מדינת ישראל נ' סוחיק (עציר)

פסק דין

מונחת לפניי עתירה להכריז על המשיב, ליאוניד סוחיק, כבר-הסגרה על פי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד – 1944 (להלן: "החוק"), בגין עבירות פליליות בהן הוא מואשם בפדרציה הרוסית (להלן: "רוסיה").

בין מדינת ישראל ובין רוסיה קיים הסכם הקובע הדדיות בהסגרת עבריינים, והוא האמנה האירופית בדבר הסגרה, אשר פורסמה בכתבי אמנה 647, כרך 17, בעמ' 87 (להלן: "האמנה"), שנכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 26.12.67, ולגבי רוסיה ביום 9.3.2000. ביום 5.2.10 הגישה ממשלת רוסיה, באמצעות שגרירות רוסיה בישראל, בקשה להסגיר לידיה את המשיב לצורך העמדתו לדין בגין עבירה של גרימת חבלה חמורה (Deliberate Causing of Heavy Harm to Health), עבירה לפי סעיף 111(1) לקודקס הפלילי הרוסי.

לפי סעיף 2(א) לחוק ("בחוק זה עבירת הסגרה היא כל עבירה שאילו נעברה בישראל דינה מאסר שנה או עונש חמור מזה"), העבירות המפורטות בבקשת ההסגרה הינן עבירות הסגרה (גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות כלפי בן זוג, עבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה שהעונש הקבוע בצידה הוא 10 שנות מאסר; ותקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי בן זוג, עבירה לפי סעיף 380, יחד עם סעיף 382(ג), לחוק העונשין, עבירה שהעונש הקבוע בצידה הוא 6 שנות מאסר).

בקשת ההסגרה

על פי בקשת ההסגרה, בלילה שבין 27-28 לדצמבר 2004, כשהיה המשיב בביתו ותחת השפעת אלכוהול, פרצה מריבה בינו לבין אשתו, מרגריטה ניקולייבנה סוחיק, על רקע קנאתו לה, לאחר שזו סיפרה לו כי היא בוגדת בו. במהלך המריבה הכה המשיב בראשה ובחלקי גוף אחרים של אשתו באגרופיו וברגליו, ובכך גרם לה לפגיעות פיסיות חמורות. לאחר התקיפה, בבוקרו של יום 28.12.04, נמלטה מרגריטה מביתה, והגיעה לביתו של אביה, זורין ניקולאי פבלוביץ', המתגורר בסמוך, כשפניה, שערה ובגדיה מכוסים בדם. בשעות אחר הצהריים של אותו היום הידרדר מצבה, אז הוזמן אמבולנס ומרגריטה אושפזה במחלקה כירורגית של בית חולים אזורי. מדוחות רפואיים שצורפו לבקשת ההסגרה עולה כי כתוצאה מהתקיפה, סבלה מרגריטה, בין השאר, מפגיעות פיסיות כדלהלן: שבר של הצלע החמישית מימין, קרע במעטפת של הריאה הימנית אשר גרמה לפנאומוטורקס (חדירת אויר לחלל בית החזה באזור הריאות) מצד ימין, שטפי דם ושריטות על הפנים ובבית החזה, אשר נחשבו בעיני מטפליה כפגיעות המסכנות חיי אדם והמהוות נזק כבד לבריאותה של האישה. כתוצאה מפגיעות האמורות עברה האישה ניתוח ואושפזה בבית החולים למשך 14 יום.

ההליכים הפליליים שהביאו להגשת בקשת ההסגרה

ביום 6.1.05 החליטו הרשויות במחוז אודייבסקי ברוסיה (להלן: "המחוז") על פתיחת חקירה בעניינו של המשיב (תיק פלילי 22-1-0009-05). ביום 28.2.05 הוחלט על הגשת כתב אישום נגד המשיב, ובאותו יום הטילו רשויות התביעה על המשיב תנאים מגבילים, לרבות איסור לעזוב את המחוז והתחייבות להתנהגות נאותה.

מאותו תאריך ועד 14.5.07 הוקפאו ההליכים ונפתחו מחדש ושוב הוקפאו, עקב אי יכולתן של הרשויות לאתר את המשיב וכפי שהתברר מאוחר יותר, היה זה עקב עזיבת המשיב את רוסיה. ביום 10.4.09 התקבל ברשויות ברוסיה מידע אשר הצביע באפשרות כי המשיב נמצא בישראל. ביום 13.4.09 ביקש האגף לשיטור פלילי של משרד הפנים באזור טולה ברוסיה מאינטרפול מוסקבה לקבל מידע מאינטרפול ירושלים לגבי המשיב. ביום 6.11.09, לאחר קבלת תשובת אינטרפול ירושלים כי המשיב אכן נמצא בישראל, הועבר המידע האמור לאגף לשיטור פלילי במחוז טולה, בו נמסר כי המשיב הינו אזרח ישראלי מיום 20.3.05, וכי הוא מתגורר בישראל. בהתאם לאמור, החליטו רשויות רוסיה ביום 11.11.09 על עריכת חיפוש בינלאומי אחר המשיב. על רקע החלטה זו בוטלה הקפאת ההליכים בעניינו של המשיב, וההליכים ברוסיה נגד המשיב חודשו.

ביום 23.11.09 ביטל בית המשפט האזורי המחוזי (מחוז טולה, רוסיה) את התנאים המגבילים שהוטלו על המשיב, והורה על מעצרו של המשיב לאלתר. על בסיס צו המעצר האמור מוגשת בקשתה של רוסיה לישראל להסגרתו של המשיב. צו המעצר צורף לבקשת ההסגרה אשר הוגשה לבית משפט זה.

חומר הראיות

לבקשת ההסגרה צורף חומר ראיות כדלהלן:

הודעות עדים:

א.לבקשת ההסגרה צורפו הודעות של המתלוננת, אשתו של המשיב, מרגריטה סוחיק, כולל דו"ח תחקור נפגעת עבירה מיום 16.2.05 והודעה נוספת של המתלוננת שנגבתה על ידי חוקר הפרקליטות לאחר חידוש ההליכים נגד המשיב ביום 20.11.09. מהודעותיה של המתלוננת עולה כי לפי גרסתה, בלילה של 27.12.04, בסביבות השעה 21:00, ישבה עם המשיב, בעלה דאז, בביתם ברחוב קרל מרקס 135/51 באודוייבסקי רוסיה. שני בני הזוג שתו משקאות חריפים, ולהערכתה של המתלוננת, שתה כל אחד מהם כחצי ליטר וודקה. לדברי המתלוננת, התעורר ריב בינה לבין המשיב אשר נבע מקנאתו של המשיב כלפיה, לאחר שסיפרה לו כי היא בוגדת בו. לדבריה, המשיב, אשר היה שיכור, החל לנסות לשכנע אותה שתפסיק לבגוד, על מנת שיישארו יחד כמשפחה עם בנם המשותף. לאחר חלופי דברים, המשיב סטר בפניה של האישה, ולדבריה, הריב ביניהם נמשך כנראה כל הלילה. לדברי האישה, לקראת בוקר חבט המשיב באגרופו בפניה, ולדבריה, גם היא הכתה את המשיב בתגובה למכותיו. בהודעתה מציינת האישה כי המשיב המשיך להפליג בה מכות באגרופיו בפניה ובגופה, ואף משך בשערה. המכות כוונו בעיקר לפניה, לחזה ולגב. האישה זעקה לעזרה ולבסוף הצליחה להימלט מהדירה, אז נסה לבית אביה, זורין ניקולאי פבלוביץ', המתגורר בסמוך. היא הגיעה לשם לבושה בחלוק רחצה וללא נעליים, כששערה ופניה מכוסים בדם ואפה מדמם, אז סיפרה לאביה על מעשיו של המשיב כפי שתוארו לעיל. לדבריה, לאחר שנכנסה לבית אביה, הלכה לישון. כשהתעוררה, חשה ברע, ובשעה 17:00 לערך, הזמין אביה אמבולנס אשר הוביל אותה לבית החולים של המחוז, שם אושפזה.

המתלוננת הקפידה לציין, גם בהודעתה מ- 16.2.05 וגם בהודעתה מיום 20.11.09, כי במהלך תקופת האשפוז, המשיב ביקר אותה בבית החולים מידי יום והביא לה אוכל ותרופות, ולדבריה, עוד במשך הביקורים בבית החולים השלימו השניים. בהודעתה מ- 2005 אף ציינה המתלוננת כי היא אינה מעוניינת בהעמדתו של המשיב לדין, וביקשה כי התיק הפלילי נגדו ייסגר, משום שאינה רוצה שהמקרה ישפיע על בנם המשותף. עם זאת, במועד גביית העדות שלה ב- 2005, המשיב כבר לא חזר לבית המגורים המשותף והמתלוננת מסרה כי לא ידוע לה לאן נסע.

ב.בנוסף להודעות המתלוננת, צורפה לבקשת ההסגרה הודעה של אביה, זורין ניקולאי פבלוביץ', מיום 25.1.05, בה העיד האב אודות נסיבות הגעת המתלוננת לביתו, ובהודעתו זו מאשר האב את גרסתה של המתלוננת כמפורט לעיל.

ג.בנוסף לאמור, הוגשו הודעות של שני שכנים של בני הזוג, המתגוררים באותו בית דירות, אשר סיפרו, כל אחד לפי התרשמותו, אודות הקולות ששמעו דרך הקירות בעיצומו של הריב בין המשיב לבין אשתו.

חוות דעת מומחים:

בנוסף להודעות האמורות הוגשו חוות דעת רפואיות, בהן תיאור מפורט של תוצאות הבדיקות ושל הפצעים שספגה האישה ממכות המשיב:

א.חוות דעת מומחה מיום 31.12.04, הכוללת את הממצאים הרפואיים המפורטים לעיל. יצוין כי לפי חוות הדעת, עם הגעת המתלוננת לבית החולים ב- 28.12.04, היא טענה כי ספגה את הפצעים עקב נפילה ממדרגות ביתה.