מדינת ישראל נ' מנשה(עציר)

גזר דין

א.פתח דבר

1.הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של סיוע לעסקה אחרת בנשק – עבירה לפי סעיף 144(ב2) ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.הנאשם הודה בכך שבמועד בלתי ידוע במהלך החודשים ינואר-פברואר 2013 הוא קיבל מאמיר אלמליח, שהיה חייל צה"ל (להלן: "אלמליח"), חומר נפץ המכיל בתוכו חומר מסוג ציקלוניט (להלן: "חור הנפץ").

הנאשם העביר כ-133 גרם חומר של חומר הנפץ ביחד עם נפצים וחוט חשמל לחברו – אדם אלגזי, וזאת תמורת 2,000 ₪ אותם העביר לאלמליח כתמורה עבור חומר הנפץ.

הנאשם איפוא, סייע לביצוע עסקה אחרת בנשק שיש עמה מסירת חזקה בנשק לאחר, וזאת ללא רשות כדין לעשות הפעולה האמורה.

ב.הסדר הטיעון

3.ב"כ הצדדים הגיעו להסדר טיעון, לפיו, הם עתרו במשותף לביהמ"ש להטיל על הנאשם עונש של 20 חודשי מאסר בניכוי ימי מעצרו, וכן הוסכם כי התביעה תעתור להטלת מאסר על-תנאי וקנס, וההגנה תטען ביחס לרכיבים אלו באופן חופשי.

ג.טיעוני ב"כ הצדדים

4ב"כ המאשימה עתרה לביהמ"ש לכבד את הסדר הטיעון בעניין הטלת המאסר בפועל, וזאת נוכח חומרת העבירה – סיוע לאחרים לבצע עסקת מכר של חומר נפץ תוך שהנאשם משמש חוליה מקשרת שאין בלתה.

ב"כ המאשימה הוסיפה וציינה, כי הסכנה הנובעת מחומר הנפץ כשאין לדעת איזה אופן שימוש ייעשה בו, וכאשר קיים סיכון פוטנציאלי לפגיעה באזרחים – מצדיקה הטלת עונש מאסר משמעותי מאחורי סורג ובריח, גם אם בסופו של דבר, במקרה דנן, לא נגרם כל נזק.

עוד ציינה ב"כ המאשימה כי המאשימה שקלה את הודאתו המהירה של הנאשם ונטילת האחריות על-ידו, כמו גם היעדר עבר פלילי, ועל-כן היא עותרת רק ל-20 חודשי מאסר. ברם, לדעת התביעה יש מקום להטיל מאסר על-תנאי מרתיע שיהיה תלוי כחרב מהפכת מעל ראשו של הנאשם, ואף הקנס המבוקש על-ידה כרכיב ענישה אמור להרתיעו.

5.ב"כ הנאשם עתרה אף היא לביהמ"ש לכבד את הסדר הטיעון בעניין עונש המאסר. היא הדגישה כי מרשה איננו העבריין העיקרי בפרשה, והוא לא היה היוזם או המתכנן, ועבור התיווך שביצע הוא לא קיבל כל תמורה.

ב"כ הנאשם הוסיפה וציינה, כי כתוצאה מהאירוע נשוא כתב האישום דנן לא נגרם בסופו של יום כל נזק.

באשר להטלת הקנס – היא עתרה שלא יוטל עליו כל עונש כלכלי מכביד, שכן משפחתו נאבקת בקשיי פרנסה ובעיות בריאותיות, ועול הקנס ייפול על כתפיה, שהרי הנאשם יישלח למאסר. לטענתה, הטלת קנס יכולה אף להביא לכך שהנאשם ייאלץ להתמודד עם חוב שיתפח במהלך מאסרו. ב"כ הנאשם הדגישה כי למרשה לא הייתה כל מודעות לאשר התרחש בסופו של דבר עם חומר הנפץ.

עוד לדבריה, די בענישה של מאסר שתוטל על הנאשם, ואין צורך להוסיף עליה רכיבי ענישה אחרים.

6.ב"כ הנאשם הפנתה לאסופת פסיקה, לפיה, אף מי שהורשע עפ"י הודאתו בניסיון לסחר בנשק (בצד סחר בסמים) וניסה למכור אקדח (לא תקין ושאינו טעון רישוי) לסוכנת משטרתית סמויה, ושירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית בעניינו – נדון לעונש מאסר בן 14 חודשים (ת"פ 1601-08-09 [מחוזי חיפה] מדינת ישראל נ' אמיר סגס [פורסם בנבו, 27.1.07]).

בע"פ 116/13 מאור וקנין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.7.13), שם הורשע נאשם עפ"י הודאתו בהובלת מטען חבלה מאולתר ופגז זיקוקים, ואלו נמסרו לעבריין תמורת 1,000 ₪, אף שם הוסכם ע"י נציגת המדינה שהמערער איננו העבריין העיקרי באותה פרשה, והוא נדון ל-7 חודשי מאסר, 12 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 15,000 ₪, הנאשם אחר באותה פרשה שהורשע בעבירה זהה נדון ל-17 חודשי מאסר בפועל.

בת"פ [מחוזי חיפה] 4168/05 מדינת ישראל נ' עבדאללה אבו סמרה ואח' (פורסם בנבו, 30.4.06) הורשעו נאשמים עפ"י הודאתם בכך שקשרו קשר לפוצץ רכב של אחר על רקע סכסוך משפחתי, הרכיבו מטען חבלה, ואחד מהם בדק את תקינות פעילותו והצית אותו, ולאחר שהחלה האש לבעור, כיבו את האש והשליכו את בלון הגז מחוץ לדירתם. הם נדונו במסגרת הסדר טיעון ל-8 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על-תנאי.

ד. דברי הנאשם