מדינת ישראל נ' חורי

הכרעת דין

העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום היא כי ביום 24.5.12, שעה שנהג את רכבו עבר בצומת שלא בכיוון החץ שסומן בנתיב ממנו נכנס, עבירה בניגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, הנאשם הגיש בקשה להישפט, כפר בעבירה המיוחסת לו וביום 21.7.13 שמעתי את ראיות הצדדים.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, שקלתי את טענות הצדדים ושבתי ועיינתי בחומר שהוגש, השתכנעתי כי המאשימה עמדה בנטל השיכנוע כנדרש במשפט פלילי להוכחת העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן.

עדת התביעה, השוטרת מרינה דוזורצב, העידה בפניי בצורה ברורה ועקבית לדברים שרשמה בדו"ח ת/1 ושוכנעתי כי דבריה משקפים נאמנה את עובדות המקרה לאשורן. על פי הדוח עמדה השוטרת ברח' הרצל בנהריה, מחוץ לניידת, כחמישה מטרים מהצומת עם שד' הגעתון, והבחינה ברכבו של הנאשם אשר עמד בנתיב השמאלי ביותר המאפשר פניית פרסה בלבד, פונה לרחוב הרצל, תוך גרימת הפרעה לרכב אחר.

המחלוקת בין הצדדים היא למעשה פשוטה: היכן עמד רכבו של הנאשם בצומת לפני הפנייה, האם כגרסת המאשימה בנתיב השמאלי, אשר כאמור מתיר פניית פרסה בלבד, או כטענת הנאשם בנתיב האמצעי, ממנו מותר לפנות לרח' הרצל.

תגובתו הראשונית של הנאשם הייתה כי עמד בנתיב האמצעי, אולם כאמור לעיל, השתכנעתי שדברים אלה אינם נכונים.

בחקירה הנגדית עמדה השוטרת על גרסתה ודחתה כליל את גרסת הנאשם כאילו עמדה הרחק מהמקום – 300 מטרים כטענת הנאשם.

בעדותו לפניי חזר הנאשם על טענתו כי פנה מהנתיב האמצעי והתמקד בטענה כי השוטרת לא יכולה הייתה לראות את העבירה, שכן עמדה 300 מ' מהמקום. בחקירה הנגדית לב"כ המאשימה הסכים הנאשם כי אילו עמדה השוטרת בקרבת הצומת יכולה הייתה לראות את העבירה, אך הכחיש זאת, ובין ב"כ המאשימה והנאשם התעוררה מחלוקת בשאלת המרחקים במקום, כאשר הנאשם טוען שתחנת המוניות וקופת החולים מצויות במרחק של 400-500 מ' מהצומת ואילו ב"כ המאשימה טוען שהן מצויות בקרבת הצומת.

לאור מחלוקת זו הוסכם כי החלטתי תינתן לאחר שאבקר במקום ואתרשם מהצומת והמרחקים כפי שתוארו בידי הנאשם. בהתאם להסכמה זו ביקרתי במקום ומצאתי כי המקום תואם את תיאור השוטרת וב"כ המאשימה ולא את התיאור שמסר הנאשם. תחנת המוניות "קווי הגליל" במקום מצויה במרחק שהוא להערכתי לא יותר מ – 40 מטרים מהצומת. אם פנה הנאשם משד' הגעתון וביקש להגיע לתחנת המוניות, ונעצר בידי השוטרת תוך כדי נסיעה, מובן כי לא עבר 300 מ' לפני שנעצר, אלא מרחק קצר בהרבה כגרסת המאשימה.

סבורני כי עובדה זו מערערת לחלוטין את גרסת הנאשם ואינה מאפשרת לי לתת אמון גם בטענתו האחרת, כי ביצע את הפנייה מהנתיב הנכון. לאור זאת, אני מעדיף בצורה ברורה את גרסת השוטרת על פני גרסת הנאשם וקובע כי שוכנעתי מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולפיכך, הנני מוצא אותו אשם בביצועה.

ניתן היום במעמד הנוכחים.

אבישי קאופמן, שופט

טיעונים לעונש:

ב"כ המאשימה:

מציג הרשעות קודמות. נוהג משנת 59' לחובתו 66 הרשעות, אחרונה משנת 2010.

הנאשם הורשע לאחר שהגיש בקשה להישפט ונשמעו ראיות. יש מקום להטיל קנס גבוה.

אבקש להטיל על הנאשם גם פסילה על תנאי.

הנאשם טוען לעונש:

אני הסברתי שפניתי נכון. השוטרת תמיד צודקת? אני לא עשיתי את העבירה, נכנסתי כמו שצריך. אשתי בבית חולים כבר ארבע שנים, מצב כלכלי קשה. אני מבקש רחמנות. אני הייתי בסדר גמור.

גזר דין