טלפון נייד שחור מחובר בסליל שחור וביד שמאל אחז את ההגה. תוך נהיגה רצופה. השוטרת עמדה באכיפה בלוינסקי בסמוך לבית 94. מבחינה בנאשם דרך השמשה הקדמית כאשר היא במרחק 5-7 מהנאשם. כאשר השוטרת ירדה לעצור את הנאשם, הנאשם הניח את המכשיר על כסא. כאשר נעצר הנאשם, המכשיר היה על הכסא בו הבחינה השוטרת. כאשר הטלפון היה מחובר לסליל שחור.

תגובת הנאשם לאוזני השוטרת במעמד רישום הדו"ח הייתה: "בסה"כ רציתי לכבות את הטלפון ושהחזקתי אותו הייתי בעצירה. מכחיש את כל מה שרשום למעלה."

בבית המשפט טען הנאשם כי הוא לא דיבר בטלפון, הנאשם עמד בצומת המתין ברמזור כדי לפנות ימינה, השוטרת עצרה אותו, מבחינתו לא היה דבר. לטענת הנאשם יש לו טלפון קבוע, ודיבורית ניידת. אין לו סיבה לעשות טלפון שהניידת 10 מ' ממנו. הנאשם המציא לבית המשפט פלט שיחות יוצאות ותמונות. בחקירה נגדית טען הנאשם כי יש לו 2 מכשרים אחד קבוע והשני המכשיר שלו שנמצא על הכיסא באוטו. הנאשם הציג פלט שיחות יוצאות רק של המכשיר שבו טענה השוטרת שהוא דיבר איתו. הנאשם נשאל לגבי אחיזת המכשיר הנייד והשיב "היא לא אומרת שאחזתי היא אומרת שדיברתי. היא אמרה שאחזתי מכשיר צמוד לפה." הנאשם אישר את שראתה השוטרת כי הטלפון היה על הכיסא מחובר לסליל. לגבי תגובתו טען הנאשם "אמרתי לה שיכול להיות שבזמן שהייתי ברמזור הורדתי את הטלפון השני. אני לא דיברתי בטלפון. יכול להיות שהיא ראתה אותי מוריד את המירס."

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטרת היא אמת.

השוטרת טענה כי ראתה את הנאשם כאשר הוא אוחז את הטלפון תוך כדי תנועה. הנאשם אישר, כי אכן אחז בטלפון. אולם, הדבר התרחש שעה שהיה בצומת בעצירה. השוטרת רשמה בדו"ח בצורה מפורשת כי ראתה את הנאשם אוחז בטלפון במרחק של 5-7 מטר ממנה. הנאשם לדבריו המתין בצומת במרחק 10 מטר. במצב דברים זה לא ניתן לומר כי יתכן והשוטרת טעתה כיוון שהמרחק אותו ראתה השוטרת את הנאשם הוא לאחר הפניה ימינה של הנאשם, שעה שהוא ברחוב לוינסקי בנתיב הימני. הנאשם בחקירתו הנגדית אישר את אשר שראתה השוטרת כי הטלפון היה על הכסא מחובר לסליל. בנסיבות אלו העדפתי לקבל את גרסת השוטרת על גרסת הנאשם. לולא ראתה השוטרת את הנאשם לאחר הפניה אוחז בטלפון היא לא יכלה לתאר לפרטים את האמור בדו"ח, פרטים אותם אישר הנאשם. הנאשם הציג בבית המשפט תמונות של הטלפון כאשר הוא נמצא בסוכך הצל ברכב. אולם אין לכך רלוונטיות, שכן גם הנאשם אישר את שראתה השוטרת אחיזת הטלפון על ידי הנאשם. בנוסף הטלפון היה מונח על הכסא.

עדות השוטרת עשתה עלי רושם טוב. על השאלות המועטת ששאל אותה הנאשם היא השיבה. קריאת הדו"ח מגלה את יסודות העבירה. לא מצאתי מקום לפיו השוטרת תבקש להעליל על הנאשם. הנאשם אמר זאת בעצמו. (עמ' 3 שורה שורה 26 לפרוטוקול.) הנאשם אישר כי השוטרת היתה עם פניה עליו כאשר היא בחזית הרכב.

הנאשם נשאל לגבי אחיזת הטלפון בידיו אולם הוא התחמק מתשובה מפורשת כי לא אחז וטען כי השוטרת "היא לא אומרת שאחזתי היא אומרת שדיברתי." מבחינת התקנה אין הבדל במינוחים שניסה הנאשם לשוות למעשיו.

תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה התש"ל 1970 קובע:

חובה להחזיק בהגה או בכידון תק' (מס' 3) תש"ל-1970 תק' (מס' 9) תש"ל-1970 תק' (מס' 6) תשנ"ד-1994

28.....

(ב)(1)בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

(א)לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;

(ב)לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);

מעבר לכך אני חייב לציין כי הנאשם לא עשה עלי רושם טוב לגבי נסיבות אחיזת הטלפון. מדוע ירצה הנאשם להוריד את הטלפון מהסוכך ללא כל סיבה? ואם הסיבה היא כיבוי הטלפון מדוע יעשה זאת בזמן הנסיעה? הנאשם נשאל על כך אולם נמנע מלתת תשובה ברורה, כאמור.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטרת, לה אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.