מדינת ישראל נ' חכם שאול(עציר)

החלטה

הערר מופנה כלפי החלטת בית משפט השלום בבאר (כבוד השופט י' עטר) שלפיה יש לשחרר המשיב בתנאים של מעצר בית מלא ופיקוח של ערבים, בני משפחה, לאחר שהוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים במצורף לכתב אישום שעניינו סחר בסם.

כתב האישום עוסק בשני מקרים שבהם לפי הראיות לכאורה, שעל קיומם אין חולק, ביצע המשיב יחד עם אחר עסקה בסם מסוכן מסוג חשיש אשר נמכר לסוכן משטרה סמוי כאשר הסם הוחזק אצל המשיב אולם נמכר לסוכן באמצעות אדם שלישי בשם ללוז.

בשני המקרים ללוז הוא זה שלקח את הכסף מהסוכן שהיה ברכבו, העביר את הכסף למשיב שהיה בסמיכות, קיבל לידיו את הסם מהמשיב ואז ללוז העבירו לסוכן. על כן, האישומים כנגד המשיב הם גם סחר בסם מסוכן וגם קשירת קשר לביצוע פשע.

בהינתן קיום ראיות לכאורה, ומתוך מודעות כל הנוגעים בדבר להלכה הידועה והמושרשת שלפיה מי שנתפס בכף בסחר בסמים דינו להיעצר עד תום ההליכים אלא אם כן מדובר במקרה חריג, מיקדו הצדדים את טיעוניהם בשאלת היתכנות השחרור לחלופת מעצר. הוזמן תסקיר שהמליץ על חלופה סמכותית ומרוחקת ממקום מגורי המשיב, והצדדים השמיעו טיעוניהם.

מדובר במשיב כבן 51, אשר לא מכבר נדון על תשעה כתבי אישום שצורפו בפני בימ"ש השלום, ובהם עבירות של החזקת סם לשימוש עצמי, ובית המשפט גזר עליו ב 16.01.13 מאסר מותנה של חודשיים בגין כל עבירת סם וכן העמדה במבחן למשך שנה.

לכאורה, אפוא, נמצא שהמשיב לא ניצל הזדמנות זו שניתנה לו, כאמור בפרוטוקול בית משפט השלום מינואר, לשם פתיחת דף חדש בחייו ולשיפור דרכיו.

הגם כך, כבוד השופט עטר, בתיק שלפנינו סקר את נסיבות חייו הקשות ואת מצבו הבריאותי והנפשי של המשיב, שאינם מהמשופרים, וציין שלפי תסקיר שרות המבחן, המשיב שהיה בעבר הרחוק מעורה בעולם העברייני וניהל אורח חיים שולי (מדובר בהרשעות שנמחקו ואינן עומדות בפנינו ובוודאי אינן עומדות לחובת המשיב בשיקולים, יש להדגיש), ואולם הוא עבר תהליך מוחשי וממשי של שינוי אורחות חייו לאורך שנים ארוכות ואף עבד בעירית באר שבע 12 שנים עד שפוטר.

לאחר פיטוריו ב - 2007, פסק אורח החיים הנורמטיבי שהצליח להתמיד בו, והחלה התדרדרות של התמכרות מחודשת לסמים אולם הוא הביע התנגדות להליך טיפולי במסגרת קהילה סגורה.

מכאן, ההתלבטות שהיתה לבימ"ש השלום האם בכל זאת ליתן למשיב הזדמנות נוספת, כפי שהגדיר זאת בית המשפט.

אמנם לא בלי היסוס, כפי שנאמר בהחלטה, החליט ביהמ"ש ליתן את אותה הזדמנות בדמות חלופת מעצר בתנאים שהוזכרו לעיל, ועל אף שמדובר בחלופה המצויה בקרבת מקום למקום ביצוע העבירות.

הנימוק המרכזי שניתן להחלטה זו, שהיא כאמור חריגה לגבי מי שנתפס בסחר בסמים, וביותר ממקרה אחד, כמו כאן, הוא בכך שהמשך המעצר עלול להעמיק את התדרדרות המשיב באופן שימחק לחלוטין את ההתקדמות שחלה בעניינו בשנים הרבות שחלפו מאז שנטש את הדרך העבריינית.

באת כוח המשיב, עו"ד אברהם, סבורה שמדובר בנימוק בר קיימא ושאין מקום להתערב בהחלטה לא רק מנימוקי בית המשפט, אלא גם משום שחלקו היחסי של המשיב בעבירות שכעת מיוחסות לו, היה יחסית קטן והוא, בשל מצבו הקוגניטיבי, הבריאותי והנפשי הרעוע, והמשתקף מהתסקיר, נוצל בידי אחרים ובעצם היה כלי שרת בידם.

בא כוח העוררת, מנגד, סבור שנפלה שגגה מלפני בית המשפט. בהיבט העקרוני סבור עו"ד זילברמן שאין זה חריג לכלל הרגיל, ושאותה הזדמנות נוספת שלא לחזור לעולם הפשע כבר ניתנה למשיב בגזר הדין הקודם של בימ"ש השלום, והוא בחר לא להפנים הזדמנות זו, וכן, שחלקו בעבירות כעת כלל אינו שולי ושמכל מקום החלופה שנבחרה, וכאן הוא עבר לפן הפרטני מעבר לגישה העקרונית, אינה חלופה מוצקה מטעמים שונים שמנה ולרבות הקרבה הגיאוגרפית של החלופה למקום ביצוע העבירות.

אין ספק, שמדובר במשיב שאינו צעיר, ושנסיבות חייו המפורטות לעומק בתסקיר שרות המבחן אינן קלות. ברור שמדובר באדם שהסיכוי להחזירו למעגל החברה הנורמטיבית, לאחר תקופה ארוכה שבה נשמר והתרחק מאורח חיים עברייני, וחזר אליו לאחרונה, טעון טיפול אינטנסיבי הן במישור גמילה מאלכוהול וסם והן במישור פיקוח ותמיכה מתמידים לאור מאפייני אישיותו ויכולותיו היחסית דלות. השאלה אינה מהי צורת השיקום והטיפול היאים כדי לסייע למשיב בהמשך הדרך אלא האם כרגע בשלב בקשת המעצר נמצאה חלופה שתוכל לשלב את הדרך הטיפולית יחד עם נטרול המסוכנות הנשקפת מעבירות סחר בסם והאם עניינו של המשיב והאינטרס הטיפולי בו מגיעים כדי יצירת החריג להלכה הידועה בדבר מעצר סוחרי סמים עד תום ההליכים.

עם כל ההבנה לנסיבות האישיות הקשות ולטיעוניה של הסניגורית, התשובה לשאלות הללו לצערי אינה חיובית.

מדובר במשיב אשר על פי חומר הראיות הלכאורי נטל חלק מובהק במיזם עברייני שכלל מספר אנשים שעסקו, תוך חלוקת תפקידים מוגדרת, בסחר בסמים. אותו ללוז שהיה המתווך בין הסוכן לבין המשיב כפי המתואר בכתב האישום מסר בחקירתו בין היתר שהגם שהסם שאוחסן בחזקת המשיב בביתו היה שייך לאדם אחר, רוב האנשים, כהגדרתו, באים לביתו של המשיב מקום ששם מצויים הסמים. אמנם, אנו עוסקים בשני אישומים ספציפיים ובשני מקרים בלבד אך עולה מהאמור שמדובר במשיב שהתערה באורח חיים עברייני ובכמעט שגרה של עיסוק בסמים. לא מדובר אף על פי עובדות כתב האישום שלפנינו במי שמעד חד פעמית ומתוך איזו מצוקה רגעית. שתי העבירות המיוחסות לו נעברו בהפרש של מספר ימים.

עוד מצאתי ממש בטיעוני בא כוח העוררת על כך שאותם שיקולים שבעטיים ראה בית משפט השלום להחריג עניינו של המשיב כבר עמדו לנגד עיני בית המשפט בנותנו גזר הדין שאוזכר לעיל ובו ניתנה למשיב הזדמנות לחזור לאורח חיים תקין, על פי בקשתו ותחינותיו, שגובו בתסקיר של שרות המבחן, גם שם, וכאשר עבירות הסם (שימוש עצמי) נעברו כבר לאחר אותו משבר של פיטורין.

לשון אחר – לא היה שינוי נסיבות דרמטי כלשהו בין ינואר 2013, עת נשקלו והובאו בחשבון השיקולים השיקומיים, לבין ספטמבר השנה, כאשר נעברו לכאורה העבירות הנוכחיות.

המשיב לא ניצל את האמון שניתן בו ואת התקווה שתלו בו הגורמים השיקומיים כמו גם בית המשפט וגם המאסר המותנה לא הותיר עליו רושם רב.