החלטה
רקע
לפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו. בד בבד עם הבקשה הוגש כתב-אישום אשר מייחס לו עבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית. על-פי המתואר בכתב האישום ביום 15.1.12 החזיק המשיב בסם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 11.7 גרם נטו, שלא לצריכה עצמית.
בהחלטה מיום 25.1.12 קבעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה, וכן הוריתי על קבלת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן.
התקבל תסקיר שירות המבחן. תסקיר שירות המבחן מציין כי הנאשם מכור לסמים מזה כ- 15 שנים. המשיב הופנה בעבר מספר פעמים על-ידי שירות המבחן למסגרות גמילה מסמים, אך התקשה להתמיד בטיפול. המשיב היה בטיפול ביחידה העירונית לטיפול במכורים, עבר טיפול בכלא חרמון, עבר טיפול במרכז מתדון בירושלים ואף שהה בקהילת אלפטאם בטייבה. לאחר כל ניסיונות הגמילה הללו שב המשיב להשתמש בסמים, ולא עלה בידו להתמיד בניקיון מסמים למשך תקופה ארוכה.
עברו הפלילי של המשיב מכביד וכולל בעיקרו עבירות רכוש אשר מטבען נלוות להתמכרות לסמים, כגון: התפרצויות לבית מגורים, גניבה מרכב, ניסיונות פריצה, החזקת רכוש חשוד כגנוב ועוד.
שירות המבחן הגיע למסקנה כי הערכת הסיכון גבוהה. לנוכח רצונו של המשיב, המליץ שירות המבחן על בחינת שילובו של המשיב במסגרת הקהילה הטיפולית אלפטאם, ובמסגרת זו המליץ על יציאה לראיון קבלה.
דיון
ככלל, סבורני שיש להעדיף מדיניות שיפוטית אשר מעניקה לנאשמים הזדמנות להיגמל מסמים, וזאת בכפוף להלכות בית-המשפט העליון. סבורני כי כל מקרה שבו אדם נגמל מסמים או מהתמכרויות אחרות, הינו רווח לאינטרס הציבורי בכללותו, ולא רק למשיב עצמו (ר' למשל, ת"פ (שלום רמ') 7521-06-11 מדינת ישראל נ' אבו כאשף (החלטה מיום 16.2.12; מ"ת (שלום רמ') 30776-08-11 מדינת ישראל נ' בן אמרה (מיום 23.10.11).
ברם, במקרה דנן, לא התרשמתי כי מתקיימים ולו מקצת התנאים אשר נקבעו על-ידי כב' השופט י' עמית בבש"פ 1981/11 סויסה נ' מדינת ישראל (מיום 21.3.11).
בפרט הדברים אמורים בכל הנוגע לסיכוי הצלחת הטיפול, אשר סבורני שהם נמוכים. למשיב ניתנו הזדמנויות רבות לעבור גמילה מסמים בהליכים קודמים, והמשיב לא השכיל לנצל את ההזדמנויות שניתנו לו, ולא עלה בידו להיגמל מסמים, על אף ההזדמנויות הרבות שקיבל. אפילו בקהילת אלפטאם אשר שירות המבחן ממליץ שיצא לראיון קבלה אליה, כבר ניתנה למשיב הזדמנות לשהות.
שמעתי את המשיב עצמו בבית-המשפט ולא התרשמתי מרצינות כוונתו. המשיב אמנם הביע רצון מילולי להשתלב בהליכי גמילה, ואולם לא שוכנעתי כי כוונתו הינה רצינית ולא שוכנעתי בדבר יכולתו לעמוד בהליכי גמילה ממושכים. נדמה כי אף לשלב הניקיון הפיסי, שהינו השלב הראשוני בהליך הגמילה הארוך, טרם הגיע המשיב.
כמו-כן, עברו הפלילי מכביד, ומסוכנותו לציבור הינה גבוהה.
בנסיבות האמורות, לא שוכנעתי כי מקרה זו נופל לגדר החריגים אשר נקבעו בהלכת סויסה האמורה לעיל.
אשר על-כן, ובשים לב למסוכנות של המשיב, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בעניינו.
ניתנה והודעה היום ז' אדר תשע"ב, 01/03/2012 במעמד הנוכחים.
ד"ר עמי קובו, שופט