מדינת ישראל נ' מרדכייב(עציר)

החלטה

1.         לפני בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים הפליליים.

הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, איומים והפרת הוראה חוקית, לפי סעיפים 275, 192 ו- 287(א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2.         עפ"י כתב האישום, ביום 14.1.13, בשעות הערב, בדירתם המשותפת של המשיב ושל אשתו בלה (להלן "בלה"), החל המשיב להשתולל ולשבור כוסות. לאחר שנתקבלה קריאה במשטרה, הגיעו שני שוטרים –שמילאו תפקידם כדין- לדירה והבחינו בשברי זכוכית על רצפת הדירה ובבלה בוכייה תוך שהיא טוענת כי המשיב שבר את כל הבית.

משהודיעו השוטרים למשיב על מעצרו, הפריע להם במילוי תפקידם בכך שצעק לעברם : "אני אזיין אתכם, אתכם לא תעבדו יותר, אני אלך עם זה לחדשות, אין לכם אישור לעצור אותי" וסרב להושיט את ידיו לכבילה.

עד כאן האישום הראשון.

האישום השני עניינו בשתי העבירות הנוספות (איומים והפרת הוראה חוקית), וכך נטען בכתב האישום : ביום 20.1.13, ניתנה החלטה בתיק מעצר ימים מס' 27504-01-13, ע"י בימ"ש השלום קריות, לפיה נאסר על המשיב ליצור כל קשר, בין ישיר ובין עקיף, עם בלה ונאסר עליו להתקרב לדירתה עד ליום 5.2.13.

בהמשך וביום 30.1.13, בשעות אחה"צ, הפר המשיב את ההוראה החוקית באופן ששהה בדירה, כאשר במעמד זה איים על בתו בפגיעה שלא כדין בגופו, בכך שאמר לה :"אני רוצה להתאבד ולהרוג את עצמי", תוך שהוא מחזיק בידו בסכין, בכוונה להפחידה ו/או להקניטה.

3.         ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה וגם לא על קיומה של עילת מעצר ואולם טען כי מדובר בעבירות שאינן חמורות, כאשר ההפרעה לשוטרים היתה מינורית ולא מהותית וכאשר עבירת האיומים עניינה באיומים לפגוע בעצמו ולא במי מבני משפחתו.           

            הסניגור ביקש לשחרר את המשיב למעצר בית בבית בתו ובפיקוחה.

4.         לאחר שעיינתי היטב בתיק החקירה ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתיהם, אני סבורה כי אין הכרח במעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח וכי ניתן להשיג את מטרת המעצר ולהפחית את מסוכנותו של המשיב למידה סבירה ע"י שחרורו למעצר בית ובלבד שיהא תחת פיקוח אנושי הדוק וראוי.

            בבסיס החלטה זו עומדים השיקולים הבאים :

            א. נסיבות הפרת המשיב להוראה החוקית, לפיה נאסר עליו להתקרב לדירתה של בלה, אינן חמורות במיוחד.

            חומר החקירה בתיק מלמד כי המשיב הגיע לבניין בו מתגוררת בלה, נשאר "מתחת לבלוק" (שו' 5 להודעת בלה מיום 31.1.13) וצעק מלמטה, מבלי שביקש להיכנס לדירה, "בלה בלה", אז הבן שלו ערן, ירד, העלה את המשיב והכניס אותו לדירה.

            מהראיות עולה כי גם בלה לא התנגדה שייכנס והיא מסרה בחקירתה "אני לא אמרתי שום דבר לערן כי זה אבא שלו ואני לא רוצה להישמע רעה למרות שאני לא רציתי שסולומון יעלה הביתה".

           ב. עבירת האיומים המיוחסת למשיב אינה טומנת בחובה איום לפגוע בבתו (או בבלה) ונסיבותיה מלמדות כי המשיב מסוכן יותר לעצמו מאשר לאחרים. בהקשר זה אני מפנה לעדותה של בלה, לפיה - המשיב נכנס לדירה, הוריד את המעיל והנעליים כי הם היו רטובים ונרדם על הספה כשעה. לאחר שהתעורר דיבר כרבע שעה עם הילדים ואז אמר "אני רוצה למות". המשיב נכנס למטבח, ובזמן הזה הבת שירן רצתה לצאת מהדירה הגיעה ליד דלת הכניסה וראתה את המשיב עם סכין ביד.

          עבירת האיומים כאן נשענת בעיקר על העובדה כי התנהגותו של המשיב והחזקת הסכין היתה אל מול עיניה של הבת, ואולם כאמור אין בהתנהגותו של המשיב כדי ללמד על כוונה לפגוע בבתו ו/או בבלה.

5.   אין בדברים אלה כי להמעיט מחומרתם של המעשים המיוחסים של המשיב, בעיקר נוכח החזקת הסכין ושתיית האלכוהול, ואולם יש בהם כדי ללמד על 'המינון' של המסוכנות וכדי להצדיק לטעמי שחרור למעצר בית עם פיקוח אנושי הדוק.

6.המשיב ביקש לשחררו לבית בתו בפיקוחה, ואולם עסקינן באמא לשני ילדים המתגוררים עמה ולטעמי היא לא תוכל למלא לבד אחר משימת הפיקוח ודומה כי חלופה זו לא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן.

הדבר הובהר לסניגור בדיון מיום 7.2.13, ולבקשתו נקבע דיון להיום להצגת מפקח נוסף.