מדינת ישראל נ' טאהא(עציר)

נוכחים:

בשם המבקשת: עו"ד רויטל בן סימון גולן

בשם המשיב: עו"ד הייב

המשיב בעצמו באמצעות השב"ס

החלטה

רקע:

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים ותקיפה סתם. על פי עובדות כתב האישום המשיב והמתלוננת היו בני אותה כיתה וביניהם היו קשרי חברות. לאחר סיום לימודיהם בתיכון, מלפני כחמש שנים, המשיכו המשיב והמתלוננת להיות בקשר טלפוני לסירוגין.

ביום 25.5.12, בעת שהמתלוננת עשתה דרכה ממכללת סכנין, שם היא לומדת, לבית מגוריה, באוטובוס, עלה המשיב על האוטובוס והתיישב בקרבת מקום מהמתלוננת. במהלך הנסיעה המשיב ניסה לשוחח עם המתלוננת, הגיע למקום מושבה פעמיים ושאל אותה מדוע היא אינה עונה לטלפונים שלו.

בהמשך לכך, משהגיע האוטובוס ליד הכפר טורעאן, הגיע המשיב עד למקום מושבה של המתלוננת, הוציא כלי חד, קירב אותו לפניה של המתלוננת ואיים בפגיעה שלא כדין במתלוננת בכך שאמר לה כי הוא יהרוג אותה אם לא תהיה שלו ולאחר מכן יהרוג את עצמו. המשיב הוסיף וחתך את ידו השמאלית בעזרת הכלי חד בו הוא החזיק, כאמור, ותקף את המתלוננת שלא כדין בכך שהחזיק בכתפה השמאלית בחוזקה כשדמו ניתז על חולצתה. המתלוננת פחדה וצעקה לעזרה ואז המשיב ברח מהאוטובוס לאחר שהנהג עצר את האוטובוס ופתח את דלת האוטובוס, לבקשת המשיב.

המשיב בעודו מדמם יצא מהאוטובוס וברח לכיוון השדות בטורעאן. שוטר שנסע באותה עת באוטובוס קרא למשיב לעצור אך זה המשיך במנוסתו .

בעקבות האמור לעיל , הוגש מטעמה של המבקשת כנגד המשיב כתב האישום .

בד-בבד עם הגשת כבת האישום עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המתנהלים נגדו, וזאת על פי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

טענות הצדדים :

על פי הנטען בבקשה בידי המבקשת ראיות טובות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסת למשיב ובין אלה: הודעת המתלוננת, הודעת חברתה שישבה לידה, הודעת שוטר אשר נסע באוטובוס, הודעת אביה של המתלוננת, דוחות שוטרים, הודעת המשיב בה מודה חלקית במיוחס לו, הודעת נהג האוטובוס, תיעוד רפואי ועוד.

לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב שהינן עבירות אלימות שבוצעו על רקע רצונו של המשיב להיות בקשר עם המתלוננת בניגוד לרצונה של המתלוננת. בנוסף לכך, המעשים המיוחסים למשיב כעולה מכתב האישום, מקימים נגדו עילת מעצר שעניינה מסוכנות לפי סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים שכן קיים יסוד סביר לחשש כי המשיב יסכן את בטחונה של המתלוננת, בנוסף לעילת מעצר שעניינה חשש להשפעה על עדים או שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 21(א)(1)(א)(1) לחוק המעצרים. המבקשת ביקש להדגיש את העובדה כי למשיב עבר פלילי בעבירות אלימות וכן את העובדה כי תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 8 חודשים בגין עבירות אלימות, בנוסף למאסר על תנאי בן 6 חודשים בגין כל עבירת אלימות ובעבר הוטל עליו מאסר בפועל שרוצה בעבודת שירות אף הוא בגין עבירות אלימות.

על כן ,עתרה המבקשת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו .

בדיון הראשון בעניינו של המשיב ביום 3.6.12, ביקש הסנגור להזמין תסקיר בעניינו של המשיב אשר יבחן אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. יחד עם זאת ביקש לטעון כנגד חומר הראיות המצוי בתיק.

בטיעוניו לעניין זה הסנגור הפנה למספר הודעות בתיק, לרבות הודעותיהם של המתלוננת והמשיב, המציינות כי הקשר שהיה ביניהם לא היה קשר רומנטי אלא קשר של ידידות שארך שנים. המשיב לפי האמור בהודעת המתלוננת, התאהב במתלוננת במהלך השבוע וחצי האחרונים שקדמו למועד האירוע ואז המתלוננת הפסיקה לענות לטלפונים שלו והוא נכנס ללחץ.

לטענת הסנגור המשיב לא נגע במתלוננת ולא החזיק בידו סכין. העובדה כי כתב האישום שהוגש נגדו אינו כולל עבירה של אחזקת סכין למטרה לא כשרה מצביעה על כך. בפועל, כך לטענת הסנגור, המשיב החזיק בידו שרשרת עם קצה חד, ולפי גרסתו אמר למתלוננת כי ככל שתנתק את הקשר עימו, הוא יפגע בעצמו. כהוכחה לכך המשיב פגע בעצמו בכך שחתך עצמו ודם ירד לו וניתז לחולצת המתלוננת.

הסנגור בטיעוניו הפנה לאמור בהודעותיה של המתלוננת במשטרה. מדובר בשתי הודעות כאשר בראשונה מתוכן נכח עם המתלוננת אביה. במסגרת הודעה זו המתלוננת לא סיפרה על הקשר הקיים בינה לבין המשיב וציינה כי המשיב הצמיד סכין לצווארה ואיים להרוג אותה. בהודעתה השנייה, מיום 29.5.12, בעת שנתבקשה לספר מה שבדיוק אירע במהלך הנסיעה באוטובוס, המתלוננת לא ציינה דבר וחצי דבר לענין הסכין והאיומים. חיזוק לאמור בהודעה השניה הנ"ל ניתן למצוא אף בהודעת שוטר משטרת ישראל אשר נסע באוטובוס לפיה לא הבחין בשום אקט של אלימות מלבד כך שהמשיב חתך את עצמו. הסנגור הוסיף והפנה להודעת חברתה של המתלוננת אשר ישבה בסמוך אליה וציינה שלא היה כל מגע פיזי בין המשיב למתלוננת. כך גם בהודעת נהג האוטובוס.